אשל יניקה

הנצחה • 14/4/2018 כניסות

תאריך לידה: 11.9.1950

תאריך פטירה: 28.6.2015

יניקה נולדה בשם יניקה אדריאנצ'ה פיטרנלה ווסדורף בעיר Schoonhoven בקירבת האג שבהולנד להוריה Riek ו- Jan-Gerrit. בת בכורה לאחות ושלושה אחים. היא נולדה לבית פרוטסטנטי, שבו האהבה למוסיקה תפשה מקום מאוד מרכזי. יניקה וכל אחיה ואחותה ניגנו במספר כלים מוסיקליים.

את המוסיקליות הם ירשו כנראה מסבא וסבתא מצד האם. שניהם היו מנצחי מקהלות במשך שנים רבות ושניהם ניגנו באורגן. במשך שנים רבות היה הסבא Jo נגן האורגן של הכנסייה המרכזית בעיר מגוריהם. אהבת המוסיקה המשותפת יצרה קירבה רבה וידידות בין יניקה לבין סבה.

ההורים הנחילו לילדיהם חינוך לעצמאות ואחריות מגיל צעיר מאוד.

יניקה למדה בבית ספר יסודי ותיכון ממלכתי, ולאחריו בסמינר למורים, שם הוציאה תואר ראשון בחינוך עם התמחות בהדרכת גננות.

לארץ ולקיבוץ גזית הגיעה יניקה בתחילת שנות ה- 70, עם גל המתנדבים הגדול שהציף את ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. כאן פגשה את יאיר, ולאחר שעברה גיור הם הקימו את ביתם המשותף ונולדו הילדים ירון, יעל ויפתח.

תחום מרכזי נוסף בחייה של יניקה היה החינוך. היא למדה חינוך בסמינר "אורנים" ועבדה בגיל הרך במשך 10 שנים. בעבודה זו הפגינה ידע וכישורים פדגוגיים מפותחים ביותר, והכשירה מטפלות צעירות רבות תוך כדי עבודה. בהמשך עברה לעבוד במוסד החינוכי "תבור" כמטפלת בבני נעורים וכמורה לאנגלית.

עם החזרה מהשליחות בקניה עם כל המשפחה, התבקשה יניקה לקחת על עצמה את ניהול הבית הסיעודי שעמד לקום בגזית. זה היה התפקיד האחרון, אותו מילאה באחריות, נאמנות, מחוייבות ואהבה במשך כ-15 השנים האחרונות לחייה.

כפי שכבר נאמר, המוסיקה תפסה מקום מאוד מרכזי וליוותה אותה כל חייה, החל מגיל צעיר ביותר ועד ימיה האחרונים. תמיד הייתה בה האהבה וההנאה ממוסיקה: בנגינה, בשירה, בהאזנה, בהשתתפות במקהלות ובארגון הקונצרטים בגזית. היא שיתפה וסחפה באהבה זו את כל הסובבים אותה.

את כל העיסוקים והתפקידים מילאה יניקה באחריות, ברצינות, במסירות ובמחוייבות גדולה.

זמן קצר לפני יציאתה לגמלאות, חלתה יניקה ונפטרה בגיל 64.

הותירה אחריה 3 ילדים ו-5 נכדים, והשאירה בלב כל אוהביה חלל וכאב גדול.

יהי זכרה ברוך.

הספד של יאיר אשל

יניקה היקרה והאהובה.

החיים המלאים והקצרים הסתיימו ולא יחזרו. כשמסתכלים על 64 שנים זה נראה אולי לא הרבה, אבל את הספקת בעיניך ובשפתך רבות, כשעשית ספירת מלאי, ברגעים של פיכחון לפני כשבועיים, היית מאוד גאה. לא דיברת על מה שלא הספקת, לא אמרת חבל שזה נגמר, היית מאד רציונאלית ובהירה וקיווית לנס ואנחנו שרצינו יותר לא זכינו .

תהליך הפרידה ממך לווה בתקוה, בייסורים ובחוסר ידע מה ילד יום. לא דיברנו על פרידה, לא רצינו פרידה וקיווינו כי הקץ ידחה. למרות שהגוף שידר ודיבר אחרת, שפת גופך לא השאירה הרבה מקום לאשליות, וגם מערכת הטיפול שעשתה כמיטב יכולתה לא השאירה ספקות, התוצאות המקוות לא נראו וחוסר הודאות המשיך ללוות אותנו.

