קיבוץ גזית

ראיון עם עידן אשר

תעודת זהות: עידן אשר, (45) עורך דין, בנם של טיטו ודבורה אשר, נשוי למינה אשר, אב לנטע (15) שלומד אמנות פלסטית בתלמה ילין, נעמה בכיתה ח' לומדת בנהלל בבית ספר הדמוקרטי (13.5) , נוגה בכיתה ג-ד (בב"ס הדמוקרטי הגילאים מעורבים) וענבר בן ה-4 בגן חרוב.

עידן, כידוע, הוא מבני הקיבוץ שחזרו לגזית לאחר שהייה ממושכת מחוץ לקיבוץ. עידן ומשפחתו הגיעו לקיבוץ לפני כ-5.5 שנים, ולפני כשנה התקבלו לחברות בעצמאות כלכלית. עידן הוא חלק מקבוצת 23 המשפחות שהתקבלו לחברות בקיבוץ במעמד של עצמאות כלכלית, ואך טבעי הוא שחלק מהראיון יוקדש לנושא זה.

עידן, למה עזבת את הקיבוץ, זה קשור ללימודיך? לעבודתך?

אני נולדתי בגזית בש' 1972. עזבתי את הקיבוץ לא בגלל אילוצים מקצועיים או כלכליים. אני חושב שזה היה נחוץ לי להתפתחותי כאדם בוגר ועצמאי. להתמודד עם החיים באופן עצמאי. לאחר גמר לימודי התמחיתי בנושא של תשתיות ומקרקעין, והיום אני שותף במשרד די גדול של עורכי דין המעסיק כ-60 עורכי דין. כל השנים שחיינו בתל-אביב היינו בקשר חזק עם הקיבוץ, וכל הזמן היו לנו מחשבות על חזרה לקיבוץ. בעצם חיכינו לרגע שיתאים לנו לחזור, ולאו דווקא לשינויים שיתחוללו בקיבוץ.

העניין של "העצמאות הכלכלית" עזר להחלטתכם לחזור?

לא יהיה זה רציני לומר שזה לא היה פקטור בהחלטתנו לחזור. אבל זה לא היה הפקטור העיקרי, וגם לא הרבינו לדון בו. בחיי, הגורם הכלכלי אינו הגורם שמנחה אותי. אולי היינו חוזרים גם ללא השינוי הזה, כמו התושבים מה"גל השני" שהתחיל לאחרונה, שהעובדה שיתקבלו לחברות מלאה אינה מרתיעה אותם.

איך אתה רואה את תהליך הקליטה שלכם?

זה היה תהליך שנעשה פעם ראשונה בגזית. אמנם הוא לווה ע"י אנשי מקצוע שעשו אותו בעבר בקיבוצים אחרים, אבל לאנשים שעסקו בו בגזית הוא היה חדש, ולא אכחיש שנעשו גם שגיאות ועל רקע זה והיו גם משברים. זה היה תהליך שהתגלגל, לטוב ולרע, לא בתוך דפוס ידוע ומוסכם.

ההרכב של קבוצתנו הוא מדהים לדעתי מבחינת הרמה של האנשים. השילוב של בני קיבוץ חוזרים עם אנשים חדשים הוכיח את עצמו כמעולה. רובן המכריע של המשפחות מקבוצת ה-23 כבר כאן, אבל רוב חברי הקבוצה גרו פה הרבה זמן לפני שעברו לבתי הקבע. במשך הזמן, מעצם השותפות בתהליך שעברנו, מול המינהל, מול הבנייה, נוצרו קשרים אמיצים בין חברי הקבוצה. אנחנו לא רואים עצמנו כקבוצה, אבל במשך הזמן נוצרו קשרים אמיצים בין חברי הקבוצה. אנחנו מאד משתדלים שהעימותים בין ה"הרחבות" לקיבוצים, שעליהם קראנו בעתונות הקיבוצית, לא יקרו בגזית, כי אנחנו לא "הרחבה" וגם גזית הוא קיבוץ חם, בעל אופי מיוחד. אנחנו משקיעים לא מעט משאבים שכאשר יש חיכוך הוא ייפתר ע"י פשרה ולא ע"י עימות.

