ההתיישבות בטירה - פרק א'

מדור הסטורי • 1/10/2017 כניסות

ההתיישבות של גרעין "בורוכוב" בח'רבת טירה (1943 - 1947)

הגיע לידינו, מסמך מענין על התקופה הפרי- היסטורית של גזית שנכתב ע"י אחד המתיישבים הראשונים של טירה, בשם משה אלנברג. רובנו לא יודעים על תקופה זו כמעט כלום, והמסמך הזה מחייה את אותה תקופה.

בשנת 1943 העלו המוסדות המיישבים גרעין של תנועת המושבים לשבת בתוך הכפר הערבי טירה (מקרה אחד ויחיד בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ), שמנה כ-175 תושבים, שגורשו ע"י ההגנה ב- אפריל 1948). המטרה הייתה לשמור על אדמות פיק"א. הגרעין נטש את המקום בש' 1947, ובתקופה זו עוסק מסמך הזכרונות שלפנינו, שנכתב ע"י אחד מחברי- הגרעין. בגלל אורכו של המסמך הוא יובא בהמשכים.

 

משה אלנברג:""ארגון בורוכוב" ישב בכפר יונה ואליו צורף גרעין "גן רווה" . הקבוצה עברה ב- 1940 להכשרה בכפר יהושע, ושהתה שם שלוש שנים. הארגון המתין בחוסר סבלנות לתור להתיישבות, תור שהתנהל בעצלתיים בגלל חוסר באדמות. קדמו להם בתור אנשי גרעין "הגליל" שהקימו את רמת צבי על אדמות "תמרה".

אחרי עליית רמת צבי הוצע לאנשי גרעין "בורוכוב להתיישב בתוך הכפר הערבי ח'ירבת טירה, שם היו לפיק"א אדמות, אשר עובדו ע"י התושבים הערבים.היתה סכנה שהפלחים הערבים יזכו לחזקה על האדמות עקב העובדה שהם אלו שעיבדו אותן במשך זמן רב.

הקק"ל קבלה את הסכמת פיק"א לטפל בהצלת האדמות האלו. נציגי הקק"ל פנו לפלחים והודיעו להם, כי למרות שהאדמות אינו שייכות להם מוכנה קק"ל לרכוש אותן מידיהם בכסף מלא.חלק מהפלחים נענו והסכימו למכור ואחרים סרבו.

הקק"ל רכשה בית אחד בכפר ובו נכנסו לגור 12 חלוצים מארגון בורוכוב, שהתיישבו במקום כדי לעבד את הקרקעות שנרכשו מחדש ע"י הקרן הקיימת, ולמנוע השתלטות מחדש עליהן (הכוונה הייתה במשך הזמן לרכוש את כל השטח).

לפני העלייה להתיישבות בתוך הכפר הערבי עברו האנשים הכשרה ע"י ההגנה כאשר שלושה מתוך ה-12 ידעו ערבית והיו נוטרים. אנשי ההגנה הסבירו לקבוצה כי האימון שניתן להם נועד כדי לאפשר להם להחזיק מעמד זמן קצר עד שתגיע עזרה – אבל למעשה לא הייתה שום דרך מהירה להזעיק עזרה כזאת. תחילה לא היו בידי הקבוצה שום כלי נשק ולא נקבעו שום סידורי אזעקה, אבל למקום נשלחו כמה נוטרים כדי להבטיח את המתיישבים.

הסרג'נט הבריטי שהיה אחראי על הנוטרים התריע בפני הקבוצה על הסכנה שבישיבה בליבו של כפר ערבי, בסביבה ערבית, ובריחוק יחסי מישובים עבריים.

הם ענו לו כי אינם מפחדים (אף שבאמת הבינו את הכנה ופחדו. להערכתם הערבים פחדו מפניהם, ולכן נמנעו מתקיפתם). הם ביקשו מהסרג'נט שיינתן להם נשק.

הסרג'נט שאל למספרם והם "הגזימו" קצת ואמרו כי הם 18 מתיישבים. הסרג'נט הסכים, והם מיהרו לגייס עוד שישה חברים מהגרעין. לבסוף ם קיבלו מהבריטים 18 רובים ומקלע אחד.

התנאים במקום היו קשים ולאלה נוספה תחושת הבדידות והניתוק מהישוב היהודי. כביש לא היה ואחרי ירידת גשם היה ניתוקם של המתיישבים כמעט מוחלט בגלל הבוץ הדביק.

מים לא היו בכלל בתחומי הישוב, ואת המים הדרושים להם הביאו מהמעיין (עין רכש), שהיה מרוחק כקילומטר מהכפר. כדי להגיע אליו ולחזור ממנו נאלצו לרדת במורד תלול ולשאת את משא המים במעלה עד לכפר.

הרבה יותר מאוחר קיבלו משאית קטנה והתחילו להוביל מים במיכל מקיבוץ גבע או מרמת צבי."

 

המשך יבוא


בלי וירוסים. www.avast.com
summday_7628956271summday_7837916217summday_4771517377