קיבוץ גזית

לפי בקשת מערכת העלון יצאנו (לפני עשרים שנה) אל אמהות ומטפלות אחדות לשאול על הרגשתן ומצבן לרגל המעבר (1991, מלחמת המפרץ) ללינה משפחתית (להלן-לנ"מ).

השאלות:

· מה הרגשתכן לאור הנוהלים החדשים – מה טוב ומה רע, ומה דורש שיפור.

· איך אתן מסתדרות עם העברת התפקידים - קימה, השכבה, רחצה, בריאות וביגוד – מידי המטפלות למשפחה?

· כיצד נשמר הקשר עם הצוות, עם קבוצת הגיל?

· כיצד משפיע השינוי על עבודתכן?

ליאורה מאירי: היום הקימות בבית אורכות 10 דקות לעומת הקימות בבית הילדים שהיו אורכות 1.5 שעה עד שכולם היו מוכנים. בזמן ההשכבה אני עוד צריכה ללמוד להתארגן – לפי שעה אנו משכיבים קודם את הצעירות – הבן הבוגר – נשאר איתנו עוד רבע שעה. טוב לנו שזכינו בחדר ילדים מהר מאד – אמנם צפוף להם אך לומדים להסתדר.

בענייני בריאות אין לנו בעיה. אך עם הבגדים העניין יותר מסורבל. לאסוף לילדינו משלושה בתי ילדים שונים. לדעתי צריך שיהיה תא אחד למשפחה בקומונה, או תא לכל ילד.

הקשר לבית הילדים והצוות – אני מרגישה שקצת התנתקתי מבית הילדים ומהצוות. נחלש הקשר בינינו לבין ילדי הקבוצה. פעם ידעתי מי חבריו של הבן, עם מי הוא משחק וכו' – היום אני מרוחקת מזה. הרגשתי כעובדת בחינוך נעימה יותר.

קלרה שורר – הקשר עם הקהילה והילדים נפגע. קיוויתי שנהיה מוכנים ומאורגנים לקראת שינוי כזה. בגן הילד הולך לבד וחוזר לבד. אין קשר יום-יומי עם הצוות.

ביגוד – נושא מסורבל. צריך להשקיע מחשבה ולייעל אותו.

בריאות – כל התחום הזה עבר לרשות ההורים. ומה נעשה אם הילד יהיה חולה?

מה שטוב זה ההשכבות בערב, ולזה התרגלתי מיד. זה נוח, אין צורך לרוץ לבית הילדים. לא שומעים את הקיטורים על שצריך תורנויות של השכבה – בעצם, המערכת כבר לא פעלה כמו שצריך. ביטול השכבות הערב הוריד המון לחץ מהאנשים.

הבוקר עכשיו הוא הזמן הלחוץ ביותר. לא קל להספיק להכין ולהביא לבית ילדים שני ילדים תוך חצי שעה.

תפקיד האשה – אשה כמוני העובדת בחליבות בוקר וערב, נדרשת להרבה תימרון ואירגון במשפחה. גם לבן הזוג יש הרבה מטלות, ובסוף רוב הפונקציות בבית נופלות על כתפי האשה. הכול הולך על חשבון פעילות ומעורבות בקהילה, דבר שגם חשוב לי. לדעתי, הקיבוץ צריך להתערב בתחום הזה ולהסדיר אותו.

שרית הולצמן - בבית אין לנו בעיה עם הלנ"מ. מה שהשתנה בעיני זה הקשר לבית הילדים והצוות. אבל עם קצת מאמץ ניתן לראות מה קורה בבית הילדים ולשמור על הקשר עם הצוות.

אצלנו נפתרה בעיית הבוקר ע"י כך שאחת המטפלות מתייצבת בבית הילדים כבר ב-6.45. זה מאפשר לי להגיע בזמן לעבודה.

ביגוד – הסידור הנוכחי מסורבל וצריך להסדיר אותו.

מקלחת – זאת פונקציה שעברה לידי ההורים, ואני אוהבת את זה. אך ידוע לי שיש אמהות שהיו רוצות שזה יישאר בידי המטפלת, ע"מ להקל על עצמן.

לסיום – אני רוצה לומר שטוב לנו.

מוניקה – יש לציין שתקופה ארוכה ציפיתי לשינוי כמו זה שחל היום אצלנו. מאז בחרתי בחיי קיבוץ ידעתי על החינוך המשותף, הסכמתי איתו וראיתי בו דרך חינוכית מהפכנית. אך משנולד בני המציאות שינתה את אמונתי. לא השלמתי עם החינוך המשותף כאם וכמחנכת.

ביחס לפונקציות שעברו לידי ההורים – אני מאד מרוצה לטפל ישירות בילדים שלי, לדעת מה קורה להם ומה נחוץ להם. יחד עם הטיפול נוצר קשר קרוב יותר. נכון שזה גוזל ממני את הזמן הפנוי וגם נכון שנוצרים מתחים שלא היו לפנים.

מה מעיק עלייך?

המצב החדש דורש הסתגלות מכל בני המשפחה. זה דורש לעשות חלוקת תפקידים ביני לבין בני המשפחה ובין בני הזוג.

יוני – המעבר ללינה המשפחתית נותן הרגשת בטחון, והוא היה לי טוב, כמו לכל בני הכיתה שלי.

מוניקה – יוני ציין הרגשת בטחון לא רק עבורו, אלא גם עבורי – זה מקנה יותר שקט.

המצב הנוכחי מוליד יותר חיכוכים בתחום המשפחה. אבל בעוד שבעבר חיכוכים אלו היו בתחום בית הילדים, ואנשים לא תמיד מקצועיים טיפלו בהם, עכשיו ההורים מטפלים בהם. במשך הזמן גם הקשר הורה – צוות ישתפר. זאת למידה וזה תהליך שלוקח זמן.

צריך להכיר בעובדה שאנו כחברה פונים ליתר אינדיווידואליות ומשפחתיות ולכן התרחש המעבר ללינה משפחתית. הקיבוץ צריך להיות ער לזה ולהתארגן כדי שלא נאבד את המשותף שעדיין קיים. אני מתכוונת שהקיבוץ יאפשר להורים למרות השינוי, השתתפות פעילה, ככל האפשר בחיי תרבות וחברה.