קיבוץ גזית

תאריך לידה: 4.1.1947

תאריך פטירה: 1.10.2026

נפרדים מיפה

יפה גלנט נולדה ב-4 בינואר 1947 להוריה יונה ועליזה מוסלי שעלו לישראל מסוריה, וגרו בחיפה בבית עם מטבח משותף למשפחה נוספת.

יפה היא הבת השלישית מבין 4 האחיות: רחל, שושנה, יפה ואסתר. ומספרים שהייתה שובבה לא קטנה.

עליזה אמה הייתה אישה מוכשרת במלאכות יד, נקייה ומסודרת וגידלה את בנותיה בבית נקי מסודר תמיד היו לבושות יפה, בגדיהן תמיד מגוהצים ובבית הייתה המון שמחה ואהבה. אביה התחיל כפועל בנין. פעם סיפר סבא יונה לעופר שאפילו גרוש לאוכל לא היה לו, עד שמנהל העבודה שם לב שהוא לא אכל ונתן לו 20 גרוש על חשבונו שילך יקנה לו משהו לאכול. עם הזמן הפך יונה למנהל עבודה בסולל בונה.

כשהייתה יפה בת 10 נפטרה אמה עליזה ממחלת הסרטן. עוד לפי פטירתה של האם, כבר סודר שיפה תצא למסגרת בקיבוץ וכך, בשנת 1957, במהלך השבעה לאמה, הגיעה לגזית והצטרפה לחברת נוער "אורן". חיים שדמון ואורה לוטן היו המחנכים. שושנה וסרשטיין הייתה המטפלת, בכל ערב ישבה ליד מיטתה של יפה וריחמה על הילדה היתומה. יפה תמיד זכרה לטובה את הצוות החינוכי והייתה לה פינה חמה בלב וקשר מיוחד איתם. חנקה וחיים שורר היו לה למשפחה מאמצת בקיבוץ. שנים רבות אחר כך הפכה משפחת גלנט עצמה למשפחה מאמצת של ליאורה אלטון שעלתה מאוסטרליה ובכתבה בעיתון צוטטה יפה שאמרה: "היא אחת משלנו וטוב שבאה."

בשנות הילדות והנעורים של יפה בגזית, היה אבא יונה מחכה פעם בשבוע לזליג נהג הבית ושולח לה חבילות ומכתבים עם חלבה, פיסטוקים שקדים ועוד מכל טוב. במהלך השנים אביה עם אשתו השנייה רנה ואחיותיה היו מגיעים לעתים קרובות לגזית ורבים מחברי הקיבוץ הכירו ואהבו אותם. מות האם בגיל צעיר כל-כך קישרה בין ארבע האחיות ששמרו תמיד ועד היום על קשר קרוב ויום יומי.

לאט לאט נקלטה יפה למדה, התגייסה לצה"ל וחזרה לקיבוץ. הקשר בין חברת הנוער אורן לגרעין שגיב היה קרוב, כך הפכו זיקי ויפה לזוג ובשנת 1967, מספר ימים לפני מלחמת ששת הימים זיקי כבר היה במילואים, קיבל אפטר במיוחד כדי להינשא ועוד באותו הלילה חזר לשטחי הכינוס, נישאו והקימו בית ומשפחה. נולדו ילדיהם עופר, ניר ועדית. יפה אהבה לשיר. ערכו משאל על חג העצמאות של שנת 1979 ויפה אמרה: "אני חיה את החג הזה, משתתפת במסכת ונהנית לשיר את השירים האלה. אני משתייכת לקבוצה הקטנה שיושבת ושרה עד מאוחר בלילה..."

