קיבוץ גזית

תאריך לידה: 10.1.1944

תאריך פטירה: 14.9.2026

נפרדים מדליה

דליה נולדה ב- 10 בינואר 1944 בקיבוץ גשר להוריה צבי וחנה גפני. אמה חנה לבית כהן צברית שנולדה במושבה כנרת. אביה צבי נולד בפולין, הגיע ארצה בגיל 16 לפני פרוץ מלחמת העולם והצטרף כחבר גרעין לקיבוץ גשר, הם נפגשו בין יישובי עמק הירדן, נישאו ובנו את ביתם בגשר הישנה לפני מלחמת השחרור.

דליה בת בכורה להוריה ואחת מהילדים הראשונים של גשר, לאחיה הצעיר קוראים עופר.

כשהייתה בת 4 פרצה מלחמת השחרור, באחד הלילות הוציאו אותה עם כל הילדים ביחד עם האימהות ופינו אותם במשוריינים לחיפה, שם התמקמו במנזר בכניסה לבית החולים רמב"ם. לאחר מלחמת השחרור נבנתה גשר החדשה ושם גדלה. הוריה התגרשו כשהיתה בת 5 והיא נשארה בגשר עם אביה. אמה ואחיה עברו למושבה כנרת אליה נסעה באוטובוסים אחרי העבודה וכך במהלך כל השנים.

בגשר, עוד לפני הצבא עבדה בנוי, הכירה כל צמח וצמח בשמו. אחרי הצבא למדה חקלאות ברופין בקורסים במשך שלוש שנים. עולם הצמח, הטבע והעבודה היו חלק מרכזי בחייה. את אברי הכירה בנופש רווקים בנתניה, בשנת 1967 קצת לפני שפרצה מלחמת ששת הימים, נישאו במושבה כנרת. ניסו חצי שנה בגזית וחצי שנה בגשר, בזמן מלחמת ההתשה, שוב ישבו במקלטים. דליה שעברה קורס חובשות, טיפלה באחד מחברי הקיבוץ שנפצע והובא למקלט לטיפולה. גרעין "שגיב" הוא שהכריע את הכף לטובת גזית וכך הצטרפה דליה לגזית בשנת 1968 וכאן הם בנו את ביתם. בגזית למדה דליה מושגים כמו 'הקמה' ו'קומונה', שלא הכירה מקיבוץ האם שלה אבל סך הכל נקלטה יפה.

דליה אהבה מאוד מוזיקה ושרה במקהלות מאז שהיא זוכרת את עצמה, וכאמור את חיי הצמחים והטבע. בהתחלה עבדה במטע, אחר כך עברה לעבוד בנוי של המוסד בעין דור ואחרי לידת צאלה עבדה בנוי של גזית. עוד הספיקה לעבוד בכלבו של חדר האוכל שנשרף ובשנות ה-70 ריכזה פעמיים את ועדת תרבות וחגים. כרכזת ועדת תרבות התמודדה, כך לפי דבריה בעלון הקיבוץ, עם התחרות שהיוותה הטלויזיה. בימים ההם היו שני ערבי תרבות בחודש והייתה גאה במיוחד על הפינות לקראת חגים בהן השקיעו רבות. מהתרבות עברה לעבוד בקומונה, עבדה במרפאת שיניים עם גליה סורוקה במשך כ-20 שנה. נולדו הבנות שגית ונירית ומשנת 1982 הגיעה לתפקיד שמזוהה איתה באופן המובהק ביותר, דליה התיישבה בכיסא המזכירה הטכנית ונתנה את כל השירותים הנדרשים לכלל הקיבוץ ולממלאי התפקידים עד שנת 2005.

כשסיימה דליה את שנות עבודתה במזכירות נכתב כך: תודה גדולה ומיוחדת לאביבה ולדליה על ייסוד המזכירות הטכנית ועל עשרות שנים של עבודה נאמנה ואמינה, תקשורת נעימה ומזמינה ושירות ציבורי רגיש ודיסקרטי...

הבנות גדלו בלינה משותפת שלא היו לדליה טענות אליה, זה היה מובן מאליו אבל במבט לאחור כשהיא רואה איך הבנות מגדלות את הנכדים והנכדות, מבינה עד כמה הלינה במשפחה נותנת הרבה לילדים וטוב שעברנו ללינה משפחתית.

את האהבה שלה לשירה הגשימה דליה כששרה בחבורת זמר בעפולה והקימה עם נשים מגזית והאזור את מקהלת "נגה" בניצוחה של אסנת כהן ז"ל. כשמחפשים תמונות של דליה בסיפור מקומי לאורך השנים רובן מציגות אותה כחלק ממקהלה, בכל החגים ובכל הזדמנות. "פשוט אוהבת את זה", כך אמרה.

עם השנים נולדו 5 נכדים ונכדות, המשפחה גדלה בשמחה. בסיפור החיים שהקליט עקיבא דליה אמרה: "חיי קיבוץ התאימו לי מאז ומתמיד וכך גם העבודה טבועה בדמי". אביה הקים את ענף התמרים בגשר, חקלאי בכל רמ"ח איבריו, כך גם למשפחת אמה היה משק חקלאי ועל המסורת הזאת היא גדלה.

כשיצאה לפנסיה עוד הגיעה בהתנדבות לעבוד בבית העובד, אך גופה הלך ונחלש. את הפרק האחרון של חייה העבירה דליה בין הבית לבין נווה גזית, שם עסקה שעות רבות ברקמה. כיום מלא הבית הסיעודי בעבודות הרקמה שלה בשלל צבעים.

בערב ראש השנה חשה דליה ברע ולמרבה הצער לא התאוששה.

