אנגלנדר אלי

הנצחה • 30/10/2017 כניסות

תאריך לידה: 28.11.1929

תאריך פטירה: 28.1.2017

אלי אנגלנדר נולד בצרפת להוריו יונה ושרה, אח בכור לאחותו מרים שנהרגה בפיגוע בירושלים בשנת 2003.

בזמן מלחמת העולם השנייה חיה משפחתו בליון שבצרפת. אביו נתפס על ידי הגרמנים ונלקח למחנה עבודה בתנאים קשים מנשוא. אמו הצטרפה לפרטיזנים במטרה להגיע אל האב ולשחררו. היא הצליחה במשימתה, אך בהמשך נתפסה בגלל הלשנה ונשלחה לאושוויץ.

לפני שיצאה להציל את בעלה, שלחה אמו את אלי, והוא בן 13, לעיירה בגבול שוויץ, שם חבר לפרטיזנים שסייעו לו ולילדים נוספים להימלט לשוויץ. לאחר שנעצר על ידי השוויצרים וחמק מלהישלח בחזרה לזרועות הנאצים, הגיע לבית הסבים ושם פגש את אחותו מרים. בשוויץ הצטרף לתנועות הנוער הציוניות ועם סיומה של המלחמה חזר לצרפת והקים, יחד עם חבר, את תנועת השומר הצעיר בעיר ליון. בשנים אלו למד אלי לתואר הנדסאי אלקטרוניקה.

ביוני 48 עלה אלי עם בני ובנות הגרעין התנועתי מצרפת לישראל. את ההכשרה עברו בבית זרע משם עלו והקימו את קיבוץ כרמיה. בכרמיה שימש אלי כרכז גידולי השדה ולאחר שסיים קורס רכזי משק ברופין היה לרכז המשק בכרמיה.

בשנת 1960 הכירו אלי ושרה בנופש של הקיבוץ הארצי ולאחר תקופת היכרות אינטנסיבית בין כרמיה שבדרום לגזית בצפון והתלבטויות רבות, החליטו להקים את ביתם המשותף בגזית.

תוך זמן קצר התמנה אלי לרכז השלחין בגזית ומרכז ועדת עבודה. במהלך העשור הזה נולדו לאלי ושרה שלושת ילדיהם: גיא, סיון ושירה ובתחילת שנות ה-70 יצא מגבולות התפקידים בקיבוץ והתמנה לרכז מדור הכותנה בארגון עובדי הפלחה. שלוש שנים מאוחר יותר עבר לנהל את אגף השיווק של מועצת הכותנה. אלי ושרה קיימו בית של שני קרייריסטים, שפרגנו, עודדו ואפשרו זה לזו התפתחות אישית, תופעה שהקדימה את זמנה.

תמיד רצה אלי להתקדם ולהתפתח וכישוריו הביאו אותו גם אל מחוץ לגבולות המדינה כשבראשית שנות ה-80 נקרא לשליחויות מטעם ארגון החקלאות והמזון של האו"ם במדינות כמו קניה, סואזילנד ונפאל. במקביל נבחר אלי לכהן כסגן ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל לצידו של מולה כהן ז"ל. במסגרת תפקידו יזם והקים את המוסדות שהפכו לנכסי צאן ברזל של המועצה: המכללה האקדמאית, הסב-יום, האולפנה למוזיקה ולמחול ועוד פרויקטים רבים ומגוונים בתחומי החינוך, הבריאות, התרבות, הבינוי והתברואה. בזמנו התרחבה המועצה, הוקמו ישובים חדשים שזכו להגדרה "ישובים קהילתיים", הוקם אזור התעשייה והתפתחו מאד כל המערכות המוניציפליות לאחר איחודה עם המועצה האזורית קישון והפיכתה לאחת המועצות הגדולות בארץ.