יפה למדה קורסים בנושא החינוך ועבדה בגיל הרך ובכיתות יסוד משנת 1964 עד 1980 אז הגיעה למקצוע של חייה, הספרות. את עיקר שנות העבודה, המרץ והאהבה השקיעה במספרה. עוד לפני שיצאה ללמוד כבר הייתה מספרת אחרי שעות העבודה בבית הילדים, ובשנת 1982 יצאה לקורס ממושך לספרות. בשנת 1990 יצאה לעבוד יום בשבוע במדור לספרות של התנועה הקיבוצית והמשיכה כמובן לעבוד במספרה יחד עם אילנה נאור ובהמשך הצטרפה סיסי בכר. על המספרה אמרה יפה: "המספרה היא ענף שירות משמעותי לרוב האוכלוסיה כי אי אפשר להתעלם מהצורך הבסיסי ביותר שיש לכל אחד מאיתנו –להיראות טוב." אז היה בגזית עדיין השירות על חשבון הקיבוץ. בסוף שנות ה-90 כבר השתנה הלך הרוח ויפה השתתפה עם חברות וחברים נוספים בקורס אזורי לפתיחת עסק קטן. עד שנת 2010, 30 שנה שירתה את ראשינו במספרה והפכה אותה למוסד של ממש. בדברי הפרידה ממנה נכתב בין היתר: יפה השאירה מאחוריה ענף שוקק שחברות, חברים וילדים נהנים לקבל בו שירות... לשבח רב יש לציין את יפה כמי שסרקה לקראת החתונות את הכלות ואת בני ובנות משפחתן. רבות מהכלות זוכרות את הזמן הזה במספרה כאירוע בפני עצמו עם פרחים, מוזיקה ותכשיטים שיפה נידבה להן מהאוסף שלה. בצורה מעוררת השתאות יפה הייתה תמיד זמינה להגיע אפילו עד לבתי החולים בארץ כדי לספר את החברים ולהעלות חיוך על פניהם.

בדברי הסיכום לשנות עבודתה הודתה יפה לכל מי שעבדה איתה לאורך השנים, רשימה מרשימה של נשים ביניהן אורית סדרינס, לילך שורר ותודה מיוחדת הקדישה לנורית אורן. "במהלך שנות עבודתי במספרה", כתבה, "נתתי וגם קיבלתי ועל כך אני מבקשת להודות לכולם."

לקראת חג הפסח בשנות ה-2000 ערכו משאל תחת הכותרת קצת יותר חופש. כששאלו את יפה מה היה גורם לה להרגיש יותר חופשיה אמרה: הפרטה.

בשנת 2010, בחג ה-60 לגזית, הייתה יפה שותפה לתערוכת אמנים כמי שלמדה ציור אצל אברהם סדרינס.

ביולי 2016 נפטר בחטף האיש שלה דני המכונה בפי כל זיקי. עם כל הקושי המשיכה יפה ליהנות בבית היפה שבנו יחד, אהבה לראות סרטים עד שעות מאוחרות של הלילה, לקום כמו מלכה בשעות המאוחרות של הבוקר, לקנות תכשיטים, לאכול בחדר האוכל וליהנות מקפה מכונה שעימאן הגישה לה באופן אישי בסוף כל ארוחת צהריים.

כך עד החודשים האחרונים כשתקפו אותה אירועים בריאותיים קשים במהלכם הלכה יפה שהכרנו ושקעה אל תוך עצב עמוק עד שליבה לא יכול היה יותר לשאת ונדם.

קיבוץ שאהבה השאירה מאחוריה יפה, משפחה חמה, ילדים, אחיות, חברות קרובות, נכד ונכדות שהקיפו אותה כאן בגזית ומבחוץ.

יהי זכרה ברוך

עופר - הבת הבכורה

אמא היקרה והאהובה שלי
אני לא יודעת לתאר במילים מה היית בשבילי.
היית חלק כל כך חשוב מהחיים שלי,והמשפחה הייתה כל עולמך.
האהבה האינסופית שלך אלינו, העיניים המחייכות והאוהבות שלך, וצליל הקול השמח שלך בטלפון ״עופרי".
מהיום שנולדתי תמיד הרגשתי שאת עוטפת אותי, תמיד הסתכלת עליי בעיניים אוהבות, תמיד רצית לדעת מה קורה איתי ועם הבנות, ותמיד היינו במחשבות ובדאגות שלך.

כשהייתי ילדה צעירה בחינוך המשותף בקיבוץ, לא תמיד יכולת להיות קרובה אליי כמו שרצית.
אבל תמיד היית באה בלילה לכסות אותי ולבדוק שוב ושוב שאני בסדר. והייתי פוגשת אותך על המדרכות, כאילו במקרה , אבל שתינו ידענו שלא באמת היה במקרה…ידעת איפה אהיה, רק כדי לראות אותי, לתת לי חיבוק ולהיות קרובה אליי.