עידן, אתה בוודאי יודע שיש שאיפה של הציבור והמוסדות שתתקבלו לחברות מלאה. איך אתה רואה את הנושא הזה?

אני מקווה שהקיבוץ ואנחנו לא נגיע לידי עימות בנושא זה. אנחנו משקיעים מאמץ שזה לא יקרה וגם הקיבוץ משקיע מאמץ שזה לא יקרה. אני רואה בחיוב את הרצון של הקיבוץ שנהיה חברים מלאים, ואני יודע שזה לא בא מפחד שמא יהיו עימותים על רקע של ניגוד עניינים בינינו לקיבוץ. הרצון הזה של הקיבוץ, נובע לדעתי מתוך רצון של הקיבוץ שנהיה שותפים וקרובים ברמה יותר משמעותית.

אני תמיד אמרתי שהאפשרות שאהיה חבר בחברות מלאה, היא אפשרות מעשית. אין שום דבר שמונע את זה באופן דרמטי. כאמור, הנושא הכלכלי אינו הנושא שמדריך אותי בחיים, ולכן השאלה באיזה סטטוס אני אתפרנס יותר טוב אינה השאלה שמדריכה אותי, וגם לא בדקתי אותה. אני חושב שהמוכנות לעבור לסטטוס של חבר מלא תלויה בהרגשה שנבנית, ולוקחת את הזמן שלה. חשוב לי להיות שותף מלא בכל המעגלים שאני חי בהם וגם במעגל הקיבוצי.

מה לדעתך מונע מרוב חברי הקבוצה לקבל את הצעת המזכירות להפוך לחברים מלאים?

אני חושב שאחת הרעות החולות בתנועה הקיבוצית היא שהשיח נהייה שיח מאד משפטי, ובמידה מסויימת זה חדר גם לגזית, וגם לשיח אתנו. השיח המשפטי הוא שיח לא נעים ולא מזמין. מצד שני, אני רוצה לציין שהחברים מהקיבוץ המובילים את השיחות אתנו משקיעים הרבה מאמץ שהשיח לא יהיה רק משפטי אלא גם מהותי-ערכי וגם נעים. היו כבר שלוש שיחות. אני חושב שכל אחד מהקבוצה צריך להחליט האם הוא רוצה להיות חבר מלא, שותף מלא ורק אח"כ לבחון את ההסדר המשפטי המוצע לנו. הוא צריך לבחון מה ישתנה בחייו, בהווייתו, כתוצאה מהשינוי הזה, ולאו דווקא בצד הכלכלי.

אני חושב שכמו אצלי גם אצל האחרים, הקבלה לחברות מלאה היא עניין של זמן. אל תשכח שחלקנו התקבלו לחברות רק לפני שנה, ואחרים רק לפני כמה שבועות. השנה רובנו היינו טרודים בגמר הבנייה ובמעבר לדירות החדשות. כאשר החברים החדשים ירגישו שהם בשלים לעשות את הצעד הזה, וירצו להעלות את השותפות שלהם לרמה יותר גבוהה הם יעשו זאת. אז מן הסתם נפנה לבדוק את ההסדר המשפטי, אולי נבקש שינויים, אבל אני מאמין שהמחסום הזה יוסר בסופו של דבר. בשורה התחתונה אני חושב שלחץ עלינו רק ייצר דחייה, וצריך לתת לזמן לעשות את שלו.

בינתיים אני מנסה להשתלב בקיבוץ ולתרום מכישורי וכך עושים גם חברי קבוצה אחרים . אני היום חבר בדירקטוריון העסקי של הקיבוץ. עמית ברנד רכז הבטחון של הקיבוץ, הילי קגן ותמר קמינצק מובילות את היוזמה של בית הספר בעין דור; ביום הכיפורים חברי הקבוצה נטלו חלק פעיל, דנה רזיאל אירגנה חלק מחג השבועות האחרון. שרון שולשטיין עומד בראש הקבוצה שנלחמת על איכות הסביבה. גם חברי "הגל השני" כבר מעורבים בחינוך ובעוד ענפים. אפשר לציין שהקיבוץ מנסה לשלב אותנו במעגלים השונים של הפעילות הציבורית, וגם אנחנו משתדלים ורוצים להשתלב בהם.

רשם והתרשם: איתן