קיבוץ גזית

תאריך לידה: 17.3.1929

תאריך פטירה: 13.4.2015

שאול חפר נולד באחד מפרברי בבואנוס איירס, להוריו אליהו ושרה גרובמן שהגיעו לארגנטינה מפולין, בחיפושם אחר מקורות פרנסה חדשים. כשעלה שאול לארץ תרגם את שם המשפה לעברית וכך נוצר השם: חפר. משפחתו של שאול הייתה משפחה חילונית, דיברו אידיש אך לא חגגו חגים יהודיים בבית. את התרבות היהודית הכיר שאול בתנועת השומר-הצעיר.

לשאול הייתה ילדות רגילה, ממנה הוא סיפר לנכדיו בעבודות השורשים, על האוספים שעניינו אותו. אחד מיוחד היה אוסף עטיפות של נייר כסף, אותן ביקשו מהילדים לאסוף כדי לעזור לאזרחים בספרד במלחמת האזרחים שהתחוללה שם בזמנו. מניירות הכסף, כך אמרו, ניתן לייצר נשק.

על יומו הראשון בבית הספר היסודי השכונתי מספר שאול שפשוט קפץ מהחלון וברח. אז לא ידע שהוא עוד יחזור לבתי הספר כאל פרוייקט חיים שילווה אותו שנים רבות. תיכון למד שאול בבית ספר מקצועי, בו למד חרטות.

תנועת השומר-הצעיר היוותה עבור שאול את כל עולמו החברתי והתוותה לו את העתיד. הוא היה חלק מקבוצה שנקראה "מצפה מרדכי" וידע תמיד שכשיהיה בן 18 הוא יעלה ארצה. יחד עם רבים מחברי גזית, יצא שאול להכשרה בהולנד, שם למדו להיות חקלאים. תוך כדי גידול הבטטות, מספר שאול, חשבו על רעיון להפוך לסוחרים קטנים: הם בישלו את הבטטות, ריסקו אותן הוסיפו סוכר וקצת מים, ויצאה להם ריבה. את הריבה ארזו בקופסאות עץ והצליחו למכור לצרכניות בעיר. כשראו כסף שכחו את ערכי התנועה ורצו להפוך לקפיטליסטים קטנים. החליטו להוסיף קצת יותר מים לריבה ולהרוויח יותר. אך בדרך הקשה למדו שיושר חשוב יותר מכסף.

יחד עם חבריו עלה שאול לישראל והצטרף להכשרה בקיבוץ המעפיל. הם גרו באוהלים, עבדו בענפים החקלאיים ולמדו עברית. שאול סיפר שהיה לו קשה ללמוד עברית כי כל הזמן דיברו ספרדית או אידיש, אבל אמרו לו שאם שמים מילון מתחת לכרית אז לומדים מהר יותר, וזה מה שהוא עשה...

בשנת 1949 הצטרף שאול עם חבריו לחזק את קיבוץ גזית.

בגזית החל שאול לעבוד כמסגר, מקצוע אותו למד בארגנטינה, וייצר מיטות סוכנות במסגרייה הקטנה בקיבוץ. את דבורה הכיר שאול כשהגיעה לגזית עם חברות נוספות מקיבוץ רמת השופט.

יום אחד, כך שאול סיפר, היה זה בשנת 1954 באו והציעו לו ללמוד הוראה. עם הזיכרונות שהיו לשאול מבית הספר הוא כלל לא רצה להיות מורה אבל נכנע לדין הקיבוץ ויצא ללמוד ב"אורנים". באותה שנה נולדה דליה, בתם הבכורה של דבורה ושאול, אך כמו כולם בזמן ההוא, גם שאול היה חוזר הביתה רק פעמיים בשבוע.

משנת 1956 עסק בהוראה, היה מורה ומחנך של רבות מקבוצות הילדים בקיבוץ גזית, כשמדי פעם תרם את חלקו בתורנויות ותפקידים שונים. אחרי דליה נולדו יוחאי ותרצה. שאול יצא לפעילות במחלקת החינוך של הקבוץ הארצי ושב וחזר להוראה. הוא לימד בכיתות יסוד שקראו להן "חברת ילדים", היה בין מקימי בית הספר המשותף של גזית ועין דור ועבר למוסד החינוכי תבור בעין דור, שם פיתח את המרכז הלימודי לשיעורי עזר, ונחשף לעולם חדש – עולם המחשבים. אל עולם המסכים חשף שאול גם את נערי ומורי המוסד, למד כל הזמן דברים חדשים והיה מאוד מרוצה מעבודתו. שאול היה גאה מאוד מההתפתחות שלו וטען שמי שלא ממשיך ללמוד, סופו שיישאר בעל אופקים צרים.