כשיצאתי מהקיבוץ לצבא, וכשהקמתי את המשפחה שלי, תמיד שמרנו על קשר כל כך קרוב והרגשתי שאת סומכת עלי ועל הבחירות שלי.
ותמיד, כשבאתי הביתה ידעתי שיחכה לי מרק ירקות חם ועוד שפע של תבשילים שהכנת באהבה, חיבוק חם ונשיקות , לי ולבנות.

היית כל כך גאה ואוהבת את הבנות שלי
הן היו באות אלייך ואל אבא בחופשות, ואני ידעתי שתעשי הכול כדי שיהיה להן כיף.
עד היום הן זוכרות איך היית חותכת להן את הירקות בצורה מיוחדת, רק כדי שיאכלו אותם, ואיך היית לוקחת אותן לבריכה ומשוחחת ומשחקת איתן והקשר המיוחד נשמר עד היום.
וכשהייתי נוסעת לחו"ל לעבודה, תמיד ידעתי שאת ואבא תגיעו אלינו תפנקו אותן , תהיו שם בשבילן ותביאו אוכל שיספיק לשארית השבוע שאני לא נמצאת בו. וכמובן, תמיד היו גם הפתעות קטנות לבנות, עד שכל הבית שלנו היה מתמלא בהן.
תמיד קיבלת אליך ולחייך את כל מי
שאני אוהבת, ופתחת בפניהם את הבית ואת הלב הרחב שלך.

החצי שנה האחרונה הייתה קשה וסבל גדול מבחינתך.
החיים שלך הצטמצמו מאוד, והבית שכל כך אהבת וטיפחת, הקפה שלך, השגרה ואורח החיים שלך, כל הדברים שהיו כל כך חלק ממך כבר לא יכלו להיות קרובים אלייך כמו שרצית.
ידענו שכך לא רצית לחיות ולסיים את חייך. ניסינו להיות לצידך ולהקל עלייך ככל שיכולנו.
והיית גיבורה. באמת גיבורה!
גם החברות שהיו סביבך כל השנים המשיכו להגיע אלייך וללוות אותך במסירות מדהימה, גם בשעות הקשות. וידענו שבזכות הקסם והאהבה שפיזרת כל חייך, אנשים פשוט רצו להיות בקרבתך. הם אהבו אותך ורצו להיות שם בשבילך.

אמא, את חלק ממי שאני
אני אזכור אותך תמיד.
ואני כל כך מודה על זה שאת היית אמא שלי. שהיה לי אותך, ועל כל כך הרבה שנים של אהבה שהענקת לי.
את תחסרי לי כל כך
יחסרו לי היציאות המצחיקות שלך, ולפעמים גם חסרות הטקט אבל תמיד כל כך חינניות.
ובעיקר תחסר לי ההרגשה הזאת, שיש מישהי בעולם שאוהבת אותי תמיד וללא תנאי.

נוחי על משכבך בשלום, אמא אהובה ויקרה שלי.
מגיע לך לנוח עכשיו.
ואני רוצה לחשוב שאת שוב ליד אבא, האהוב שלך ושלנו ,שהיה כל כך חסר לך בשנים האחרונות.
תודה שהיית אמא שלי.
אני אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך.

עידית - הבת הצעירה

אמא,יפה שלי...
אני לא חושבת שאני באמת מצליחה להבין שאת אינך.
כל כך הרבה זמן הייתי עסוקה בלדאוג לך.
לחשוב מה צריך לעשות, למי צריך להתקשר, מה עוד אפשר לעזור, איך יהיה לך קצת יותר טוב.
ופתאום אין יותר מה לעשות.
וזה אולי הדבר שהכי קשה לי.
כי עכשיו אני צריכה ללמוד להתנהל בעולם בלעדייך.
59 שנה שהם כל חיי היית שם.
הכנסת אותי תחת כנפייך,
והיית המקום שאליו תמיד יכולתי לחזור.
היית שם בשבילי כשצחקתי, והיית שם כשבכיתי.
היית המקום שבו יכולתי להיות פשוט אני,
היית קן לתפילותיי הנידחות,
לכל התקוות, הפחדים, המשאלות והדברים שאולי לא אמרתי לאף אחד אחר.
ועכשיו זה נגמר.
אני מסתכלת אחורה על התקופה האחרונה,
וחושבת כמה רציתי שיהיה לך טוב.
כמה רציתי שלא תסבלי.
כמה רציתי שעוד יהיו לנו רגעים ביחד.
ועכשיו אני נשארת עם כל מה שהיה,
ועם כל מה שלא הספקנו.
אמא, אני רוצה שתדעי כמה היית משמעותית בשבילי.
לא רק בדברים הגדולים, אלא בעיקר בדברים הקטנים
בקול שלך, בנוכחות שלך, בדברים שרק את היית אומרת,
ובעובדה הפשוטה שאת שם.
אני עוד לא יודעת איך זה מרגיש לחיות בעולם שאין בו את אמא שלי.
אני רק יודעת שאני מאוד אתגעגע.
אתגעגע לדברים שאולי פעם נראו לי מובנים מאליהם.
לשיחות, למבט שלך, לרגעים הקטנים.
ואני יודעת שעוד הרבה פעמים ארצה לספר לך משהו,
לשאול בעצתך
או פשוט לשמוע אותך.