החלטת לבנות בית בגזית לפני 43 שנים. במשך השנים ניתנה לך האפשרות לבחון היכן את רוצה לחיות ולנהל את מרכז חייך וללא התלבטות החלטת שכאן מקומך עד תום.

בשנת 1971, בדרכך המיוחדת החלטת לעזוב מדינה ומשפחה ולבוא בתור מתנדבת למדינת ישראל, צעד שבעצם קבע את גורלך על כל המשתמע מכך. נחשפת כאן למזג אויר לוהט וקיצוני, לחיי קהילה שבונה עולם אחר ולמדינה שעד היום מחפשת את דרכה.

בשנת 1973 לאחר מלחמת יום כיפור חזרת להולנד ואני נסעתי בעקבותיך. התנסינו בחיים משותפים בארץ מופלאה. לאחר כשנתיים, בשנת 1975 קיבלנו החלטה לחזור לקיבוץ ואת החלטת לעבור תהליך גיור סיזיפי וממושך בלי הנחות, מתוך החלטה שאם לעשות את הצעד המהותי הזה אזי לעשותו ע"פ ההלכה. זה היה תהליך מאוד מורכב רגשית שדרש ממך למחוק את עברך וללבוש צביון חדש, שישפיע על אורחות חייך עד עצם הרגע הזה. בסופו של תהליך הגיור נולד ירון ואחריו נולדו יעל ויפתח. על המחיר ששילמת דיברנו לא אחת בהקשרים שונים, אבל לעולם לא זכור לי שהבעת חרטה, מתוך ידיעה ברורה שכאן מקומך לעד. הקמת משפחה לתפארת שהולכת וגדלה, ולצערנו לא תהיי שותפה לעץ שמכה שורשים ומפתח עלים צעירים וייחודים.

נוכחותך ביום יום תחסר לכולנו, וחסרונך לחוות, להתגאות ולדבר על נכדיך וילדיך המיוחדים תחסר שבעתיים.

לא כל אדם מצליח להגשים חלומות, לא כל אדם מצליח לעשות מעברים כה רבים, לא כל אדם מגיע לשלווה ולנחלה, את כמעט הגשמת את הכול וסיפור חייך דומה אך שונה במדינה של מהגרים ובעם שעדיין מחפש את מקומו.

כשנשאלת האם את מוכנה להשאיל את זהותך לטובת הסיוע לעליית יהודים מברית המועצות, לא היססת למרות הסיכון הכרוך בכך ומבלי לצפות לתמורה, מפני שראית את עצמך כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי היושב בציון והיית מוכנה לשלם את המחיר בדרך הצנועה שכה אפיינה אותך.

לא פעם אמרת לי שהמקום היחידי שבו את מרגישה בית הוא כאן בגזית. מאוד היה חשוב לך לתרום, לתת ולהעניק בלי חשבון.

לעצמך לא דרשת וטובת הכלל הייתה בראש מעינייך. לא פעם הפצרנו בך לתת יותר זמן לעצמך, למימוש צרכיך, וליישר קו עם אורחות החיים המשתנים בקיבוץ, וזה לא היה כל כך קל, מובן ומקובל.

ראית בשרות הקהילה, ילדים ובוגרים כאחד, את מטרתך בחיים, ועשית זאת בצורה יוצאת דופן. הקמת וניהלת את הבית הסיעודי כ- 15 שנים, לאחר עבודה של שנים רבות במערכת החינוך וסיוע לילדים מתקשים בלימודי האנגלית מחוץ לשעות העבודה.

ניהול הבית הסיעודי הייתה משימת חייך, תוך ניסיון למלא בצורה מושלמת את צרכיו של המטופל ובני משפחתו והצלחת. הצלחת בגדול להשאיר אחריך מורשת של תרבות ניהול שהופצה במקומות רבים. הבית הסיעודי בגזית היה לדוגמא וזכה לתהודה בכל מקום אפשרי.

