מגילת אסתר - מבט נוסף

ספריית גזית • 11/3/2018 כניסות

מגילת הספינים: כך הפכה אסתר לחלשה, וושתי למרשעת / מאת פרופ' רוחמה וייס

את אסתר המנהיגה שהצילה את העם משחצנותו של מרדכי, הפכו חז"ל לאישה חלשה - ואת ושתי שבימינו היו קוראים על שמה רחובות, הם הפכו למרשעת. היחס למגילה בתולדות הפרשנות יכול להילמד כקורס יסוד בתורת הספינים בכל בית ספר לתקשורת

פרופ' רוחמה וייספורסם:  10.03.17 , 15:12

מגילת אסתר מציעה סיפור פשוט; וריאציה על פנטזיה אהובה - אישה יפיפייה עם תכונות אופי נהדרות, אך ממעמד נמוך, מושכת את תשומת לבו של גבר מיוחס ועשיר. הוא עושה עמה חסד, נושא אותה לאישה ומושיעה מייסורי העוני. בתמורה מקבל הגואל את יופייה ואת מזגה הטוב (ראו ערך: "סינדרלה", "אישה יפה", רומנים למשרתות ונישואי אוליגרכים מזדקנים לדוגמניות).

 

  לכל אחת מהגרסאות של הסיפור יש גם מאפיינים ייחודיים. מגילת אסתר מתייחדת באלמנטים של מלחמת גזע: מלחמת גברים בנשים, ומלחמת המן ביהודים.

 

נשים נבונות וגברים מחלם

מפתיע אולי, אבל המגילה בוחרת בפשטות ומובהקות להציג את הנשים כאמיצות ונבונות, ואת הגברים כשוטים שטופי תאוות וכבוד. בפסוקים הראשונים של המגילה מציג המספר את איכויותיהם של המשתתפים במלחמת המינים:

 

רוצות להטות סיפור שתופס אהדה ציבורית? השחירו את פני הגיבורה של הסיפור, והפכו אוהבת לאויבת(צילום: jupiter)

 

"כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרושׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ... עָשָׂה מִשְׁתֶּה... (וכאן יסופר כמה המשתה גדול, עשיר וכו' וכו'). בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר... (וכאן יסופר כמה סריסים יש למלך זה...) לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא, וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא" (וכאן יסופר כמה נבהלו גברי הממלכה מהסירוב ומה המחיר שושתי ויתר הנשים שלמו על כך).

 

במילים אחרות – מלך עשיר, שחצן ומוקף ביועצים מגלה ש"יפָה" זה לא שם נרדף למטומטמת וכנועה. הוא וחבריו נבהלים מהגילוי. המלחמה נפתחת והמגילה מתחילה.

 

בהמשך המגילה תתגלה דמותו של מרדכי כאיש חצר יהיר ולא זהיר, המסבך את עמו במלחמת שמד. לעומתו, תעוצב דמותה של אסתר כמי שמוכנה להשתנות, להעז, להסתכן, מסוגלת לחשוב "מחוץ לקופסה", נכונה למחול על כבודה ולחלל את גופה, כדי לסגור את הבור שהדוד שלה כרה.

 

כיכר סחריר: בית הספר ל"ספינים"

מדהימה העובדה שמגילה שעושה צחוק מהגברים ומאדירה את הנשים, שרדה את המסננת האכזרית של יצירות התרבות. כנראה שמגילה זו הייתה חזקה ואהובה במיוחד, ואי אפשר היה לקוברה. אלא שכלל יסודי בעולם היח"צנות הוחל עליה, ועשה במורשתה שמות: If you can't beat her - spin her"".

 

היחס למגילה בתולדות הפרשנות יכול להילמד בכל בית ספר לתקשורת, כקורס יסוד בתורת הספינים – כיצד הופכים על פניה מגילה שמאדירה את יכולות הנשים, וחושפת את קלון הגברים.

 

הטובה שבנשים – השחר פניה

 

והנה טכניקת ספינים יסודית – רוצות להטות סיפור שתופס אהדה ציבורית? השחירו את פני הגיבור/ה של הסיפור, והפכו אוהבת לאויבת. ושתי של המגילה היא גיבורה אמיתית, מודל לפמיניזם המודרני - וכל לוחמות ולוחמי החירות. בימים כתיקונם היינו קוראים לרחובות על שמה.

 

כאן בדיוק נכנסו חז"ל לתמונה והמציאו לה קופת שרצים מדרשית (מגילה יב, א): "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות, בית הנשים היה צריך לכתוב.אמר רבא: שניהם (אחשורוש וושתי) לדבר עבירה נתכוונו".

 

שואל התלמוד, למה נאמר שושתי עשתה את המשתה ב"בית המלך" ולא ב"בית הנשים" - ומשיב רבא: כיוון שגם היא, אולי בסתר לבה, התכוונה להפקרות המינית שהתרחשה באותו אירוע בבית המלך. בלשוננו - היא הזמינה את האונס שלה. אם היא לא הייתה רוצה להיאנס, היא לא הייתה שותה אלכהול. או כניסוחו העדין של רב אבא בר כהנא (פסיקתא זוטרתא אסתר א): "גם היא (ושתי) פרוצה הייתה, וגם מתכוונת לדבר עבירה".

 

ואם נשאל מדוע סירבה המלכה הפרוצה לבוא אל המלך. המדרש הנ"ל הכין לכך תשובה שתוייה ופורימית: "והלא פרוצה הייתה, ומפני מה מיאנה לבוא?... מלמד שפרחה עליה צרעת. (או) בא גבריאל ועשה לה זנב". ובלשוננו – אישה שמתנגדת לסקס היא בעצם מכוערת.

 

ההצעה הנבזית ביותר להכפשת פני ושתי נמצאת בספין הבא (מגילה, דף יב, ב): "מלמד שהייתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת". סדיסטית מלומדת הייתה ושתי. לא רק שיעבדה את בנות ישראל בעודן עירומות, היא אף ידעה שעבודה בשבת תכאיב להן כפליים.

 

ובצד עומדת ושתי של המגילה ומנסה לצעוק: "היי, מה קרה? פעם אני הייתי הטובה בסיפור הזה, אני התנגדתי לניצול ולהשפלה". אלא שהקשבה לעובדות נאסרה על יוצרי הספינים, והם זונחים את ושתי לאנחותיה.

 

ומושתי עוברים יצרני הספינים אל אסתר. את אסתר הם לא יגנו מפורשות (הרי היא "משלנו"), אבל בעדינות ובתחכום הם ינטרלו את אומץ לבה, יכהו את נועזותה ותבונתה, וימסמרו אותה לגודלה של בובת ברבי נטולת רצונות (סנהדרין דף עד ע"ב): "אמר אביי: אסתר קרקע עולם הייתה".

 

יש בתלמוד הרבה קביעות מקוממות ביחס לנשים, ונדמה לי שזו עולה על כולנה. הרקע לקביעה הוא דיון בשאלה איך התירה לעצמה אסתר לשכב עם אחשוורוש, שהרי במעשה זה היא עוברת על "גילוי עריות" שעונשו "ייהרג ובל יעבור". והתשובה של אביי היא שאסתר הייתה "קרקע העולם". כלומר, פסיבית.

 

אחיות שלי, אתן מבינות את זה? אסתר, זו שהבינה שאין לה ברירה והקריבה במודע את גופה ונשמתה על מנת לפתור את התסבוכת המיותרת שהדוד שלה יצר; אסתר, שהלכה גלוית עיניים להשיג ישועה (גם) דרך פיתויי המיטה. היא קרקע העולם? יש את זה למישהו ביותר ציני?!