אמא אני מתנחמת בכך
שאת לא באמת נעלמת מהחיים שלי.
את נשארת בי.
במה שלימדת אותי, אני מי שאני בזכותך ובדמותך, למדת אותי את הדברים החשובים באמת שלא ניתן ללמוד בשום מכול, אהבת האדם כל אדם, יכולת הנתינה, האדיבות החשיבה החדה, ודרך ארץ.
בזיכרונות שלי, במשפחה שלנו,
ובכל כך הרבה דברים שאני אפילו עוד לא יודעת לזהות.
אז אמא,
אני לא רוצה להיפרד ממך במילים גדולות.
אני רק רוצה להגיד לך את המילים הכי פשוטות

אני אוהבת אותך.
תודה שהיית אמא שלי.
ותמיד תהיי.

נועה - נכדה

סבתא,
זה בעצם כבר הרבה זמן שאת חסרה לי.
ההתרגשות שלך כשאנחנו מגיעים, קוראת לעברינו ״איזו הפתעה!״ למרות שתמיד ידעת כשאנחנו כאן.
שיחות הטלפון שיכלו להימשך שעות, כי תמיד כשהיינו נפרדות היית נזכרת בעוד סיפור, מכשיר חשמלי חדש שקנית או שאלה על איך הולך לעדו בלימודים.
בחופשים כשרעות ואני היינו באות לישון כאן בקיבוץ. ארוחות הצהריים בחד״א, אחר הצהריים בבריכה, סיפורים כמו פרדיננד או מוכרת הגפרורים הקטנה. סיפורים על סבתא וההורים שלך כשגרת בנווה שאנן, וארוחות ליליות של פירות חתוכים.

כל מי שהכיר אותך, זכה. הייתה לך יכולת נתינה אין סופית ולב שהתפוצץ מאהבה. אהבה למשפחה, לחברים, לכל מי שהיה חלק מחייך.
תמיד תמיד תמיד חשבת על האחר, אף פעם לא באת בידיים ריקות, היית מביאה איתך משהו לכל מקום שהלכת. תמיד להיות בחמלה והבנה, לא לקחת דברים כמובן מאליו ולא להתעסק באגו. היה לך חשוב שגם אנחנו נלמד ממך. דרך ארץ, או כמו שאהבת לומר בגאווה: ״זה מוסלי!״

המשפחה הייתה בשבילך הכל. מקור הגאווה, האהבה וגם הדאגה.
תמיד רוצה לדעת שלכולם יש מה לאכול, שכולנו מסתדרים.
תמיד שואלת אם אני צריכה משהו מהכלבו? כמובן שגם אם לא הייתי צריכה, תמיד מצאת מה להביא. שמן זית של הקיבוץ, איטריות שעועית ארוזות, פסטה מיוחדת. אני זוכרת את היום שגילית את הסמל של ויגן פרינדלי והכנת לעדו ולי ארגז מפוצץ בכל הדברים הטבעוניים שמצאת בכלבו.

בתקופה האחרונה אני עוברת מדי פעם על הודעות ששלחת לי. בכל הודעה אפשר ממש להרגיש אותך. תמיד שואלת ומתעניינת. ההצלחות שלנו היו ההצלחות שלך והכאב שלנו היה משאיר אותך ערה בלילות.

