אבי שטיבי עבר לפיסול בברזל
אחרי שצילמנו את פסלו החדש של אבי (שניתן במתנה לקיבוץ) המוצב מול תחנת ההסעה של ילדי ביה"ס היסודי, ניגשנו למסגריה לשוחח עם אבי.
אבי: אני מצייר כבר הרבה שנים, אך יחד עם זאת פסלים תמיד משכו את תשומת ליבי. בכל סיורי במקדשים בהודו, תמיד נמשכתי לפסלים. אבל תמיד אמרתי לעצמי – אני עדיין לא מוכן. השנה ושנה שעברה למדתי את נושא הנפחות אצל מורה בשרונה,והתחלתי לעשות פסלים מברזל, וראיתי – כי טוב. ראיתי שטוב לי עם כל התהליך הזה של לקיחת חומר גלם, חימומו ועיצובו לפסל. ראיתי שאני זורם עם זה יותר טוב מאשר עם הציור.
החלטתי שאני עובר לפיסול.
החלטתי שאני לא אפסל בצורה ריאליסטית, אלא אזרום עם כוחות אחרים. הגעתי לנקודה חשובה מאד – לדעת מהי המטרה שלמענה אני יוצר. מה אני רוצה להוכיח ביצירתי, ולמען מי?
בפיסול אני לומד כיצד להניע כוחות פיזיים ומחשבתיים שלי. דרך המשחק שלי עם הברזל אני יוצר יצירה רוחנית. בכל היצירה שלי, הן בציור והן בברזל יש משהו רוחני.
ספר לנו על היצירה הספיציפית הזו.
כשהתחלתי לחשוב על הפסל הזה חשבתי שאני הולך לעשות מלאך גדול, שיעמוד בירידה למאגר המשקפיים. השגתי אפילו את האישורים להציב אותו שם. אבל לאט לאט השתנתה תוכניתי. התחלתי פסל אחר שלא היה ברור לי מה הוא יהיה. התחלתי מהראש, ואחר כך התקדמתי לגוף, עבדתי על כל חלק קטן עד שיצא היצור הזה. לא ברור מהו – יש הרואים בו נשר, יש הרואים בו דרקון. אני לא נותן לפסל הזה שם. אני לא נותן לו משמעות מוגדרת.
האם אין בפסל הזה מסר קודר – הרי הוא דומה לנשר שעט על הפגרים, וכולו שחור?
בעיני אין פה מסר קודר, אבל אם בעיניך יש כאן מסר קודר, זה בסדר. הרי אנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות. הפירוש של משהו קוד, זה בעיני המסתכל. אפשר גם לתת לו מסר אופטימי של עוף החול. בעיני לגטימי כל פירוש שהצופים נותנים לו. אני לא רואה בפסל משהו קודר. אני רואה בו מיסתורין, משהו מיסטי.
זאת מתנה ממני באהבה לקיבוץ גזית, בלי קשר לחג השישים. אני מחפש מקום אחר להצבת הפסל, שכן עכשין הוא די מוסתר ע"י הצמחיה.. אני מחכה מגורמים שונים שיעזרו לי למצוא את המקום המתאים.
רשם והתרשם: איתן