הספקנו לדבר על היום שאחרי, על הפרישה המתוכננת שהתקרבה ובאה, אבל לצערנו לא זכית לממש את הפרק הזה בחייך שהיה מובנה ומתוכנן כפי שרק את ידעת לתכנן.

גיל 64 הוא לא גיל לסיכומים... גיל 64 הוא לא גיל לעזוב את החיים... גיל 64 הוא גיל לממש חלומות שהמתינו שנים רבות. היה לי מאד חשוב שתנחילי לנכדיך מתכונותיך הנדירות, שתשלימי אותי במקומות בהם אין לי כישורים או מושג. לשמחתנו, חלקם זכו למנה גדושה של אהבה, ואת המשך הדרך נעשה בלעדיך תוך אמירה בהירה ואזכורים אין ספור כיצד היית מתייחסת לסיטואציה זו או אחרת.

נתקשה להחליף אותך בדרכך לספר סיפורים בהולנדית שמתורגמים לעברית שוטפת ומרתקים את הנכדים שסופגים תרבות ייחודית.

אז לא תהיה לנו מספרת סיפורים מופלאה, ולא תהיה מוזיקה שכה אהבת להשמיע וידעת לתרגם ולהתאים לגיל המאזינים, לעיתים תוך כדי נגינה על הפסנתר, ולא יהיו לנו עוד הרבה דברים שאותם לקחת איתך ואין מחליף ואין תחליף.

אפשר לומר שהכנת אותנו לפרידה במובן החזותי, אבל כדרכך מאד סמכת על ילדיך ולא השארת הוראות ו/או בקשות ליום שאחרי.

האנשים הרבים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון מאד מוקירים את מה שהיית ומה שעשית ובכל אחד מהם השארת חלק ייחודי ממך.

וזה הזמן להודות בשמנו ובשם יניקה לכל מי שטיפל וסייע וליווה אותך ואותנו בחודשים האחרונים בניסיון להיטיב את חייך שהלכו ואזלו.

נוחי על משכבך בשלום וזכרך יישאר אתנו לעולמים.

הספד של יפתח

אמא יקרה!

ליווית אותי לאורך חיי, מלידה ועד הרגע הזה. גידלת את ירון, את יעל ואותי עם המון רגש ומחשבה, בלי ללחוץ יותר מדי. מה שהיה הכי חשוב לך היה שנהיה בני-אדם אחד לשני, וכלפי הסובבים אותנו.

היית אישה שדגלה ביושר וצדק, ולאורך שנותייך בעבודות השונות שעשית שמת דגש על עזרה לזולת, אם בבית הסיעודי, ואם בשיעורי העזר באנגלית שכל כך אהבת לעשות. תמיד הצלחת לגעת באנשים ולייצר מערכות יחסים מלאות במשמעות.

הייתה לי הזכות ללוות אותך, ובעיקר בתקופתך האחרונה. ראיתי ולמדתי ממך כל כך הרבה טוב, אצילות וגבורה. ראיתי איך בתקופות הקשות של המחלה שלך את מצליחה לגדול רוחנית, ולהמשיך להיות ולייצג את מי שהיית לאורך כל הדרך – אישה יפה וחזקה שדואגת לכולם, ומקפידה שהכל יהיה ישר כמו פלס. קיבלתי ממך גם כשהיה לך קשה מאוד, ונותר לך כל כך מעט כוח פיזי.

רציתי שתדעי שהלכת בדרכך האחרונה באופן הכי מכובד שאפשר – מוקפת באנשים שאהבו אותך, ורק רצו להחזיר טובה על כל מה שנתת להם, ולדאוג שלא יחסר לך דבר.

זה זמן פרידה, למרות שאני יודע שתלווי אותי תמיד.

אוהב אותך לנצח. תודה אמא, ונוחי על משכבך בשלום.

הספד של ליאב (בעלה של יעל)

יניקה האהובה,

באנו ללוות אותך היום בדרכך האחרונה. התקבצנו - ילדיך, משפחתך ואוהבייך, עודנו המומים והלומי כאב, כדי לומר לך שלום ולדבר בך ובפועלך, אבל גם כדי לדחוק עוד קצת את הקץ, ולהרחיק במעט את רגע הפרידה, שבא על כולנו מוקדם מדי, מהר מדי.