סבתא,
את לא מהאנשים שאפשר לצמצם לכמה פסקאות. היית ותשארי אייקונית. הצלחת להגיע לכל אחד וכל אחת בזכות הפתיחות שלך.
אני אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת אלייך. התקופה האחרונה לא הגיעה לך. אני עוד לא לגמרי מעכלת שאת כבר לא כאן, וזה יקח עוד זמן. השארת בי חותם כל כך עמוק ואת הולכת ותלכי איתי לכל מקום אליו אצעד.
שלך, נועה

רעות - נכדה

סבתא
קולות השמחה בהם הייתם מקבלים את פנינו הם צלילי ילדותי,
חופשות קיץ בגזית,צוללות למים העמוקים עם סבא כשברקע סבתא דואגת שלא נצלול עמוק מידי,
מחכה על שפת הבריכה עם תירס חם ומגבת יבשה
עטופות בזרועותייך החמות,
את התחושה הזו המשכת לייצר עבורי בכל שיחה שהיתה לנו ולקראת הסוף הצלחת להעביר את התחושה החמימה אפילו במבט.
איתך סבתא כל נכד הוא הכי מוצלח ,אין כמו הכלבו,האוכל הכי טעים נמצא בחד״א
וקרם-עוגית נס קפה יותר טעים מכל פאטיסרי בפאריז,את הגישה הזו אשתדל לקחת אליי כשאת כבר לא כאן לשים את המשקפיים הורודים עבורי.
סבתא תמיד היית אומרת שמי שאיתנו זכה בלוטו אבל הזוכה האמיתית פה היא אני שזכיתי להיות הנכדה של סבתא יפה ,אין גאווה גדולה מזו.

קרני - נכדה

שלום לכולם, אני קרני, הנכדה של יפה.
חשבתי המון על מה שאני הולכת להגיד היום. איך אפשר לבחור מילים כשמדובר באדם שהוא כל כך עולם ומלואו? החלטתי שאני לא צריכה לתאר או להסביר לכם מי היא הייתה – הרי כולם כאן מכירים היטב את המלאך שהיא היתה בחיינו. לכן, בחרתי לא לכתוב עליה להלוויה, אלא לכתוב ישירות אליה.
סבתא, אם את שומעת אותי עכשיו, אני אשמח שתקשיבי.
בחודש האחרון אמרת לי שאת שומרת עליי והבאת לי את השרשרת של אמא שלך ואמרת שככה תגני עליי, ושאם יקרה לי משהו שאבוא להגיד לך כדי שתגני עליי. אבל איך יכולתי להעלות על דעתי שאני ארצה או אצטרך להגן עלייך במצב כזה, או להיפרד ממך כל כך מהר? סבתא, מגיל קטן כל חייך סבבות סביבנו, והיינו מרכז עולמך. כל החיים שלי שזורים בך; הלב שלי מסרב להאמין, כי אני אפילו לא יודעת מה זה חיים בלעדייך, ולא חשבתי שאלמד את זה בגיל כזה.
קשה מדי לעכל את האובדן, את המציאות החדשה הזו ואת הימים והלילות שיהיו בלעדייך. כולם מסביבי מדברים עכשיו על פרידה, בזמן שאנחנו עוד שנייה מכסים לך את הארון. רציתי שתדעי שזה פשוט לא פייר. לא פייר שלא היה לנו מספיק זמן ביחד, ושלא הספקת לראות את הרגעים החשובים והגדולים שכל כך חיכינו שנחווה יחד, ואת כל הזיכרונות שעוד תכננו לצבור בדרך.
אני מפחדת שפתאום תהיי רק בסיפורים, שייגמרו לי ממך הזיכרונות הפיזיים, ושאלמד איך להמשיך הלאה בעולם שאת לא פוסעת בו לצידי. אבל את בטח בגן עדן עכשיו, מחייכת את החיוך המוכר שלך, כי אלוהים פשוט רצה לידו מלאך כמוך וידע שלא ימצא עוד נשמה מיוחדת וטובה כמוך.
הייתי נותנת הכל כדי לשמוע שוב את הקול שלך, להרגיש כאילו הכל סובב סביבי ושאת נמצאת בכל מקום ובשום מקום יחד. אהבה כמו שיש לי אליך היא דבר ענק שאין לו הסבר, ואני בחיים לא אפסיק לאהוב אותך.
רק תמונה אחת שלך מחזירה אליי את כל כולך – את האדם המדהים שהיית, ואת מי שאת עשית אותי להיות. אני יודעת שאת עכשיו בטח צוחקת עליי מלמעלה ושאת לא רוצה לראות אותי עצובה או נשברת. לכן, למרות כל הכאב ששורף בפנים, אני נותנת לך את המילה שלי, סבתא: אני אשמור על כולם כאן, אני מבטיחה. אני אדאג שכל מה שאעשה יגרום לך להיות גאה בי, ואעשה את הכל כדי שתמשיכי להסתכל עלינו מלמעלה בחיוך גאה.
אני מצטערת על כל מה שלא הספקתי ועל כל מה שנגמר מוקדם מדי. אני רק רוצה לסיים ולהגיד: אני אראה אותך שוב, סבתא, אל תדאגי. עד אז, תשמרי עליי משם חזק.
אוהבת אותך אין-ספור,
קרני

