תאריך לידה: 29.06.1929
תאריך פטירה: 13.01.2020
אריה לוין נולד להוריו אייזיק ואלסה לוין, אח צעיר לאחיותיו הגדולות מטילדה ואמה.
הוריו היו אנשים פשוטים שהתפרנסו בדוחק משמירה על בית-הכנסת והמועדון השכונתי היהודי "דגל יהודה", שם הכירו את אריה חברים שיהפכו לקבוצת חייו. החברות הביאה את אריה אל תנועת "השומר-הצעיר". הוא שייך לשבעת המייסדים של התנועה ברוסריו, שנוסדה כאשר הוזמנו ע"י חברי "השומר-הצעיר" מקורדובה למחנה קיץ. מתוך שבעת המייסדים - שישה הגיעו לגזית. ברכבת בחזרה הביתה מהמחנה לפני שבעים וחמש שנה בדיוק, החליטו השבעה על הקמת התנועה ברוסריו. באותה שכונה שכרו מבנה שהפך ל"קן אהרון דוד גורדון של השומר הצעיר". בתקופת חומה ומגדל שמעו החברים על קיבוץ חניתה וכך החליטו לקרוא לקבוצה המייסדת שלהם. אריה היה היחיד בקן שלא סיים תיכון כי היה עליו לעזור בפרנסת המשפחה. הוא היה אוטודידקט, למד כל חייו והגיע להישגים בעיקר בתחום הכלכלי. אריה היה מדריך של קבוצת ילדים בקן ואז הוטל עליו התפקיד להקים את שכבת הצופים הבוגרים כשקיבוץ היעד שלהם היה מצר. גרעין לא קם מהניסיון הזה אבל שם פגש אריה את החניכה סוניה שנשארה איתו מאז ועד היום. הרוסרינים התאפיינו בעצמאות מוחלטת, ללא מדריך או שליח והיו קבוצה מגשימה באופן ראוי להערכה. מתוך שמונה-עשר חניכים וחניכות, חמישה-עשר הגיעו לגזית, אחד חי בירושלים וארבעה מפוזרים בעולם.
הדרך לארץ עברה דרך הכשרה בגולנד בה היו כבר אריה וסוניה זוג. לישראל הגיעו באפריל 1951. קיבוץ גזית ישב אז בטירה וחברי הקבוצה עשו הכשרה בגלאון. כשהגיעו לגזית הצטרף אריה לצוות המסגרייה שכידוע בנו בה מיטות סוכנות, יצא לקורס ריתוך אך מהר מאוד השתלב בתפקידים מרכזיים בקיבוץ. כמו שחיים שורר כתב: "לא קל היה מילוי התפקיד המשקי בקיבוץ בתנאי המקום הלא קלים במקום ההתיישבות שלנו. על כתפי בעל התפקיד המשקי רבץ עול של הבטחת פרנסה לכל תושביו. נדרשנו לחיי צנע אך אימצנו אמירה - 'ככל שהחזון גדול, דרך השגתו חייבת להיות ריאלית.'"
הקושי של אריה היה בהבעה בעל-פה, ולמרות שחבריו כינו אותו 'מבוך', כשהוא פצה את פיו בכל מסגרת בה היה, כולם הקשיבו קשב רב.
אריה וסוניה נישאו בגזית בשנת 1952 ומיכל בתם נולדה בשנת 1954.
רק ממה שכתב או אמר אריה בהתייחסות על מה שקרה אצלנו, בעיקר בתחום המשקי, אפשר ללמוד הרבה מאוד על ההיסטוריה שלנו. למשל, כשהיה כבר בשנת 1954 מרכז מפעל "נעמן גזית" כתב שהסיבה לכוח אדם בלתי יציב בבית החרושת, כמו שקראו לזה אז, הוא שהחברות והחברים המסומנים כעובדים בבית החרושת, עובדים בשבתות ועושים תורנויות שונות, ואת השבת הם מקבלים באמצע השבוע... החלפה אין.
עד שנות השמונים כיהן אריה כגזבר בשתי קדנציות, כמרכז משק בשתי קדנציות וכפעיל במחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי. בשנת 1980 הפך אריה למנהל "פלזית" ומאז היה נאמן למפעל שנים ארוכות. אריה היה איש "המחשבים" הראשון בקיבוץ, הקים ותחזק בעצמו את מערכות המידע, היה "הצעיר הנצחי" בהנהלות השונות במפעל, בעל מוח אנליטי שהקדים את זמנו. מה שאפיין את אריה והפך לדפוס אישיותי היה נועזות תוך הבנת הסיכונים והסיכויים. ראיית הנולד הביאה את אריה ליזום כבר בשנות התשעים הצטרפות הקהילה לתוכנית פנסיה לכלל חברי הקיבוץ והוא נחשב לאבא של הפנסיה שלנו. אריה ריכז את ועדת כספים במשך שתים-עשרה שנה, זיהה את נושא שיוך הנכסים והקים צוות שיעסוק בנושא. אריה היה איש של חזון שראה את הנולד והפך את מוקד חייו לעשייה משמעותית למען הקהילה. אשרינו שחי איתנו אדם כמו אריה לוין.
