אבני אשר

הנצחה • 16/8/2014 כניסות

תאריך לידה: 04/05/1926
תאריך פטירה: 11/05/2014

אשר נולד למשפחה דתית, בכפר הולט-היז שברומניה בשנת 1926. שמו בהונגרית היה קורצ'י וברומנית קרול.

כשהיה בן ארבע המשפחה עברה לעיר אלבה-יוליה, בעקבות עבודת אביו שהיה שוחט בקהילה היהודית. הוריו דברו אידיש ואשר ואחיו ענו בהונגרית, ובבית הספר היהודי בו למד דברו רומנית. אשר למד עד הצהריים בבית הספר, ואחר הצהריים עבר ללמוד בחדר. בשעה 17.00 הלך לבית הכנסת לתפילת מנחה ומעריב והגיע הביתה רק בשעה 19.00 .

בביתו לא היו מים זורמים, הייתה חצר ובה באר ועצי דובדבן, גודגדן ואגס.

בגיל ארבע-עשרה הסתיימו לימודיו, והוא הלך לסנדלרייה יהודית גדולה ובה למד את עבודת הסנדלרות. בשנת 1940 הגרמנים הגיעו לרומניה והיא נמסרה להם ללא מלחמה. עם כניסת הגרמנים לרומניה, הם חוקקו חוקים כנגד היהודים: נאסר עליהם להקשיב לרדיו, ללמוד באוניברסיטאות, חובה היה עליהם להתגייס (כמו הרומנים) אך לא לצבא אלא למחנה עבודה, כפי שעשה אחיו הגדול משה. אך באופן כללי, חייהם לא נפגעו מעבר לכך. בגיל חמש-עשרה החליט אשר להוריד את הפאות, אך הקפיד להמשיך ללכת עם כובע ככיסוי ראש.

בגיל שש-עשרה הצטרף אשר בתחילה לתנועת הנוער הציונית "פועלי אגודת ישראל", אך מכיוון שרוב חבריו היו ב"השומר הצעיר" הוא עבר לתנועה זו וכך החליט שאינו נשאר ברומניה אלא עולה לארץ, ומגשים את שאיפתו להיות חלוץ בארץ. לאחר סיום המלחמה הוא יצא להכשרה בבוקרשט, שם התקבצו קבוצות הכשרה רבות ממדינות נוספות ממזרח אירופה כדי לעלות בעליה בלתי לגלית לישראל.

הם הפליגו באוניה "מקס נורדאו" מנמל קונסטנצה, אך בהגיעם לנמל חיפה, לאחר ארבעה ימים, נעצרו ע"י הבריטים והועברו למחנה המעצר בעתלית. לאחר חמישה שבועות בעתלית, השתחרר אשר ונשלח לקבוץ שער העמקים להכשרה ולאחר שנה וחצי הוא וקבוצתו הגיעו לחדרה, שם הייתה תחילתו של קבוץ גזית. בשנת 1948 הם עברו לנקודה הראשונה של גזית, טירה. לאחר מכן עברו לנקודת הקבע.

בתחילה עבד אשר במפעל לבלוקים ואחר-כך בסנדלרייה. כשטינה הגיעה לגזית הם הכירו, התחתנו והקימו משפחה, והביאו לעולם את שלושת ילדיהם: איתמר, הלל ורחלי.

בגזית נשא אשר בתפקידים שונים: היה גזבר תנועת "השומר הצעיר" למשך שלוש שנים, לאחר מכן סדרן עבודה במשך מספר שנים ונהג להציב את עצמו בכל גיוס ותורנות, הוא עבד גם במטבח ובשנת 1976 החל את הרומן שלו עם המטעים. אשר נטע, טיפל וטיפח את מטע השקדים. הוא המשיך לעבוד במטעים עד גיל 83, בחלק מהזמן הזה אף היה מרכז המטעים.

אשר נפטר בשיבה טובה בגיל 88, כשהוא מוקף בבני משפחתו, בילדיו ונכדיו.

יהי זכרו ברוך.

מתוך דברים שנאמרו על קברו על-ידי בתו רחלי והנכדים שקד וגב:

כשהכנתי את עבודת השורשים שלי שמעתי מסבא סיפור מדהים: בהכשרתו, בשנת 1946, פנו אליו ובקשו ממנו, ומחמישה חברים נוספים, להעלות איתם לספינה שני ארגזים. לא ספרו להם מה יש בארגזים, אבל הם נחשו שאֶלו מכשירי קשר עבור ההגנה. הם היו צריכים להחליט האם הם מוכנים להסתכן ולעשות זאת. מצד אחד סבא היה מאוד גאה שנבחר מבין כ- 2,000 עולים למשימה זו, מצד שני נאמר לו שאם יתפסו אותם הם יכנסו לכלא. סבא וחבריו לקחו על עצמם את האתגר, והסכימו להעביר את הארגזים. הם קבלו כסף רב לשחד את כל מי שבדרכם, ותכננו כיצד לעבור מנמל קונסטנצה ברכבת עם הארגזים מבלי לעורר חשד. למזלם הכל הסתדר והם הגיעו עד הים השחור. בנמל חיכתה אונייה שנראתה כקליפת אגוז – לא ממש ספינה, ועדיין לא מוכנה להפלגה, עדיין עבדו עליה ובנו קומה שנייה, כדי שיהיה יותר מקום לשכן עולים. עם צאת השבת הם יצאו לדרך, ולאחר הפלגה של 4 ימים הגיעו לנמל חיפה, שם נעצרו ע"י הבריטים ונשלחו למחנה המעצר בעתלית.

כשגב היה קטן וטיילנו ליד צריף הראשונים בקבוץ, ספרתי לו שסבא היה מראשוני הקבוץ, הוא בנה והקים את הקבוץ וגב שאל בתמיהה: "מה, הוא בנה את הקיבוץ יחד עם אלוהים?" כן, אבא, בחייך בחרת להיפרד מהדת אך לא הפסקת לשוחח עם אלוהים.

אין ספק שזכינו באבא פעיל, תורם, איש שיחה מעניין, אדם סבלני, נעים הליכות שתמיד התעניין במעשינו ודאג באהבה לכל צרכנו.

סבא היה איש עבודה ומעשֶה. אך גם מאוד אהב לדבר: אהב לספר סיפורים מילדותו, אהב לשאול ולהתעניין על המתרחש בחיי ילדיו ובקרב הנכדים, אמנם לא תמיד זכר שכבר שאל את השאלות אך תמיד רצה לדעת עלינו ועל הלימודים שלנו. הוא היה מעמודי התווך ב"פרלמנט ארוחות הערב" בחדר האוכל, ובעיקר סבא אהב להתווכח, היה מתווכח עם הקריין בטלויזיה, עם הפרשנים בתכניות, עם שחקני הכדורגל בעת צפייה במשחק, עם החלק הדתי שהיה מרכיב זהותי בילדותו וכמובן שגם איתנו. וכשאמא, הלל או איתמר לא היו מוותרים לו אז הוא היה אומר בביטול (עם תנועת יד נלווית): "אתם לא מבינים שום דבר!"

סבא, אל תדאג, יש לך יורשים שאהבת הויכוח וההתפלמסות כבר ידועה בקרבם.

סבא, אנו מוקירים וזוכרים את האדם הטוב שהיית, מוסר העבודה הגבוה שלך, המסירות וההתמדה שכה אפיינו אותך, הרוגע, הצניעות ואהבת המשפחה והאדם. אנו אוהבים אותך מאוד! הלוואי ונדע ללכת בדרכך.

נוח על משכבך בשלום.

 אשר אבני