נטע ורונה - נכדות

לסבתא היקרה שלנו
אף פעם לא חשבתי שאצטרך לעמוד כאן ולדבר עלייך בלשון עבר מול כל כך הרבה אנשים שאהבו אותך והעריכו אותך.
נתגעגע מאוד לצחוקים איתך לנשיקות בחד"א לבית שלך שהדלת שם תמיד פתוחה ולגלידות במקפיא.
סבתא, נזכור את הרגעים החשובים והמשמעותיים איתך כמו הטיולים בקלנועית בלילה, הסיפורים והזיכרונות שלך מהילדות, הריבים עם ההורים- בהם היית לצידינו והאוכל הטעים שהכנת לנו.
זכינו בסבתא אוהבת והכי טובה שיש!
לא יכולנו לבקש טוב יותר.
סבתא, כל הזמן דאגת לנו בכל דבר שהיינו צריכות. לנצח ישאר לנו מקום חם בלב עבורך.

אומרים שאדם נעלם, כאשר כל הזכרונות ממנו נשכחים. למזלנו, יש לנו המון זיכרונות ורגעים משמעותיים שילכו וילוו אותנו.
ואם תפגשי שם למעלה את סבא, תמסרי לו שאנחנו מתגעגעות אליו הכי בעולם.
מהנכדות המועדפות עלייך

רחל, שושנה ואסתר - האחיות

אחותנו האהובה
קשה לנו מאוד לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך.
היית אחות מיוחדת, אישה מוכשרת ומסורה. היו בך כל כך הרבה כישרונות ציור, תפירה, ספרות, ובעיקר היכולת לתת מעצמך לאחרים באהבה ובמסירות.
בניית המשפחה הייתה חלק כל כך משמעותי בחייך. גידלת שלושה ילדים ובנית משפחה לתפארת, שהיית כל כך גאה ואוהבת. אבל בשבילנו היית קודם כול אחות אהובה.
זכינו להמשיך לאורך השנים בקשר קרוב, חם ויומיומי. הקשר בינינו היה מיוחד, וכל מפגש איתך היה חיובי, נעים ומחזק. האהבה בינינו חיזקה אותנו כמשפחה, ואת הקשר בין כל האחיות.
מה שבלט בך תמיד היה טוב ליבך, הרגישות שלך והנדיבות הרבה. ידעת לפרגן, לארח, לתת מכל הלב ולשמוח בשמחתם של אחרים. היית אהובה, והנוכחות שלך הוסיפה הרבה טוב למשפחה שלנו.
אנחנו מודות לך על מי שהיית עבורנו, על המסירות, על האהבה, החוויות ועל כל הזיכרונות הטובים שתמיד יישארו איתנו.
ואם אי פעם פגענו בך, במילה או במעשה, אנו מבקשות ממך סליחה.
אנחנו נפרדות ממך היום בידיעה שאהבנו אותך, ושאהבתנו אלייך שמורה איתנו תמיד בלב.
הכאב גדול, הגעגוע יהיה גדול, אבל יחד איתם יישארו כל השנים היפות וכל הטוב שהבאת לחיינו.
יפה אחותנו האהובה, תודה על שהיית בחיינו.
נוחי בשלום.
יהי זכרך ברוך.