תאריך לידה: 10/11/1945
תאריך פטירה: 12/08/2023
נתן נולד בתל אביב ב-10 בנובמבר 1945 בן שני להוריו יעקב ושמחה ילידי סלוניקי שביוון, אח לכוכי ומומו. התרבות היוונית הייתה חלק בלתי נפרד מבית ההורים, בו המשיכו לקים אותה ואיתה היה מזוהה נתן. מועדון איראינה המפורסם היה בבעלות דוד סמי, השירים, התנועות האוכל והשמחה שהייתה בו, הכבוד העצום שהיה להוריו, כל אלו הדיפו תמיד ריח ים תיכוני מסלוניקי ועד פיראוס.
נתן היה חניך השומר הצעיר קן צפון בתל אביב והעיד שהקן היה בעבורו בית. "אני זוכר את החולצה הכחולה שאמא תפרי לי", סיפר נתן, "ועליה הוספתי את השרוך הלבן." הגרעין שלו היה מיועד לקיבוץ ניר עוז אבל כבר בגיל צעיר מאוד הוא החליט לבוא לגזית בעקבות חברים מקן צפון שהיו חלק מגרעין "שגיב", וגם בעקבות החלום להיות כדורגלן. כך הגיע לגזית באוקטובר 1962 והצטרף לחברת הנוער "אורן".
רבקה ויפה, חברותיו לקבוצת אורן מספרות על הופעתו של נער חתיך שהדביק את כל בני ובנות הקבוצה באהבה למוזיקה יוונית. עם סיום י"ב יצאה קבוצת אורן כגרעין לנח"ל.
עוד בנעוריהם הכיר נתן את אסתר בגזית, אחרי השחרור מהצבא חזר לבית הוריו בתל אביב והצטרף לקבוצת הכדורגל של נוער בני יהודה, אז גם התהדק הקשר עם אסתר ושם גם התחתנו. הם החליטו לבנות את משפחתם בגזית, המקום בו נפגשו ואליו התגעגעו. בנו משפחה ונולדו להם שלוש בנות שהשילוב בין מזרח למערב ניכר ביופיין, ארבל, כנרת וכרמל.
במסגרת ההכנה לקיבוץ עבר נתן קורס רפת ואחרי השחרור מהצבא עבד גם ברפת וגם בצאן. במהלך השנים עבד נתן בפרדס ומשנת 1970, עיקר שנות העבודה שלו עשה נתן בקואופרטיב התבור, כנהג וכסדרן עבודה ואף היה חלק ממזכירות הארגון בתקופה מסוימת. 34 שנים עבד נתן ב"התבור" ובשנת 2003, כשהתאגד התבור והפך לאגודה לתובלה בשם "תבור שאן חרוד", המשיך נתן לעבוד בו עד שעבר תאונה קשה שאילצה אותו לרדת מההגה. פעם גם היה נתן סדרן עבודה בקיבוץ. כשסיים נתן את תפקידו כסדרן עבודה כתב כך: בזה הנני נפרד מתפקידי כסדרן עבודה. אני מודה לכל החברים אשר שיתפו איתי פעולה ברוח טובה, ומתנצל בפני כל מי שפגעתי בו בשוגג, בלהט התפקיד...
את אהבתו לכדורגל מימש נתן כשהצטרף לקבוצת בני נין, לשם נסע בטרמפים אחרי העבודה וחזר ברגל מהצומת. הספיק גם לשחק בקבוצת ליגה של עפולה ולהיות מאמן כדורגל של קבוצות בגזית.
לא רק כדורגל אהב נתן, גם לשיר ולהופיע על הבמה, בלרינה באגם הברבורים הבלתי נשכח, מספר את הסיפור כולו. עם שרהל'ה שרון ובלעדיה לא פספס הזדמנות להשתתף בערבי שירה בציבור וגם אהב לבשל. כשירד מההגה מימש נתן את האהבה לאוכל בליין הסלטים של חדר האוכל, והיה גאה להציג את המטעמים שיצאו תחת ידיו. משמעות רבה הוסיפה לו גם ההתנדבות במשטרה. לבש מדים, חבש כובע ויצא למשמרות בתחושת שליחות שרק מפאת הגיל פרש ממנה.
