קיבוץ גזית

תגובה למאמרה של זהר "המורה כתלמיד"

הבעיה שזוהר העלתה במאמרה, מורכבת משלוש בעיות:

1. המבחנים הסטנדרטיים שבהם נדרשים תלמידינו לעמוד במקום עבודות אישיות שיבטאו את אישיות התלמיד.
2. כתוצאה מהמטרה העליונה להצליח במבחנים הממשלתיים הופך הלימוד לשינון בעיקר. אין בו מקום לחקירה עצמית ואין בו מקום ליצירתיות.
3. המורים סובלים משעמום ושממון כאשר הם נאלצים לבדוק מבחנים סטנדרטיים עם תשובות החוזרות על עצמן, והדבר משניא עליהם את המקצוע.

ביקשתי כמה מורים להתייחס לבעיה שהועלתה ע"י זהר, ולא נעניתי. מורה אחד אמר לי "בלימוד צריך גם, וגם וגם". צריך גם שינון, גם חקר וגם יצירתיות. זאת בכלל לא נראית לי בעיה אמיתית.

נזכרתי בימים שהייתי מורה, ובחוויה שלי והגעתי למסקנה שזהר צודקת. מורים שלימדו לבגרות היו מכתיבים רוב הזמן. המורה והתלמידים לא ניסו לקשר את החומר לחייהם, ולא היה זמן לעבודות חקר. בדיקת מבחנים ועבודות דומים זה  לזה, אכן הפכה לסיוט, גם עבורי .

אני רוצה לסמן דרך אפשרית של יציאה מהמילכוד הזה שזהר תיארה, ע"י כמה דוגמאות שראיתי במו עיני כאשר הייתי מורה.

1. בבית הספר "חוף כרמל" הייתה תוכנית ייחודית שבית הספר פיתח אותה שבאה במקום בחינת הבגרות הסטנדרטית של תולדות הציונות והשואה (יח' ו' –ט). התוכנית הזו הייתה מבוססת על לימוד התקופה על בסיס תעודות אותנטיות, ועבודת חקר אמיתית של התלמידים. בתי ספר צריכים לשאוף לפתח ולקבל אישור על כמה שיותר תוכניות מקוריות שלהם.
2. שנים רבות הייתה נהוגה בכמה בתי ספר קיבוציים תוכנית ייחודית בתנ"ך, במקום בחינת הבגרות הסטנדרטית. בתוכנית זו התלמידים היו צריכים להכין עבודה "סמינריונית" על בסיס עשרה עד עשרים  מאמרים מדעיים, בגודל של 20-30 עמודים. הכנת העבודה הייתה על חשבון הלימודים הסדירים בכיתה י"א. למען הגילוי הנאות אציין כי היא הופסקה ע"י משרד החינוך לפני כמה שנים. נכון, על התוכניות הייחודיות צריך להאבק עם משה"ח.
3. כל הדוגמאות הללו, כל התוכניות הייחודיות האלה, הושגו ע"י עבודת צוותים, שיזמו אותן, עשו השתלמויות וישיבות צוות שבועיות. בד"כ נדרשת פעולת שיכנוע אינטנסיבית של משרד החינוך, ולזה כמובן צריך גב של הנהלת ביה"ס.

היום אני לומד קורסים להנאתי באוניברסיטה הפתוחה. לדאבוני אני נוכח ששיטת השינון ככלי לימודי עיקרי, והבחינה הסטנדרטית ככלי להערכה, שליטים גם שם. העבודות שאנו מכינים מקבלות אחוז נמוך מהציון. על עבודות חקר אין כמעט מה לדבר. הבחינה בסוף הקורס היא חזות הכל.

כן, זאת רוח התקופה, אבל צריך לעמוד על האמיתות שלנו ולנסות לשנות לפי יכולתנו את המציאות.

איתן קליש