לפני כ-12 שנים נחלש שאול ועבר לבית הסיעודי בו שהה עד יומו האחרון.

בן 86 היה שאול במותו

יהיה זכרו ברוך.

הספד של גיל

סבא,

אני מנסה לחשוב על כמה מילות פרידה ובמקום מילים עולים בי זיכרונות רבים. אני נזכרת בארוחות ערב של יום שבת, שהיו מלוות במסע כומתה מהבית שלנו עד אליכם, ואני יודעת שהמאמץ ישתלם. כשהיינו מסיימים את העלייה היינו מוצאים אותך יושב בחוץ עם הפלטה החשמלית, מכין פשטידות תפו"א או צ'יפס (איזה שהוא אוכל עם טיגון שסבתא לא הייתה מסוגלת לסבול). אני זוכרת ששעות היית מספר לי על הכלב זריזי ועל קבוצת ניצן, על הקיבוץ של פעם ועל המשק חי. אני זוכרת את הגינה הגדולה שהייתה לך בכניסה לבית והכיסא הקטן שהיית יושב עליו ועוקר עשבים. כשרצינו לעזור לך היית שולח אותנו הביתה (או "לחדר" ליתר דיוק) ואומר לנו להביא מספריים כדי שנוכל לעזור לך לגזום את שיח ההדס הענקי שהיה לך ליד הכניסה לבית. אני חושבת שעד היום השיח בטראומה ממספריים כתומות של ילדים.

אני זוכרת את עץ השסק שהיה לך, ושהיינו צריכים לחלוק את פירותיו עם כל מי שעבר בדרך, ולרוב פניו היו לבריכה.

אני נזכרת שהייתי באה אליך עם שיעורי בית והייתי אומרת לך "סבא, אני לא יודעת מה לכתוב"... או "אני לא מצליחה". באיזה שהוא שלב היית משתגע (בשקט כמובן) ואומר לי: נו, תכתבי... ומגלה לי את כל התשובה.

אני נזכרת בקלנועית שהייתה לך, שרק על זה אפשר להוציא ספר עם סיפורי כמעט ונפגע "הקלנועית של שאול".

אני נזכרת שהיית משתגע עלינו כשהיינו מאחרים. אתה תמיד היית מתייצב 5 דקות לפני הזמן ואנחנו היינו באים באיחור של חצי שעה.

אני זוכרת את הצ'יפסים העגולים שהיית מכין לנו בימי שבת ואופיר המדריך היה גונב לנו מהצלחות. אני זוכרת את שיעורי המחשב שלך שדי במהרה הפכו להיות שיעורי המחשב שאנחנו נתנו לך...

סבא, אתה הדייר הכי ותיק בבית הסיעודי, וכבר כמה שנים שאתה יושב לך במרפסת של הבית הסיעודי וצופה על החיים מהצד. אנחנו (הנכדים) די התפזרנו וכבר לא מגיעים לקיבוץ כל שבת, אבל כשבאים לבקר אותך איך שרק מתקרבים לדלתות שנפתחות לרווחה לצדדים, העיניים מחפשות ומוצאות אותך יושב על הכורסא או בהמשך כבר על כיסא גלגלים ועיניך הירוקות נוצצות משמחה כי אתה יודע שהאורח הזה הוא בשבילך. תמיד עם פרצוף גאה וזורק איזה משפט כמו "אה, מה אתה עושה פה?" ואחר כך נותן לנו את כל הבמה לספר לך איפה אנחנו עכשיו ומה אנחנו עושים בימים אלה.

סבא, למרות השהייה הארוכה בבית הסיעודי, יש לי זיכרונות רבים וטובים ממך, אך בעיקר לא אשכח את דמותך, דמות גדולה וחזקה, דמות עם ערכים ואמונות, איש חינוך בכל רמ"ח איבריך, בראש ובראשונה דוגמא אישית, תמיד עם רצון לעזור ולעשות ובעיקר המסוגלות ללמוד מהאחר, לא משנה מי הוא ובן כמה הוא.

