קיבוץ גזית

שמואל לייטנר – תחילת המלחמה וסוף המלחמה

תחילת המלחמה- הגרמנים בעיר שלי (בנדין), סידורים בגטו ועבודה אצל הגרמנים.

אני עבדתי אצל הגרמנים בתיקון נזקי בניינים של יהודים לשעבר, שעכשיו שיפצנו בשביל הגרמנים. כל יום הלכתי עם סולם וארגז כלים- מתקן, צובע, מסדר והכל בסדר. מצבנו אצל הגרמנים שעבדנו אצלם היה טוב: היה אוכל, היינו מוגנים, ולא נגעו בנו. אבל יום אחד זה נגמר. הלכתי לעבודה עם הארגז כלים ושני שוטרים יהודים תפסו אותי, ולא עזר לי האישור של הגרמנים שאני חיוני להם.

זרקו לי את הדברים לאוטו, וזרקו אותי לאוטו של השוטרים היהודים של הגטו, עם עוד כמה יהודים שנתפסו. לא הייתה לי דרך להודיע למשפחה שנתפסתי. וככה אחרי כמה שעות שהיינו כלואים בבית הספר היהודי הייתי מוכן למשלוח לגרמניה. למחרת הייתי ברכבת בדרך לגרמניה שם שהיתי ארבע שנים בשמונה מחנות.

סוף המלחמה: בלילה מפציצים מסביב לדכאו. בבוקר אין זכר לגרמנים. כולם הסתלקו אבל על הכביש מופיעים טנקים. אני הסתתרתי מתחת לשיחים וצפיתי בהם.מהטנקים ירדו חיילים מוזרים. חשבתי לעצמי "מי יודע מי הם". הם לבשו בגדים שונים משל הגרמנים והיה להם צלב אדום על היד. ראיתי אותם מובילים את האנשים שלנו ששרדו את המחנות (הקצטניקים) לכביש. פתאום הרגשתי ידיים של שני חיילים שמרימות אותי ולא הבנתי מה הם רוצים ממני. הובילו אותי לכביש ועל הכביש ישבו אנשים אחרים שנתפסו. היו כמה אסירים שידעו אנגלית וכך נודע לי שאני משוחרר ואלו הם חיילים אמריקנים.

שמואל לייטנר הפך לאמן ואלו 2 מעבודותיו בתחום האמנות הסביבתית. הראשונה נמצאת על הקיר החיצוני של בניין המזכירות. השניה מצויה על המקלט מול המועדון/