זכיתי להכיר אותך רק בעשר השנים האחרונות. היה זה זמן קצר מדי, אך משמעותי מאוד בעבורי. עוד טרם הפכת ל"חמות" – הכרתי אותך כ"אמא של יפתח". פגשתי אישה אצילת נפש. לא כקלישאה, לא כמחמאה ריקה מתוכן – זהו תיאור עובדתי. יופייך החיצוני, הגלוי לעין כל, היה כאין וכאפס אל מול יופייך הפנימי, טוהר מידותייך, והנתינה האינסופית שהייתה דרכך.

לפרקים, היית לי כחידה. המעבר מהולנד לישראל היה תמיד בלתי נתפס בעיני. בחירה זו, שהייתה אחת המשמעותיות בחייך, יש בה כדי ללמד הרבה על אופייך. פעולותייך בעולם הזה תמיד היו מונעות מבחירה מודעת. כל מה שעשית היה לאחר מחשבה, והחלטה, שזוהי הפעולה הנכונה לעשותה, כולל המעבר לארץ. היית אישה לכאורה עדינה, לכאורה נורמטיבית. בפועל – היו בך כוחות לקום ולעזוב מולדת, שפה ומשפחה, כי כך חשבת שנכון. גם כשמעשייך עלו בקנה אחד עם הנורמטיבי והמקובל, תמיד חשתי שזה רק במקרה. את החלטת מה נכון ומה ראוי, ואת זה עשית, בין אם היה זה מקובל ובין אם לאו. הייתה בך יושרה פנימית נדירה ואמיתית, שבאה לידי ביטוי ביחסך לעולם ולכל אדם.

אני מביט בקהל שהתאסף ללוות אותך בשעה זו. כתוב במקורות: "ברוב עם – הדרת מלך". לא בכדי הגיעו רבים כל כך ללוותך. בקהילה של עובדי אדמה, בחרת לעסוק בעבודת האדם, וכך נגעת בחייהם של רבים: מילדים שלימדת, עד לקשישים בהם טיפלת במסירות כה רבה, ובתווך – בני משפחותיהם אותם ליווית. כל שעשית נעשה במסירות נפש ובאכפתיות אין-קץ. תכונות אלו הן שגרמו לכל הנוכחים לבוא ולהיפרד ממך היום.

גם בתקופה הקשה שעברה עליך בשנה האחרונה, היית בעיניי מופת של הסתכלות חיובית. הייתה לנו שיחה, אחרי אשפוז קשה במיוחד, שבה אמרת: "אני לא מוכנה לשמוע על הישראלי המכוער. כל מה שאני פוגשת זה את הישראלי היפה". סיפרת לי על החיבוק החם שקיבלת מחברי הקיבוץ וממוסדותיו, על התמיכה של חבריך, ואפילו מצאת כוחות לשבח את אנשי הצוות הרפואי שטיפלו בך, שגם כשביצעו הליכים כואבים עשו זאת באנושיות ובאכפתיות. ברור לי שעשית בחירה מודעת להסתכל על הצד החיובי בחיים. נשגב מבינתי כיצד מצאת את הכוחות לעשות זאת. לימדת את כולנו שיעור לחיים, גם בתקופה קשה זו.

לרוב, כשאדם מסתלק מאתנו אחרי ייסורי הגוף, אנו נוטים לזכור בעיקר את הסבל שעבר עליו. אנו שואלים את עצמנו מדוע אדם טוב היה צריך לסבול כך. ננסה, היום, ובמשך שארית חיינו, ליישם את השיעורים שלמדנו ממך – ולנסות ולראות את החיובי בכל דבר. להתמקד באושר ובהגשמה שהיו מנת חלקך במשך כל חייך, ולא בסבל שחשת בשנתך האחרונה. לחשוב על מה שהספקת לתת לנכדייך, ולא על מה שכבר לא תספיקי לתת. לשמוח על הערכים והיופי שהשארת מאחורייך בעולם, בדמות ילדייך, נכדייך, ואינספור האנשים שבהם נגעת, ולא על כך שנלקחת מאתנו. אני מאמין כי כל עוד נסתכל כך על העולם – רוחך תשרה איתנו.

