קיבוץ גזית

תאריך לידה: 27/09/1939
תאריך פטירה: 06/12/2004

מדו נולדה להוריה יעקב ואסתר בעיר אלבי בצרפת. הוריה עזבו את פולין בשנות ה-20 של המאה הקודמת ומצאו מקלט בספרד, עד שפרצה מלחמת האזרחים, בה השתתפו. בסיום המלחמה נמלטו לצרפת, שם נולדו מדו ואחיותיה.

עם פרוץ מלחמת העולם, התגייסו הוריה למחתרת האנטי-נאצית הצרפתית, ומדו ואחותה הקטנה הוחבאו במנזר עד יעבור זעם.

אחרי המלחמה התאחדה המשפחה ונולדו אחיותיה הצעירות. ואולם קשיי הפרנסה אילצו את המשפחה לשוב ולנדוד, הפעם לארגנטינה.

מדו נאלצה להפסיק את לימודיה ולעזור בפרנסת המשפחה, עד שהצטרפה לתנועת הנוער. שם פגשה את טיטו וקשרה את חייה בחייו.

מדו עלתה ארצה עם טיטו, ועזבה לשם כך את גרעין ההגשמה אליו השתייכה, שהיה מיועד לקיבוץ הראל. יחד עימה עלתה גם אחותה הצעירה, וטיטו ומדו דאגו לה עד שבגרה ועזבה.

מדו, שהגיעה כבת 20 לקיבוץ הצעיר, נאלצה להתמודד הן עם תנאי החיים הקשים והן עם קשיי קליטה והשתלבות בתוך חברה סגורה וביקורתית. אך מדו יכלה לכל אלה, בזכות נחישותה והכוח הגלום בה יחד עם נועם הליכותיה, ההקשבה והתמיכה לכל.

מדו עבדה תחילה במטבח ובחינוך, ובהמשך מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ כמזכירת הקיבוץ, בתחום משאבי אנוש ובועדות השונות. בגיל מאוחר יחסית שבה לספסל הלימודים ללימודי עבודה סוציאלית – עם סיומם יצאה לעבודת שטח ואף גויסה לתנועה הקיבוצית.

עם הזמן התרחבה המשפחה, ונולדו הבנות: מיה, לילך, אביגיל ושני. מקום מיוחד בחייה ייחדה מדו לתפקידה כסבתא.
לפתע חלתה מדו וסבלה ייסורים קשים, אך התמודדה עם מחלתה בגבורה ובעיניים פקוחות למציאות.

מדו אושפזה בבית החולים "שערי צדק" לטיפול וניתוח מסוכן והאמינה כי תתגבר, אולם נפטרה בטרם עת, תוך התמודדות אצילית במחלתה, והיא בת 65.

מה שנשאר
הרוח שמילאה
נפשך הענוגה
בים של אהבה
בחיוך של נחמה
שנים שעברו גדושות
זר נשיקות קטנות
שנמזגו אט-אט
בדרך הארוכה
מה שנשאר...
ביתנו החמים
שם התהלכת אהובה
בין רגעי תקווה
ותוגת פרידה
הריח שלא מש
בגדים שהם רק את
וציפיית אין קץ
לאות של חמלה
מה שנשאר...
המילים האחרונות
ברכה שהיא תפילה
פשוטה וכה כואבת
וכתמיד שלמה
וכתמיד אוהבת
עיניים שקיוו
עיניים שכבו
המביטות מעל
המביטות מעבר
תחושת האין אונים
של פרידה אילמת
לנצח שנסוג
לנצח שנמוג
אל מצולות העצב.