טיול לבקה אל גרבייה – אבי כמחנך
יום אחד באמצע שנת הלימודים החליט אבי כי עלינו לעשות טיול לכפרים הערביים שבשכנותנו. לא עזרו מחאותיה של המחנכת, מסגרות לא היו דבר אהוב על אבי. הכפרים שנבחרו ע"י אבי היו בקה-אל-גרביה (שהייתה כבר עיר) וג'ת, שבקרבת קיבוצנו.
הגענו לבקה, בשעת בוקר, והרחוב הראשי שהיה גם השוק, מאד הרשים אותי, בשלל צבעיו וריחותיו. היו שם כבשים שחוטות מופשטות מעורן, חנויות בדים מרהיבים ביופיים, וכמובן בתי קפה לרוב. הבתים הצבעוניים והישנים של מרכז הכפר הכל היה חגיגה לעיניים ולחושים. כל-כך התרשמתי שהכנתי אחרי הטיול כתבה לעלון הכיתה על הטיות הזה וציירתי כמה ציורים בעקבות הטיול הזה (הייתי כבן 11 שנה).
אבי החליט שעלינו לראות את בית-הספר של העיירה. כך נכנסנו לבית הספר, ושמענו מכל עבר כיצד התלמידים משננים את לתלמודם בקולות רמים. חדרו של מנהל בית-הספר היה פתוח, ואנחנו נכנסנו אליו. למרות שהביקור הזה לא תואם מראש, המנהל קיבל אותנו בסבר פנים יפות. לאחר שתיית הקפה, אבי פתח בתחקיר מעמיק על הכפר ותושביו, על מקורות הפרנסה ועל שיטות החינוך.
השיחה התארכה ואני שעייפתי מעט, הנחתי את סנטרי על ידי ואת מרפקי הנחתי על השולחן של המנהל. כשיצאנו סוף סוף, אבי העיר לי שכך לא יושבים אצל מנהל בית-ספר. לדעתו בצורת ישיבה כזו ביטאתי חוסר כבוד למנהל.
המשכנו את הטיול והגענו לכפר ג'ת. הוקפנו בילדים, ואבי שהיה בטוח שכל העולם הם ידידיו, נכנס להתארח אצל משפחה אקראית. הם כמובן אירחו אותנו מאד יפה, והתפתחה שיחה די מעניינת.
המארחים הציעו לאבי סיגריה. לפתע פתאום אני רואה שאבי מעשן סיגריה. אני בחיים שלי לא ראיתי אותו מעשן סיגריה וידעתי שהוא מאד מתנגד לעישון, כבר מימי תנועת הנוער שלו (כי חלוץ חייב להיות בריא וחזק).
כשיצאנו משם שאלתי את אבי למה הוא עישן סיגריה? אבי הסביר לי שהערבים מאד רגישים למנהגי הכנסת אורחים. מצד אחד הם יתנו לאורח הכל, מצד שני אם תסרב לקחת, הם עלולים להיעלב.
איתן קליש
