חוף דור. נחמץ הלב. שכיית חמדה, מהיפות שידעה הארץ הזו, הושחתה לבלי הכר. נפלה שלל בידי חומסים ותאבי בצע. נמחצה, נמחקה הדיונה היפהפה, כדי לשמש בריונים המבקשים לשנות את אופיו הפסטורלי של האזור הזה, את שלוותה הסטואית של חלקת אלוהים הקסומה הזו, בעבור בצע כסף.
לא זו אף זו- גם נחמסנו והפסדנו את הטבע שכה אהבנו, גם נאנסה אמא אדמה וגם בוא יבוא הזיהום. האונס הזה ישמש בידי קלגסים המבקשים להקים מול חופינו שכה אהבנו, אסדות גז מעשנות ומזהמות ים, אוויר וחופים. לא עוד נוכל לנשום אוויר צח, לרחוץ בים נקי ומרענן, להתהלך בשקיעה האדומה על חול מלטף, לבהות בגלים המתנפצים ומחייכים לעומתנו, ליהנות מהחוף הענוג בלילות ארוכים ספוגי אושר ורומנטיקה, בואך הזריחה מלאת ההוד וההדר. לא עוד. הגלים כעת בוכיים והאדמה נאנקת תחת כובד משקלו של האנס, החוסם פיה בידו כדי שאנקותיה לא תישמענה.
לא עוד. לא עוד נעמוד מנגד. לא עוד נצפה בדומייה ברמיסתה של הארץ היפה שלנו, בה נקשר גורלנו ואל תוכי תוכה משתרגים מלבנו עבותות של אהבה. לא עוד נאפשר לזרים החומסים ליטול מאיתנו את זכויותינו היסודיות לחיים בריאים, מים טהורים, אוויר צח וחוף נקי וקסום. לא עוד.
תושבי ישראל מכריזים בזאת מלחמת חורמה על הפולשים. תוסג לאלתר אסדת הגז המפלצתית לאחור, למקום אליה היא שייכת, אל מעל מאגר הגז ממנה היא ניזונה, במרחק עצום מהחוף, במקום בו עינינו לא תחזינה בפשעיה.
