קיבוץ גזית

כבוד הזולת

משנה מסכת בבא קמא פרק ח משנה ו

[ו] "התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז. לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק נותן ארבע מאות זוז... אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב.

 ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק. בא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו, רבי תן לי זמן ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן. גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז? אמר לו לא אמרת כלום החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו חייבין! והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים!"

לפנינו הלכה וסיפור. המסר בשניהם הוא אחד: שמירה על כבוד האדם.

אני מזדהה עם עמדתו של רבי עקיבא, גם בנקודה שכולם שווים בפני החוק, וגם בנקודה שחובה עלינו לשמור על כבודו של אדם גם אם הוא לא שומר על כבודו.

בימים הרחוקים כשעבדתי בפרדס של הקיבוץ, היה לנו בצוות אדם בגיל העמידה, שהיה מפגר למחצה. החברה' נהגו לעשות בדיחות על חשבונו, והוא היה מצטרף לצחוק. בעיני זה מאד לא מצא חן, ותמיד הרגשתי שזה לא בסדר. ר' עקיבא חיזק את הרגשתי.