את הייז הכיר נתן תוך כדי עבודתו בתבור, הייז עבדה במשרד של חברת רפאל כץ ליבוא ויצוא, כשמדי פעם הגיע נתן למשרד להגיש ניירת, שם הם נפגשו והחליטו לבסס בית ומשפחה בגזית. בזכות
קשר הזה הרוויח נתן את ילדיה של הייז, מישל ואדם ויותר מאוחר את ילדיה של מישל שהיו נכדיו לכל דבר וענין.
אנחנו נפרדים מנתן שאהב מוזיקה יוונית וישראלית, שאהב כדורגל ואוכל, שאהב לשיר ולצחוק עם הגששים ואהב חברים.
נתן הניח אחריו קיבוץ שלם שהיה לביתו מגיל 17, את הייז, בנותיו, נכדים ונכדות.
יהי זכרו ברוך 14/8/23
הספד בנותיו של נתן – ארבל, כנרת וכרמל
אבא יקר שלנו,יפה התואר וחתיך העל הנצחי.איש חרוץ ומסור לעבודה. כריזמתי, מצחיק, כדורגלן ובשלן.זוכרות אותך נהנה מהגששים עם כוסית של אוזו, שומע מוסיקת ארץ ישראל היפה ויוונית בקולי קולות ושר מכול הלב בקולך היפה והחם.מחובר קבוע לערוצי הספורט, אלוף השש בש, המטקות והכדורגל.
זה שמכין את הסלטים החמוצים והטחינה הכי טעימים.
עם הקסם שכבש לבבות של כל כך הרבה אנשים.כמה עברנו איתך, כמה שרדנו איתך, עם תקווה לשיקום לאורך כל הדרך.
ראינו אותך נלחם כל פעם מחדש בכל מחלה ואתגר.
כמה סבלת, כל כך כל כך סבלת כבר הרבה יותר מידיי זמן.נאחזת בחיים ולמרות הרגעים הקשים והכאב לא וויתרת.אנחנו נפרדות ממך היום בעצב רב אבל מוצאות נחמה באמונה שעכשיו סוף סוף הסבל הסתיים ותוכל למצוא שקט ומנוחה לגוף ולנשמה ושאולי תוכל להתאחד עכשיו עם סבא יעקוב וסבתא שימחה, כוכי ומומו שכל כך התגעגעת אליהם.
ניסימה , אבוש, אבויה שלנו, נוח בשלום על משכבךאוהבות ארבל, כנרת וכרמל.
הספד הנכד – גיא קדרון
סבאלה שלי,
סבא יקר ואהוב שלי, אני כותב לך והעיניים מתמלאות בדמעות, איך מסכמים חיים שלמיםבכמה מילים?
הקשר שלנו תמיד היה מיוחד וכנראה שרוב החברים שבאו לכבד אותך בפעם האחרונהיודעים זאת. אני זוכר שפעם היית מתבאס אם מישהו היה מעלה את הנושא הביולוגי, כן,אתה לא האבא הביולוגי של אמא שלי, אבל אתה חד משמעית הסבא הכי אמיתי שהיה ליולא הייתי מחליף אותך בעד שום דבר אחר, היית לי הרבה יותר מסבא לנכד ואני יודע שגםאתה הרגשת את זה.אני זוכר איך היינו מתעוררים ב 4:00 בבוקר כל פעם במהלך החופש גדול, ישנתי במיטההמתקפלת לידך. איך שהשעון הלבן עם המחוג השבור צלצל הייתי קם להכין לך את הקפהשלך (שחור עם חלב ושני סוכרזית) מי עוד שותה את זה רק אלוהים יודע?!!אני זוכר שהייתי מביא לך את הכדורים למיטה, ידעתי בדיוק איך ומה אתה צריך בלי צורךלהחליף מילה. אתה היית מכין לנו סנדוויצ'ים עם כוס יוגורט לבוקר וקדימה למשאית.כשפחות או יותר 14שעות יעברו עד שנחזור הביתה שוב. אבל עבורי זה לא הרגיש כמועבודה, נהניתי כל כך להסתובב איתך בארץ, לשיר איתך, לעשות חיקויים של דידי מהרדיו,
