הסופר דויד גרוסמן חתן פרס ישראל - בתחום ספרות ושירה עברית
ספריו של גרוסמן יוצאים לאור מזה שנים בספריית הקיבוץ המאוחד מבית התנועה הקיבוצית. שר החינוך, נפתלי בנט, התקשר השבוע לסופר וברך אותו על זכייתו. "תרגומי ספריו לעשרות שפות הפכו אותו לאחד הסופרים הישראלים הנודעים, המוערכים והאהובים בעולם.
סוס אחד נכנס לבר/ דוד גרוסמן
ספר מאד מיוחד שסיימתי לא מכבר. הספר עוסק בהופעה אחת של סטנדפיסט, אשר הוא הגיבור היחיד כמעט של הספר. רוב הספר הוא מונולוג מתמשך של הסטנדפיסט הזה החושף את ילדותו והתבגרותו עד לתקופת הצבא הסדיר.
התמה של הספר והקונפליקט המרכזי שלו היא – כמה לחשוף מחייך, לכמה חשיפה הקהל מסוגל להיחשף, ומה הערך החיובי של חשיפה.
כידוע אני בעד חשיפה רבה של חייך, כאשר אני כותב. כמובן אני לא חושב שצריך לחשוף כל מעשה מביש או פשלה שעשית. ואכן גיבורנו אינו מגלה מעשים מביישים שעשה, אבל כן מגלה משברים שהיו לו עם בני גילו ועם הוריו.
הקהל גם הוא נמצא בקונפליקט. הם ציפו לבידור קל, לבדיחות ולצחוקים, והנה עומד לפניהם אדם המכניס אותם לנבכי נשמתו, ולנפתולי חייו. חלק מן הקהל בורח, אבל חלק נתפס לסיפורו, מתעניין בו כאדם, ומפסיק לראות בו בדרן זול, סטנדפיסט זול.
אין ספק כי הערב הזה מביך את המשתתפים, אבל יש לו ערך חיובי. הקהל עובר תהליך נפשי של הזדהות עם אדם סובל, עם אנטי גיבור. הגיבור השני של הספר, חברו של הסטנדפיסט מנעוריהם, שלמעשה שכח אותו והרגיש מנוכר אליו לגמרי בתחילת הערב, מתחיל להרגיש אליו אמפתיה, נזכר בעברם המשותף, ומתקלף משכבות השיפוטיות שבהן הוא עטוף מתוקף מקצועו כשופט, והם כנראה ימשיכו לשמור על קשר.
לגיבור עצמו, הסטנדפיסט יש צורך עצום לחשוף את עצמו, לחשוף את סיפור חייו. לדעתי ע"י כך הוא מתמודד עם סיפור חייו, עם רגשותיו בכל מיני מצבים קשים, עם רגשותיו כלפי הוריו ניצולי השואה. כך הוא מסוגל לקבל את עצמו, על כל כשלונותיו, והפידבק החיובי שהוא מקבל מהגיבורה השלישית היושבת באולם – חברת ילדות שלו – מגלה לו שהוא לא היה אדם כל-כך שלילי כפי שהוא סבור רוב הזמן.
ספר מאד מיוחד ומומלץ לקריאה למרות שכמו שהקהל באולם נדהם ומרגיש אי-נוחות, גם הקורא ירגיש כך, אבל כל אחד ירגיש שבמידה מסויימת הוא מדבר עליו.
איתן