היחד הזוגי של אריה וסוניה היה בולט לעין כל, וכשנפגעה סוניה והיה עליהם לחיות בנפרד, השתבש הכל. למרות שעד הזמן האחרון עדיין ניתן היה לקיים עם אריה שיחה רצינית אודות המצב הכלכלי בקיבוץ ובמדינה, הלך כל השאר והתערפל.
אריה נחלש והלך מאיתנו כשהוא מעט יותר מבן 90, השאיר אחריו את אהובותיו סוניה, מיכל וליהי.
יהיה זכרו ברוך.
כתבה: טלי גורן ספיר
הספד של הנכדה ליהי
איזה חורף הזוי, לא נורמלי ומבשר רעות.
רצינו לנסוע לבקר אותך אבל חששנו מהצפות בוואדי ערה, אמא גם אמרה שאתה מנומנם. למחרת כשבאנו ישנת חזק ולא הצלחנו להעיר אותך, אז קראנו לצוות הרפואי. עוד נאבקת, לא נתת לכל מי שרוצה לגעת בך ולעשות מה שהוא רוצה, הראית שיש שם בן-אדם. זה כל-כך קשה ככה כשאתה בבית-חולים. אחר כך הפסקת ורציתי מאד ששוב פעם תתנגד.
עוברים הימים ואתה רק ישן. מזל שעוד הספקנו להחליף מבט והספקתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ושהכל בסדר.
ונעבור למתנות. מחשב ליום-הולדת 4, מדפסת, סורק, צורב, מצלמת פילים, דיגיטלית ולבת-מצווה מצלמת וידיאו. בדרך הייתה גם מערכת סטריאו עצומה שלך תמצא איפה לשים בחדר שלי. צריך כוננית מיוחדת. כל התוספות למשחק Sims היו לי. ילדה הכי פריווילגית שיש.
לימדת אותי הכל. בית על העץ, נדנדה, מדף פה או שם או כל רעיון שיש לי. אפשר לעשות הכל, צריך רק להיות מדוייקים. צריך סרגל ולשמור במקום בטוח את כל החלקים כשמרכיבים או מפרקים משהו.
בזכותך אני מי שאני, חיזקת אותי והעצמת אותי.
אתה בן-אדם הכי בן-אדם שאני מכירה. רואה תמיד את האחר, את הרצונות שלו, את הקשיים שלו ואת המשותף לו איתך.
אתה מקור הגאווה שלי כל חיי ואני רוצה להיות כמוך.
נשיקות גדולות וחיבוק חם,
תנוח על משכבך בשלום,
ליהי.
דברים על הקבר - מאוריציו צחור
אריה לוין היה חבר, ידיד, אותו הכרתי לראשונה במסע באונייה בזמן עלייתנו לארץ.
אריה היה נציג של תקופה חשובה בהיסטוריה של גזית, איש צנוע בהליכותיו, מוכשר מאוד, שתרם רבות לקיבוץ.
אריה מילא תפקידים מרכזיים גם בקיבוץ וגם במפעל "פלזית" בו עבד ופעל שנים רבות בהצלחה, עסק בתחום הפיננסי תמיד עם ראייה קדימה.
פנינה ואני אהבנו אותו מאוד. בזמן האחרון בריאותו התדרדרה, ראינו את סבלו ובדידותו, לא מסוגל לתקשר עם הסביבה, לא יכול לבטא את מחשבותיו, את עולמו הפנימי. אז ישבנו לידו בשולחן בחדר-האוכל מנסים לתת לו להרגיש שהוא אינו בודד, שאוהבים אותו ורוצים לעזור לו.
עצוב לנו עם לכתו, נתגעגע לאיש הגדול הזה שכה אהבנו.
אנו אסירי תודה על תרומתו לחברה שלנו וחושב שאלה שלא ידעו מי היה אריה, יכירו אותו.
ליבנו עם סוניה אשתו, עם מיכל הבת ועם ליהי הנכדה. אריה תנוח בשלום!