לצחוק, ללמוד ממך על החיים, לשמוע את הסיפורים שלך על הצבא, על השטויות שעשיתכילד, הכדורגל, על ההורים שלך שכל כך אהבת, על תל אביב ועל הקיבוץ של פעם...אני יודע שמידי פעם חששת שאנשים לא יצליחו לראות אותך מבעד לחזות הקשוחה והקולהרועם שלך – תאמין לי שכולם ראו! כולם הרגישו וכולם התרגשו, איך אפשר לפספס לבכזה ענק ורגיש?? סבאלה אתה ההגדרה לחבר אמיתי, כי לא חשוב כמה זמן עבר, או כמהמים עברו בנהר, אתה תמיד, אבל תמיד היית נכון לעזור לחבר בצרה. אני זוכר איך תמידדאגת שלא יחסר לי דבר, כל כך דאגת לי עד שבאיזשהו שלב הבנתי שאסור לי לרמוז לידךשבא לי משהו, כי ידעתי שאתה עוד עשוי לקנות לי אותו - זה אתה! בן אדם שכולו לב,עושה דאחקות וצחוקים מהכל ועל הכל (גם אם זה לא תמיד הכי מתאים או מצחיק), אבלזה לא משנה כי תמיד היה חשוב לך לייצר אווירה טובה וצחוקים.סבאלה שלי, החיים לא פיירים.. ומי שהיה קרוב אליך בשנים האחרונות יודע כמה הם לאפיירים.. כמות הפעמים שהחיים הורידו אותך לברכיים ואתה נשכת שפתיים ונעמדת פעםאחר פעם על הרגליים. אני כל כך גאה בך סבאלה שלי! פעם אחר פעם שהחיים פשוטהפילו אותך לרצפה ואתה עם החיוך הכובש שלך לא וויתרת, רצית לחיות ונלחמת כמו גדול!לפני כשנתיים זה קרה, האירוע בו הפסקת להיות אתה, האירוע שהוציא את כל הרוחמהמפרשים ושינה אותך לתמיד. לכולנו היה קשה מאוד לראות אותך מגיע למצב הזה, זההיה כמו לשים חיית בר בכלוב בתוך בית... אבל אל תדאג סבאלה שלי, לא ככה אני זוכראותך, לא זאת התמונה שעוברת לי בראש כשהשם שלך עולה. אני זוכר אותך חזק ושמח!זוכר אותך על הקטנוע – הסבא הכי גבר בקיבוץ! זוכר אותך דופק זיתים במרפסת, מריםצייסר ערק בשבת בצהריים, שם מוזיקה יוונית או קצת אלביס פרסלי לקראת שישי בערב,זוכר אותך שר, שמח ומאושר, זוכר את המשפחתיות שנטפה ממך, זוכר איך תמיד רצית שנעשה משהו משפחתי, על האש, מסעדה, שוק, מה שזה לא יהיה!אני זוכר הכל סבאלה... אתה היית החמצן של המשפחה!בשבועות האחרונים כבר כמעט ולא יכלת לדבר היית ישנוני מאוד והתקשית לנשום. נכחת,היית איתנו, אבל לא כמו שאתה רצית להיות.. כשבאתי לבקר אותך לפני שבועיים בביתהחולים, התמלאתי דמעות, אני מכיר אותך סבאלה שלי, אני ידעתי שככה אתה לא רוצהלחיות, פשוט אין טעם. לא עברו כמה ימים ובתחילת השבוע שעבר הרופאים אמרו שאתהחלש מידי בכדי לעבור ניתוח נוסף ובעצם, שלא נותר להם עוד מה לעשות ושעלינו להתכונן.כשכרמלי סיפרה לי את זה, לא חשבתי יותר מידי, פשוט פעלתי. יצאתי מהעבודה באותוהרגע, עצרתי בת"א לארוז תיק ועליתי על האוטו דוך לבית החולים. אני זוכר איך הופתעתלראות אותי באמצע השבוע שם, שמחתי כל כך שלמרות הכל, אתה עדיין צלול. אני זוכרששאלת אותי בקול חנוק, מה אני עושה פה ואני שתקתי, לא ידעתי מה להגיד,
