ההתמודדות עם הבדידות בגילאי הפנסיה

איתן קליש • 1/2/2018 כניסות

לנתב את הבדידות / יעל חביב

 

הבדידות מוכרת כמחלה שתוקפת את כל שכבות הגיל.

בדידות מזמנת מחלות פסיכוסומטיות ,ירידה במשקל , חוסר מוטיבציה ואפילו דיכאון קליני. במחקרים של השנים האחרונות התגלה כי זוהי מגפה כלל עולמית ויש מדינות שהעלו על דגלן את הטיפול האינטנסיבי בהפגת הבדידות.

כמי שמעורבת בעשייה החברתית בקידום הטיפול בגיל השלישי - אני רואה תזוזה קלה וצמיחת מודעות אירגונית - חברתית בנושא הטיפול במגפה זו.

מעט - אבל גם זו התחלה….

ויש בזה מן האופטימיות……

 

 

אני משתפת אתכם בהודעה שקיבלתי לא מזמן

 

״יעל , זוהי חנה (שם בדוי) מהרצליה, לא אגיע יותר , נרשמתי לסדנא בתאטרון.

שמחתי להכירך ולחוות יציאה מהבדידות. תודה ״

 

אין לכם מושג כמה שהודעה זו שימחה אותי !

נפגשנו בקליניקה ,דיברנו על העצבות , הבדידות , הדברים שכואבים ומפריעים , הדברים שמשמחים.

ישבנו והיא שיתפה אותי בכל אשר על ליבה.

אשה עצמאית , חזקה , דעתנית , בעלת יכולות ומוטיבציה - פשוט משהו לא ״ישב״ אצלה כל כך נוח…

אחרי המפגש היא יצאה מלאת אנרגיה לחפש לה דרכים חדשות , להסתכל על היש והנפלא שזכתה בו , לתעל את היכולות למקומות שעושים לה טוב ושמח.

 

ואז היא שלחה לי את ההודעה הזו.

יש פה כמה הצלחות - קודם כל היא בוחרת לפעול ממקום שמקדם אותה ומעצים אותה , קבוצת תאטרון היא כלי תרפואיטי מצויין , המפגשים החברתיים פותחים הכרויות חדשות והתקשרויות מקדמות , תחושת המסוגלות האישית עולה וכך גם תחושת השייכות, היציאה מהבית מחייבת התארגנות , לבוש הולם , מראה מכובד - יש פה מן הטיפוח האישי ויש עוד המון דברים חיוביים בהחלטה שלה.

 

לכל אחד מתאימה עשייה אחרת.

אחת המטופלות שלי החלה להקריא סיפורים בגן ילדים בקרבת ביתה. היא אוהבת לקרוא סיפורים לילדים , עושה קולות מצחיקים ומכניסה את השומעים לתוך עומקו של הסיפור. הנכדים גדלו ואין לה היכן לממש את אהבתה לסיפורי מספרים - אז היא יזמה חיבור עם הגן הקרוב אליה. והיא פורחת ועושה את מה שהיא אוהבת. על הדרך היא גם מקבלת פידבקים מהילדים , הוריהם, הגננות - זהו win win situation עבור כל המשתתפים.

 

לפעמים צעד קטן עושה שינוי גדול.

בטיפולים עם בני הגיל המבוגר אני מבקשת לעשות צעדים קטנים , כל פעם משהו קטן אחר.

לקחת פרוייקטים מעשיים , לקדם תוכניות מותאמות , לבצע במסגרת היכולות - גם אם החלומות שלנו גדולים מהיכולת שלנו אין זה אומר שלא נוכל לחוות עוד חלומות טובים אחרים.

 

אני מאמינה שעצם הבחירה לצאת מהבית עבור עשייה כל שהיא , גם אם היא פאסיבית - אבל מועילה , זה מבורך. אז אפשר להאכיל חתולים , או יונים , אפשר לספר סיפורים או ללכת לתאטרון קהילתי , אפשר  ואפשר ואפשר…

נכון , צריך מוטיבציה , צריך כוחות , צריך עידוד ….. תמצאו את האנשים שעוזרים לכם בזה, אני בטוחה שיש הרבה שישמחו!

 

אז שאפו ענק לחנה (שם בדוי) על התהליך ויישומו.

ובהצלחה גם לכל מי שמחליט לפעול עבור טובתו האישית , שמחתו , עצמאותו וחייו.

 

 

אתם מוזמנים לשתף אותי במייל חוזר על ההצלחות שלכם , לשאול שאלות , להעיר ולהאיר - אשמח מאוד!!

 

שתהיה שבת שלום 

 

יעל

 

הודעות בנושא זה