סבא, לפני 3 שנים נסעתי לטייל בדרום אמריקה, ולפני הטיסה יצרתי קשר עם משפחתך בבואנוס-איירס, עם קוקה וויקטור וקבענו להיפגש לארוחת ערב עם ביתם, בעלה והנכדה. חשבתי מה אני יכולה להביא להם מארץ ישראל, מקיבוץ גזית וגם בגלל שהמפגש איתם היה בתחילת הטיול אז כבר לא הייתה לי בעיה להביא מתנה גדולה. נחתתי בבואנוס-איירס ונפגשתי איתם במסעדת בשר מצויינת, ובסוף הארוחה הבאתי לקוקה את המתנה. היא פתחה אותה ודמעות בעיניה ומיד בעיני כולנו. הבאתי להם תמונה גדולה וממוסגרת שבה כל המשפחה שהקמת, גידלת וחינכת פה בארץ-ישראל: 3 ילדים, 10 נכדים ונינה אחת.

אוהבים, מתגעגעים, זוכרים וממשיכים את מה שאתה יצרת, בנית וחינכת.

כל הנכדים ואני

גיל.

15.4.2015

שאול – המחנך הראשון בגזית וממקימי בית הספר הקיבוצי בגזית.

למידה + חינוך = שאול. זו המשוואה המספרת על תרומתך הייחודית לקיבוץ ולילדי הקיבוץ.

הלמידה והחינוך בחברת הילדים הצעירה, כפי שנקראה אז, היא חלק מהמסורת שיצקת, כמורה ומנהל ביה"ס.

עבודתך הצטיינה בכמה תחומים משמעותיים שניתן לראותם כדרכי הוראה חדשניות ביותר לתקופה, ולא להאמין, אף כיום, וביניהם:

• למידה רב-גילאית, אשר עוצבה והייתה למרכיב חשוב בביה"ס. מרכזי למידה, חונכות של בוגרים לצעירים, מרכזי הנדסה וחשבון ועוד... ילדים מכתות ג-ו למדו מספר פעמים בשבוע ע"פ בחירה, כאשר בוגרים מנחים את הצעירים בתהליך הלמידה. אתה יצרת את המתכונת ל'למידה המשמעותית', מה שמשרד החינוך משקיע ומנסה לבנות כיום.

• השקעת בפרחי הוראה על ידי ליווי צמוד של המחנך בשנותיו הראשונות. הקפדת על פיתוח צוות מחנכים מגובש.

• הטמעת פעילויות רב-גילאיות בבית הספר, אשר כללו חוגי העשרה שבהם השתתפו גם חברים מהקיבוץ.

• הטיולים השנתיים המשותפים לכתות ג-ו ומסיבות הסיום של כלל בית הספר היו גולת הכותרת של השקפת עולמך, תוך מיצוי ההבנה של מהות חברת הילדים.

• הטיולים השנתיים אשר כללו משחק לימודי, כתב חידה על אתרים במסלול תוך תחרות שעודדה את הילדים ללמוד ולדעת, ובתום כל שלב קיבלו הילדים "שקלגזית".

• טיול ט"ו בשבט המסורתי לנחל תבור. אתה שאול עם הכובע הירוק מוביל את הטיול ולא עוברים אותך! טיול אשר הפך למסורת של שנים!

• בתחום הטכנולוגי ובהכנסת המחשבים לביה"ס, לך שאול היה חלק נכבד. זיהית את הפוטנציאל הטמון בסביבה לימודית מאתגרת עתירת טכנולוגיה, בטיפוח לומד חושב ובעל ערכים. קידמת את התחום במשאבים מצומצמים, תוך למידה עצמית מתמדת שלך, וכך סללת את הדרך למערך התקשוב בביה"ס.

שאול האמין בפיתוח משק החי כמקום הכנה לילדים בחינוך עם בעלי חיים, גם כערך וגם בפיתוח ערכים לעבודה בענפי הקיבוץ. זמן רב לאחר שכבר לא עסק בתחום משק-החי הגיע עם ילדיו בחמסינים של הקיץ בימי שבת, לבקר את בעלי החיים, לתת להם אוכל ומים מתוך דאגה ואיכפתיות.