מה אני אמור להגיד לך?? שבאתי להפרד??!.. לא דחקת בי לתשובה, אתה ידעת..לקראת סוף הביקור שלי, למרות שבקושי הצלחת לדבר, הצלחת ללחוש לי כמה מילים..ביקשת ממני שאגיד לך שלום, שאפרד ממך לתמיד. התחלתי לבכות. החזקתי לך את הידחזק חזק ואמרתי לך כמה אתה יקר לי, כמה אני אוהב אותך. הרגשתי איך אחזת לי אתהיד חזק חזק, הרגשתי אותך מתכוון, הרגשתי איך שנינו אמנם רק מחזיקים ידיים עםכפפות לטקס כחולות (מכורח הנסיבות), אבל איך ברור לשנינו שאנחנו בכלל מתחבקיםהכי חזק שאפשר. הוספתי שלא באתי להפרד, באתי לתת דחיפה. בוסט של אנרגיותלהמשך - אז דיר באלק לעשות שטויות וקרצתי לך עם דמעות על הפנים.יומיים לאחר מכן, אחרי שכבר חזרתי לת"א, ישבתי בחמישי בערב בסלון ותחושות מועקההציפו אותי.. הרגשתי שיש משהו שמטריד אותי. ואז זה הכה בי, משהו שדחיתי כבר שנים..לפני כמעט עשור כתבתי עליך שיר. שנים שהשיר הזה איתי אך מעולם לא השמעתי לךאותו. תמיד חששתי להשמיע לך, מסיבה שעד היום לא באמת ברורה לי.. אולי כי אניביקורתי כלפי עצמי.. אולי חששתי להיות מובך.. לדעתי זה פשוט כי זה אתה. ובכל זאת,בערב הזה, בסיטואציה הזאת, לא יכולתי לשאת את המחשבה שלא תשמע את השיר,
שירשמדבר עליך ועלינו, שמסכם את כל מה שכתבתי פה בצורה פשוטה ונעימה. הרמתי אתהגיטרה, והקלטתי את עצמי מקדיש לך את השיר ומסביר לך את הסיפור שלו. שלחתי לךאת ההקלטה בהודעה וביקשתי שלמרות שאתה בקושי מתפקד, אם שמעת, אשר לי בדרךכלשהי..למחרת, בשישי בבוקר, כרמלי התקשרה אליי, בהתחלה נלחצתי. איך שעניתי היא אמרהלי ששמעת את השיר. היא סיפרה לי כמה התרגשת, כמה שאתה אוהב אותי וכמה שהקשרשלנו מיוחד. התמלאתי אושר! התחלתי לבכות ליד חברים שלי מהתרגשות, הרגשתי איךאני מתמלא בנחת.. הוצאתי ופרקתי הכל, לא השארתי דבר, נפרדתי כמו שצריך - כמושרציתי..באותו הלילה הלכת לי לעולמך..סבא יקר שלי, אני מקווה שעכשיו אתה סוף סוף נח בשלום, ללא כאב וללא מגבלות, חופשיומאושר. אני מקווה שכבר הספקת לפגוש את המשפחה שלך, אני יודע כמה התגעגעתאליהם וכמה רצית לראות אותם... אנחנו אוהבים אותך כאן למטה, מבטיחים לשמורבשבילך על סבתא, נשמור על המשפחה והאחדות. לעולם אוקיר תודה על החלק הענקשהיית בחיי. זכות הייתה לי שזכיתי לקשר כזה עם סבא שלי. אתה הסבא הכי אמיתי שהיהלי! אני אוהב ואוהב אותך לעד!מתגעגע,נכדך האוהב,גיא.
הספד הנכדה – רז קדרון
סבושאני בדרך לצפון באוטובוס, בדרך להיפרד ממך בפעם האחרונה.
