תאריך לידה: 20.03.1941
תאריך פטירה: 9.05.2016
לילה כהן לבית גוגול נולדה באורוגואי להוריה אסתר ויצחק, אחות גדולה לגלאדיס אחותה היחידה.
לילה וצבי עלו יחד לישראל במסגרת גרעין תנועתי לקיבוץ עברון ובשנת 1961 נישאו שם. יחד עם כמה מחבריהם עברו לקיבוץ געש ושם נולדה בתם הבכורה רחלי. כשאמה של לילה חלתה חזרה המשפחה לאורוגואי לטפל בה ובשנת 1966, אחרי מותה של האם חזרו לישראל והפעם לקיבוץ גזית.
בשנים הראשונות בגזית עבדה לילה בבית התינוקות. חדוה שין זוכרת שכשלא תמיד יכלה בתור מורה להגיע לשעת האכלה שלפני הצהריים היא לא דאגה, ידעה שהבת שלה נמצאת בידיה החמות של לילה.
אחרי שנים רבות בבית התינוקות עברה לילה לעבוד כמטפלת בחברת הילדים עם קבוצת "הרדוף". גם שם פגשה אותה חדוה כמחנכת של הקבוצה והיא מספרת: לילה הייתה מסורה ודאגה לכל הילדים אבל לאותם ילדים שהיו זקוקים לקצת יותר תשומת לב, אותם היא עטפה באופן מיוחד. הייתה משבחת עבורם את האוכל שהייתה מביאה ממטבח הילדים ושמה לב לכל הפרטים. את עיקר עבודתה כמטפלת תפסה לילה כאחראית על הבית, ניקיונו ומילוי הצרכים הפיזיים של הילדים, אבל פעם אחת, מספרת חדוה, לאחר שכנועים לא מעטים הסכימה לילה להתלוות לטיול לוואדי חמוד, טיול כלל לא פשוט, מה שמלמד עד כמה הייתה מסירותה של לילה חזקה.
ביוני 1984 כשסיימו ילדי קבוצת "הרדוף" את כיתה ו' הם כתבו לה: "ללילה שעבדה איתנו ארבע וחצי שנים וטיפלה בנו במסירות אימהית עד הסוף, אנחנו מודים לך על כל מה שעשית למעננו ההרדופים."
אחרי שנים ארוכות בחינוך עברה לילה לאהבה השנייה שלה - תחום המזון. היא עבדה עם חוליו כמחסנאית, עבדה במטבח של פלזית אבל הלב הגדול של עולם העבודה של לילה שייך ללא ספק לשלוש עשרה השנים כאחראית, שהיום היו קוראים לה מנהלת, של המרכולית. אל אותו חדר בו נמצאים היום מפתחות הרכב, הייתה מגיעה לילה בשעות בוקר מוקדמות ויוצאת ממנו בשעות הערב לאחר שהכל היה נקי ומסודר ליום הקבלה הבא. באחד העלונים, לאחר שהתווסף מקרר למרכולית והתמלא דברים טובים נוספים ומגוונים, מפרגנות חברות וכותבות ללילה מילות תודה על ההשקעה, המחשבה והרצון לשפר את המרכולית כל הזמן.
לילה לא דיברה אף פעם במסגרות פורמליות ואת מה שרצתה לומר פירסמה בעלונים ולצד תלונות גם ידעה לומר תודה.
במרץ 2005 כשנפטר צבי הוא לקח איתו את שמחת החיים והקשרים החברתיים שהיו חלק בלתי נפרד מחייה של לילה. כשהתאחדה המרכולית עם הכלבו והפכה לכלבולית, הלכה לילה והסתגרה ולאט לאט נעלמה מחיינו.
לילה השאירה אחריה שלושה ילדים – רחלי, שי וארי וחמישה נכדים
בת 75 הייתה לילה במותה.
יהיה זכרה ברוך.
