תאריך לידה: 15/09/1927
תאריך פטירה: 08/09/2011
גניה ליטווק לבית פרלשטיין, נולדה בשנת 1927 בעיירה ברוויה שבפולין. היא הייתה הבת הבכורה לאמה לאה ולאביה אברהם, ואחות גדולה לשתי אחיות נוספות.
חיי הילדות שלה, שהיו מאושרים, כפי שהיא מספרת עליהם בגעגוע רב, הסתיימו עם הכיבוש הגרמני בשנת 1941.
בשנת 1942 נאלצה משפחתה של גניה לעבור לגטו בעיר רוקיטְנה ובאחת נשתנו תנאי החיים והחלו תלאות מלחמת העולם השנייה.
בסתיו 1943 בוצעה אקציה בגטו אך גניה עם כל בני משפחתה, הצליחו לחמוק ממנה ובנס להיפגש בביתו של איכר מכר. 18 חודשים תמימים חיה גניה בתנאים קשים של רעב תמידי, פחד בלתי פוסק וחורף קשה ביערות בסביבה.
לאחר המלחמה הצטרפה גניה לגרעין על שם טוסיה אלטמן שאורגן ע"י שני אנשים נפלאים, מרים וברוך ז"ל. מכאן עשתה גניה דרכה בהעפלה, גניבת גבולות, שהייה במחנות עקורים בגרמניה ואיטליה עד שעלתה על אוניית המעפילים "מולדת". יחד עם שאר חברי הקבוצה גורשה גניה ע"י הבריטים לקפריסין ולאחר שלוש שנות נדודים, באביב 1948 עלתה ארצה.
בחורף 1949, כששהתה בהכשרה בקיבוץ הזורע, נישאו גניה וזליג, 'זנק' כמו שקראה לו והקימו את משפחתם. עוד באותה השנה עברה גניה עם חברי "טוסיה אלטמן" לטירה כדי להתחיל במעשה בראשית, הקמתו של קיבוץ גזית.
שלושה ילדים נולדו לגניה וזליג: אמנון, אילה ונטע. תשעה נכדים ושלושה נינים זכתה גניה לראות בחייה. אסון גדול נפל על משפחת ליטווק, איתו התמודדה גניה בצער גדול כשנפל נכדה אלעד ז"ל בעת מילוי תפקידו.
אין ספק שגניה וזליג הם הביטוי המובהק של האמירה "משואה לתקומה".
במהלך שנות עבודתה בקיבוץ הייתה גניה מזוהה עם ענף הבגד בו עבדה לאורך שנים רבות. הנצחת זכר השואה והקורבנות היה נושא חשוב בחייה של גניה, שאף יצאה יחד עם זליג ובני הנוער למסע בפולין.
בשנותיה האחרונות הלכה גניה, האשה החזקה בעלת הקול האדיר, ונחלשה עד מותה והיא בת 83.
יהי זכרה ברוך
סבתא של היום
היא לא כמו סבתא באגדות
זקנה בלי שיניים
וידיים רועדות...
סבתא של היום היא בכלל אחרת.
היא נראית כמו אמא,
רק יותר מבוגרת.
סבתא של היום היא בכלל אחרת.
סבתא של היום היא כמו כל גברת:
רואה כדורגל, נוהגת בקלנועית,
זוהי סבתא שלנו – סבתא גזעית.
נכון, לפעמים קשה לה במדרגות
ולפעמים יש לה שערות לבנות
אז מה?
אז כלום...
סבתא של היום
היא סבתא צעירה ומצחיקה
שאת ליבנו ממלאה...
