קיבוץ גזית

ראיון עם אמן "ההומור הגראפי" משה קנסקביץ

ראיונות • כניסות

ראיון עם משה קנסקביץ – אמן "ההומור הגראפי"

ידוע לי שמשה עוסק בתחום שנקרא "הומור גרפי", ביקשנו ממנו להתראיין לאתר על התחום הזה שאינו ידוע כמעט בארץ, וגם על דרכו בתחום האמנותי הזה.

משה, מה זה "הומור גראפי", ומה ההבדל בינו לבין קריקטורה והקומיקס?

בסוג ההומור גראפי שאני עוסק בו באים לביטוי רעיונות כלליים על בעיות קיומיות ואוניברסאליות. לעומתו הקריקטורה מתייחסת לבעיות אקטואליות, בעיות פוליטיות, ולאנשים מוכרים. הקומיקס מבוסס על עלילה, סיפור. בארץ מכירים יותר את הקריקטורה האקטואלית. אני בחרתי לא לעסוק בזה. ההומור הגראפי עוסק בבעיות אוניברסאליות כמו הבדידות , אהבה ,תקשורת, אלימות , אקולוגיה ...., והוא משתדל שהאמירה תהיה אוניברסאלית, ועל-זמנית (ולא אקטואלית).

ההומור הגראפי פחות מוכר בארץ. בארגנטינה , דרום אמריקה ואירופה (צרפת ,איטליה, ספרד) הוא מוכר מאד וישנם כתבי עת המוקדשים לו. ציירים מפורסמים עוסקים בתחום: מורדילו, קינו , קאלוי ואחרים. לפעמים ההומור הגראפי הוא עם טקסט, ולרוב בלי טקסט, אצלי בד"כ העבודות ללא טקסט.אני מצייר בשלושה שלבים :1) הציור הראשוני עם עיפרון -2) עובר על הקווים עם עט שחור- 3) מעביר אותו למחשב עם תוכנה לציור דיגיטלי בשם Illustrator .

אני שולח את ציורי לתערוכות בינלאומיות משנת 2014. תחרויות כאלו מתקיימות בכל העולם. יש גם תערוכה שנתית בארץ, בחיפה. אני שולח את עבודותי במייל. לתערוכה כזו מגיעות כמה מאות עבודות מכל רחבי העולם. השופטים, בוחרים כמה עשרות עבודות, ומציגים אותן באולם על הדפסות בגודל A3, על קירות. העבודות שהוצגו בתערוכה תופענה בקטלוג של התערוכה. עבודותי כבר הופיעו כמה פעמים בתערוכות ובקטלוגים: בפולין, בלגיה, גרמניה, ברומניה ,יוון , דרום אפריקה וגם בישראל בתל אביב ובחיפה. מחלקים גם פרסים לעבודות המצטיינות. התערוכות אלו מתפרסמות באתרים אינטרנטיים בינלאומיים. התערוכות עצמן מאורגנות ע"י איגודים ארציים מקומיים. התערוכות הן תמיד סביב נושאים מוגדרים, וכשיש לי משהו שמתאים לנושא, אני שולח אותו.

היום אני כבר די מוכר בקרב אמני ההומור הגראפי בעולם, בקרב השופטים, ובקרב העוסקים בתחום הזה ברחבי העולם. הפרסום וההפצה נעשית בעיקר דרך הפייסבוק והתערוכות. הוצאתי גם ספר אחד בצורה עצמאית. אני בודק את האפשרות להוציא ספרים חדשים דרך חברת "אמאזון".

מה הנושאים שלך?

העבודות שלי לא עוסקות בחיים הקיבוציים. אני הגעתי למסקנה שתמיד יש חשש שחבר זה או אחר ייפגע מאיור על הקיבוץ, והחלטתי להתרחק מנושא הקיבוץ. הנושאים שלי הם אוניברסאליים – חופש, אהבה, בדידות, על חלומות וכדומה. היום אני לא מגביל את עצמי לגבי סוגי ההומור שלי (חברתי,שחור,אבסורדי,פוליטי,פיוטי....) הכל פתוח .

משה, מה הייתה הדרך שלך אל "ההומור הגראפי"?

אני לא למדתי ציור באופן מסודר, אבל אני זוכר שכבר בגיל 10 – 11 ציירתי והייתי מקשקש על כל דבר. התחלתי לצייר גם בבית הספר, משם קיבלתי עידוד. בגיל 15- 16 התחלתי לאהוב את סוג הציור הזה שנקרא "הומור גרפי".

למדתי פסיכולוגיה, למדתי תיאטרון, ב-1977 בעל עיתון של הומור גרפי ראה את עבודותי והציע לי לפרסם אותן בעתון שלו. נכנסתי במרץ לתחום והתחלתי לפרסם בעיתון. לבסוף עבדתי בכתב עת הכי מפורסם בארגנטינה של הומור גרפי " "Humor Registrado, שיצא כל חודש , במאות אלפי עותקים, בשנים 1978 - 1999. קיבלתי הרבה פיד-בקים טובים והרווחתי כסף. הפכתי לצייר קבוע בכתב עת.

ב-1979 עליתי לארץ ולא פירסמתי את ציוריי במשך יותר מ30 שנה. ציירתי למגירה. מה הסיבה לכך ? ילדים, אילוצים של חיי משפחה והמעברים שדחקו את הציור הצידה. גם הסגנון הזה של "הומור גראפי" לא היה מוכר בארץ. כאן הייתה מוכרת ה"קריקטורה הפוליטית".

לפני חמש שנים התעורר בי הרצון לחזור לעסוק שוב בתחום,ולרכז חלק מעבודותי בספר, בנוסף פתחתי אתר באינטרנט שבו אני מציג חלק מעבודותי. יצרתי קשר עם איגוד הקריקטוריסטים בישראל וגם עם איגודים במדינות אחרות .