קשה לי לחשוב איך להתחיל ואם אצליח לפרק את הרגשות שלי לידי ביטוי במילים.אני אנסה לנתק את השנה וחצי האחרונות הקשות כל כך שעברת, כי הן לא מייצגות אותך. אני נזכרת בכל צומת דרכים משמעותי שעברתי, תמיד היית שם. היית הדמות של סבא שאני מכירה הכי טוב בחיי. מגיל צעיר חופש גדול זה היה לבוא לישון אצלך ואצל סבתא וללכת לבריכה בקיבוץ, או לבוא איתך לעבודה. לא משנה מה יגידו ביולוגית- בכיתה ז בכתיבת עץ שורשים היה לי ברור שאתה שם, כל כך התרגשת שלא הפסקת לדבר על זה, תכננת הכל. נסענו במיוחד לתל אביב. הראית לי את בית הוריך, איפה גדלת, איפה למדת, וכמובן כמו כל נסיעה עם סבא הסתיימה בארוחה במסעדה טובה. הנתינה שלך הייתה ללא גבולות. הקשר איתך ועם סבתא לא דומה לאף קשר מחבריי עם הסבים שלהם. זו הגאווה שלי, הייתי ועדיין מדברת עליכם כדמויות שעיצבו אותי וליוו אותי לאורך כל הדרך. אני יודעת שאתה לא קל סבא, לאנשים קשה להבין אותך. כי מי יצליח להבין את כל התלאות שעברת? אבל רק אדם רגיש שאכפת לו ואוהב מכל הלב יכעס כי אני לא מתקשרת מבחינתו מספיק. הלוואי ויכולתי להיות יותר סבוש, יותר צמודה אליך בשנה האחרונה, אבל אולי גם קצת רציתי לזכור אותך אחרת. לזכור אותך חזק, עצמאי, מלא בחוש הומור, שרוצה לעשות הכל לבד ולא לוותר לעצמו בדבר. אני רוצה להודות לך על כל כך הרבה זכרונות ילדות: של חופש גדול-נוסעים ביחד לקריון וסבא, אתה לא יודע להגיד ״לא״ . אתה רק מסתכל עלי בעיניים ואומר למוכרת ״לוקחים את הכל״, חופשים שהולכים ביחד למסוק זיתים ולהכין מזה צנצנות שיחזיקו גם לעוד שנים, או סתם טיול קטן בפרדס. סבא, לימדת אותי שלקטוף כמה לימונים ושסקים מהבית של השכן זה הכי טבעי, הגעגוע לשבתות צהריים עם הסלטים הכי טעימים בעולם והכרוב ...ואי ואי סבא איך אתגעגע אליו. היינו נלחמים בשביל מי הכנת אותו, והפלפלים .. המלבי בקיץ והסחלב בחורף . ימי שישי של מוזיקה יוונית ממלאת את הבית וכוסית ערק לידך. הכל עשית בשביל הנכדים, היינו בשבילך הכל, ומעל כולם. וכשרועיקי נולד הגעת לאסוף אותי ואת גיא מחוץ לבית כשאתה מצפצף לנו מהמשאית ״קדימה נוסעים לסבא ולסבתא אחיכם הקטן נולד״ תמיד היית שם, בכל אירוע חשוב. אפילו כשהתחלתי לצאת עם בחור חדש היית שואל בתחכום שלך ״לא מגיע לי לראות אותו גם?״ רק קשר מיוחד כזה בין סבא לנכדה מורכב מכל כך הרבה חופשיות ופתיחות. ואם הייתי מתקשרת לסבתא לפני שאני מתקשרת אליך- חבל עליי כי זה לא יעבור בשתיקה. אני זוכרת כשהייתי ביסודי היינו צריכים להביא מאכל שמזכיר את הבית, היה לי ברור שאני באה אליך ומבקשת ממך להכין לי את אחד הסלטים שלך, באותו רגע התייצבת ועמדת להכין, ללא היסוס ידעתי שזה מה שמרים אותך. ובהמשך הצבא הגיע מעמד הענקת הדרגה, שעתיים נסיעה בדרכים באזור לא סימפטי במיוחד בלב יהודה ושומרון-נסעת שעתיים בשביל עשר דק של הענקת דרגה. ראיתי על הפנים שלך כמה התרגשת. כמה התפוצצת מגאווה, ולי זה הרגיש הזכות הכי גדולה בעולם שזה אתה ליידי. אבל כזה היית סבא- לב ענק שלטוב ולרע הוא מוביל אותך בצורה הכי אותנטית וישירה, ללא התייפייפות . זה אני ותקבלו אותי כמו שאני.אני מצטערת שלפעמים הייתי פחות סבלנית או לא מכילה, רגישה מספיק. אבל שנינו יודעים כמה אתה משמעותי עבורי סבוש, אני יודעת ממך מה זה להיות נכדה טובה. אני אוהבת אותך ומקבלת אותך בדיוק כמו שאתה- כי אתה לימדת אותי מה זה לחבק חזק ולצעוק חזק מאהבה ולהרגיש עד הסוף. אתה עבורי כל כך הרבה צבעים וערכים ועקרונות שמלווים אותי. אתה חלק בלתי נפרד מהשגרה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, כל שישי לאחל שבת שלום, כל סופ"ש שחוזרת לצפון מגיעה לבקר אותך לפני הכל. אני אמשיך להרגיש אותך ברגעים קטנים במהלך היום ועוד יותר ברגעים המשמעותיים בחיים. אני אוהבת אותך אהבה נקייה וטהורה של נכדה לסבא. שולחת לך אלפי נשיקות וחיבוקים חזקים,שלך רז הברווז תמיד.