זהו זמן לומר שלום, יניקה. לך יש את כל הזמן שבעולם, ואילו אנו רק מתחילים לאסוף את שעותינו על מנת להתאבל ולכאוב את לכתך. את בליבנו, ותמיד תהיי. יופייך וערכייך יאירו את שמי חיינו, אור חיוכך ימשיך לנצנץ מעיני נכדותייך ונכדיך. בתוך הכאב, אנו מודים לאל על שזכינו להכירך, אף אם נגזר עלינו להיפרד באופן כה עצוב.

נוחי על משכבך בשלום, יניקה

יהי זכרך ברוך

אוהבים,

בני משפחתך וכל אוהבייך

Dear family and friends of Janneke


For all of you, here together today, our love, our condolences and warm thanks for the love and care you gave Janneke, from us, members of the Jannika-family.

43 years ago our sister Janneke, the oldest of the 5 Wesdorp-children, flew away to the south, to Israel: to follow her heart, to start a family here in Israel. Years later her sister, Tineke, the youngest of the 5, flew away to the north to start a life in Sweden. 2 far away sisters, 3 brothers in Holland. Yesterday Janneke flew away to unreachable heights, to her peaceful origin and starting point.

After her stay in Kenia, at her 38th, she decided to visit Holland every year. The bond with her parents, brothers + partners, sister, 7 nephews & nieces + partners, the old friends from her youth, they all had a prominent place in her big and warm interested heart. They all were very important to her. she invested lots of energy to keep the bond alive, even though there were 3000 km-and-more in between. Being a grandmother, turned out to be the biggest family-gift in life for her.

Her courageous, fighting mental strength in this last period of illness impressed us all. We are proud we had such a good hearted, always helpful, positive, humorous, strong sister. We are grateful for the respect and love you gave here. We often said to each other: if you’re this seriously ill, where is a warmer, more caring and better place to be than in kibbutz Gazit. Thank you for all your love and caring, it is a big comfort to us.

Our special love and sympathy is with Yaron & Carmel, Yael & Liav, Iftach and all grandchildren. We are aware this is a tremendous loss to you, which came much too early in life. We will keep Janneke alive in our hearts, just like we do with our parents, most of you know so well from their yearly visits to the kibbutz. She will inspire us to make the best of life, of our relationships, and difficult situations in life. She never gave up, we thank her for all she was and did. She has given us deep bond with you. We will continue to close all of you in our hearts.

Cees & Irene, Joost & Yvon, Rik & Annemiek, Tine, nephews, nieces & their partners

קייס ואיירין, יוסט ואיבון, ריק ואנמיק, טינה, האחיינים והאחיניות

הספד של סילביה ירקוני

יניקה יקרה

חברה טובה שלנו. הבשורה המרה על מחלתך הייתה מאוד קשה לכולנו.

חוסר הוודאות בהתחלה היה מפחיד, וגם לא בישר טובות.

הטיפולים הקשים והניתוח שלאחריו היו כבדים ביותר. ראינו אותך חזקה, אופטימית, ומוכנה לתת את כל כוחותייך. זה עזר לנו מאוד לעזור לך. גם הפתיחות כלפי כולם הקלה מאוד את התמיכה בך.

אכן, התמודדת בעוצמה בלתי רגילה, והיית ברורה ונחושה ביותר במהלך המאבק. כל חברותייך מסביב העריכו וכיבדו מאוד את אומץ ליבך. גם טיפול הילדים בך היה יוצא דופן במסירות רבה, וכן כל הסובבים אותך. ברגעים האינטימיים דיברת מעומק הלב והיית מלאת תודה לכל אלא שתמכו בך, והזכרת את האושר הרב שגרמו לך הנכדים. היית מלאת תקווה שתוכלי להתגבר ולנצח, אבל גם היית מציאותית ומבינה.

חשבתי שאם יש מישהו שיוכל לנצח במאבק הזה – הרי זו את: ינקה.

נלחמת ככל שיכולת. נתת פייט עד הסוף.

נזכור את התקופה שעבדנו יחד בהכנת הקונצרטים, כל אחת בתחום שלה.

את המפגשים והשיחות שלנו, ואת משפטי הברכה הספונטניים בהולנדית – כך סתם במפגשי המדרכות. עכשיו תנוחי יאן– Rust zacht.

יהיה זכרך ברוך.

summday_6149149383