יהי זכרה ברוך

הבנות נפרדות

איך נפרדים מאמא שלנו בערב ראש השנה?
אהבת חגים
הקפדת שנפגש כולנו
אנחנו בשולחן 5- בקשתי מגיורא
החג מתחיל בשבע-תבואו בזמן

אנחנו יושבים ליד משפחת מהל... כל כך מובן מאליו, כל שנה כאילו יהיה לתמיד.
ועם הזמן השולחן שלנו התרחב נוספו הנכדים והנכדות. איזה כיף כמה אהבה וגאווה בכל אחד ואחת מהם.

אהבת חגים
את החגיגיות המיוחדת
את השירים
הרבה פעמים הופעת במקהלה
אהבת לשיר
ידעת לשיר
למדת לשיר המון שנים
מקהלת נגה שאסנת היקרה זיכרונה לברכה יצרה היתה כל כך משמעותית ויקרה לליבך.
אהבת מוסיקה בכלל, קלאסית וגם שירים עבריים.

אהבת את כל כך טבע פרחים, צמחים -טיפחת גינת עציצים מפוארת מתחת לעץ הסשק בכניסה לבית שלנו-לחדר שלכם.
בשנים האחרונות שכבר לא יכולת לטפל בגינה בבית השבעת את אבא שימשיך לטפל בעציצים ( והוא המשיך!)
וטיפחת ביחד עם שני את הגינה בבית הסיעודי. כל פקעת שגדלה וירק שצמח שימח אותך כל-כך ובשאר הזמן רקמת אותם על בד, צבעוניים, יפים מלאי חיים.

אהבת את אבא-מאוד. בשקט, בעיניים , בנשיקה לפני שנפרדים

השנים האחרונות היו קשות אמאל'ה
כשאבא מטפל בך במסירות אין קץ הלכת ושקעת לתוך מכאובי הגוף והנפש.
ועדיין התרגשת מזוג ציפורים עדינות או שאלת על צמח שלא ידעת את שמו.

את כל זה ועוד הרבה שתלת גם בנו. ומבטיחות שימשיך איתנו לתמיד באהבה גדולה שלמה וחמה בדיוק כמו שידעת לתת לכל אחת מאיתנו.

מבטיחות לשמור על אבא
נוחי בשלום ובשקט
יש לך את הנוף הכי יפה בעולם מגזית ועד גשר ובחזרה💗

אוהבות

מיכל קריספין - גרעין "שגיב"

לזכרה של דליה שין

דליה הייתה משלנו, משבט שגיב, בשר מבשרנו, ואנחנו מבכים מעומק הלב את אובדנה. אברי, שותפה לחיים, צמח אתנו מאז ימי הנעורים המשותפים בקן השומר הצעיר בקריית חיים, ויחד הגענו כגרעין להשלים את קיבוץ גזית. לאחר שאברי הגיע כבר לשנות העשרים המוקדמות שלו, ועדיין לא הייתה לו חברה, מתוך דאגה עמוקה, שלחנו אותו לנופש רווקים קיבוצי, ולשמחתנו הרבה, המאמץ המשותף צלח, והוא שב אלינו עם בת זוגו החדשה, דליה מקיבוץ גשר.

מהר מאוד גילינו את מעלותיה הרבות של דליה, שהתערתה בתוכנו כאחת משלנו. נתחיל בשם: לא בכדי היא נקראה על שם אחד הפרחים היפים שאנחנו מכירים. דליה הייתה בקיאה בצורה מרשימה בשמותיהם של פרחים וצמחים, בהסדרי הגידול שלהם, מה טוב להם ומה רע להם, וככל שזכור לי, אף עבדה בשנותיה הראשונות בגזית בנוי, וגם הקפידה לטפח גינת נוי לצד ביתה.

בהמשך גילינו שמצד אחד דליה אמנם מאוד ביישנית ונחבאת אל הכלים, אבל מן הצד האחר, הסתבר שיש לה קול מאוד יפה, היא מאוד מוזיקלית ופשוט אוהבת וגם יודעת לשיר, ולשם כך, מוכנה אפילו להיחשף מעל הבמה. אם אפשר, לא בשורה הראשונה. כפועל יוצא, היא הייתה שותפה במקהלה ובהרכבים השונים שהעשירו את ימינו ומועדינו בקיבוץ בשירים מכל הסוגים.

כשאסנת שלנו הקימה את מקהלת הנשים "נגה", היה זה אך טבעי שדליה תהיה אחת הזמרות בהרכב, שבו שרה לאורך שנים. וגם כאשר ההרכב עבר לכפר תבור, וגם אחרי שנאלצנו להיפרד מאסנת, שהוחלפה על-ידי מנצחת חדשה, דליה התמידה, עד שמצבה הבריאותי לא איפשר לה להמשיך.

שנותיה של דליה בבית הסיעודי ידעו עליות ומורדות רבים. למרות המכות הבריאותיות, שנחתו עליה חדשות לבקרים, לא איבדה את סקרנותה, והתעניינה בנעשה סביבה במעגלים השונים. אפשר היה לשוחח איתה שיחות ארוכות בנושאים רבים, ובתקופות טובות אף התמכרה לקריאת ספרים. היא ידעה להעסיק את עצמה, בעיקר בעבודות יד, וקבלה במאור פנים ובחיוך רחב את מבקריה, וכך הפכה לדמות מרכזית ודומיננטית בבית הזה.

אהבתי אותה, כמו גם רבים אחרים, והיא תחסר לנו מאוד. ליבנו עם אברי והמשפחה. יהי זכרה ברוך!

15.9.2026