הספד של הילדים
אמא יקרה
מאז שאני זוכרת את עצמי היה בך הפחד מהיום הזה, היום בו נפרד.
אנו נפרדים בכאב אבל גם יודעים שכבר לא היה לך הכוח להמשיך איתנו, ומאמינים שהפרדה הזאת היא מרצון ומכבדים אותך על כך.
הפרידה מאבא הייתה לך קשה והחיים שלך בלעדיו היו קשים. הרבה חושבים שהייתה לך תלות באבא, ותמיכה. אבל הרבה אנשים גם לא יודעים שאת היית חזקה. לא פעם זו היית את שהחזקת את הבית וזו היית את ששמרה על אבא במצבים של שבר או דילמה כזו או אחרת.
ידעת להיות לביאה כשהיה צורך או כשאת חשבת שיש צורך. לא ויתרת ברגעים של משבר ולא עצרת באדום. הלכת על פי מה שהלב אומר לך לעשות. ולפעמים אף הצטערת על מעשים או מילים שאמרת.
אהבת את הקשר המשפחתי, אהבת שאנחנו יחד. גם בימים קשים שלך לא ויתרת על ארוחות הערב בשישי של כל המשפחה, כי אהבת לראות שאנחנו יושבים יחד גם אם זה היה לכמה דקות וכבר הרגשת שאת צריכה לחזור הביתה.
אנחנו זוכרים לך ארוחות ארבע בבית, עם לביבות ומטה, את ארוחות הערב שהכנת לנו ועד כמה אהבת לעשות את הפיצה שעברה בירושה והיית מבקשת ממני להכין לך אותה.
אמא, לא אהבת לספר על עברך המשפחתי באורוגואי ועל כל מה שעבר עליך. מידי פעם היית זורקת משפטים כי שאלנו שאלות, ויכולנו להבין את שעבר עליך, אבל כפי שלא רצית לדבר על כך, אשמור זאת במשפחה, כי כך בחרת עד היום. אני יודעת שלא היה לך קל, אבל מהרגע בו פגשת את אבא, חייך השתנו והבנת שיש דרך חיים אחרת מהמוכר לך, ושם החלו חייך לפרוח וידעת לראות את החיים באור אחר.
את הקיבוץ מאוד אהבת, דיברת בבית המון על כמה שאת אוהבת את המקום וכמה שטוב לך לחיות במקום הזה, וזאת מבלי להיות מעורבת יותר מידי בתוכו. הרגשת מוגנת ובטוחה והקיבוץ בשבילך היה העוגן בחייך.
כל מה שהיה חשוב לך כל הזמן זה לשמוע שאנחנו, הילדים והנכדים בסדר, גם כשאמרנו שאנחנו בסדר זה לא סיפק אותך. תמיד נשארת בהרגשה שאולי לא אומרים את כל האמת ואולי בכל זאת אנחנו צריכים משהו ולא אומרים. את זה לא יכולנו לשנות כי אלו היו החרדות שלך שהקצינו בשנים האחרונות.
לא ארחיב במילים כי גם בחייך לא אהבת יותר מדי מילים. אני יודעת שכל בקשתך היא שנשמור אחד על השני ונמשיך לתמוך ולאהוב כפי שראית שהיה.
אנחנו מבטיחים להמשיך בדרך זו שהייתה חשובה גם לך וגם לאבא.
וכמה תודות בשם המשפחה ובשם אמא.
לחברים היקרים שבאו לבקר ולתמוך באמא באופן קבוע ונתנו לה הרגשה טובה וקצת שמחה.
וכמובן לצוות הבית הסיעודי, שתמך וליווה אותנו בדרכה האחרונה של אמא. עשיתם עבודת קודש, שלא אוכל למצוא את המילים המתאימות לתאר את ההרגשה שלנו על הטיפול וההדרכה, גם באמא וגם בנו.
אוהבים, שי ארי ורחל.