בשנת 1995 סיים אלי את כהונתו כסגן ראש המועצה והתמנה למנהל החממה הטכנולוגית "יוזמות העמק". בניהולו הוקמו 50 חברות סטארט אפ ונוצרו קשרים בינלאומיים עם חברות בינלאומיות ושיתוף פעולה ייחודי עם אוניברסיטת מישיגן.

מעבר לכל הפעילות המקצועית היה אלי ונשאר איש של אידאולוגיה וחזון. הקמת המדינה, התנועה הקיבוצית, המשק הקיבוצי ופיתוח החקלאות היו עבורו אידיאל והוא לקח חלק משמעותי בהגשמתו. אלי האמין באפשרות להקים עולם טוב יותר מזה שחווה כילד. הוא היה אוטודידקט צמא ידע וסקרן במגוון עצום של תחומים וקיווה לשנות את העולם בזכות התפתחות המדע והידע האנושי. יחד עם זאת היה מפוכח מאוד לראות את המציאות שלא תמיד תאמה את תקוותיו. בשנים האחרונות צפה אלי בכאב ואכזבה על החברה והמדינה מובלות אחרי התהליכים באופן כמעט סטיכי, אבל סבר שההיסטוריה מלמדת שאחרי תקופות פחות טובות מגיעה התעוררות וקיווה שכך יקרה גם לעתיד שלנו.

גם בחייו האישיים עתות משבר התחלפו בזמנים יפים ושוב העמידו בפניו אתגרים לא פשוטים. האהבה הגדולה בינו לבין שרה והקשר החם והתומך לאורך השנים התבטאו בעת מחלתה של שרה בנאמנות העמוקה והטוטאלית בה, הוא טיפל בה וסעד אותה עד רגעיה האחרונים. עם מותה הדרדר מאד מצבו הבריאותי. לאחר שאיבד את אור עיניו הוא הלך והסתגר בביתו, מודה תמיד ומכל הלב לכל מי שמציע לו עזרה ובוחר את הכי טוב עבורו.

בברכה שכתב לכבוד יום הולדתו ה-80 השאיר אלי מעין צוואה: האתגר לדור הבא הוא לחבר חזון והנהגה למציאות הצומחת סביבנו ובתוכנו.

בחודשים האחרונים זכה אלי שמשפחתה של שירה עברה לחיות איתו בגזית, קרובה ומחבקת.

עד הימים האחרונים עוד אפשר היה לראות את אלי עם רג'י, המטפל הפיליפיני שליווה ותמך בו, הולכים יחד במדרכות הקיבוץ. לפני מספר ימים כרע גופו של אלי והוא נפרד מאיתנו לעד.

אלי השאיר אחריו שלושה ילדים ושבעה נכדים.

בן 87 היה במותו.

יהי זכרו ברוך.

הספד של גיא

מה למדתי ממך אבא?

למדתי מהי אחריות.

שאדם אחראי לגורלו ושאל לו להרים ידיים גם מול קשיים גדולים, כי בידיו לשנות את מסלול חייו גם בנסיבות החיים הקשות ביותר.

כך כשנשלחת לבדך, ואתה ילד, לחצות את הגבול לשוויץ, דרך משמרות הצבא הנאצי במלחמה הגדולה כדי למלט את עצמך, כך כשחזרת לאחריה ושוב היית לבדך, כך שעלית לארץ לבדך ונרתמת מיד להקמת קיבוץ חדש וכך במשך כל חייך, מול כל קושי ומכשול, לא הרמת ידיים, לא חיפשת את הדרכים הקלות, תמיד התמודדת מול האתגרים ויכולת להם.

למדתי מהי נחישות.

לאורך כל חייך לא שמעתי אותך מתלונן, אף פעם לא אמרת שקשה לך, אף פעם לא ביקשת הנחות, הכל היה אפשרי וכל מכשול היה אתגר.

משום כך היה מפתיע לשמוע אותך בשנותיך האחרונות מתלונן על הקושי ההולך וגובר בראיה, מזה למדתי שאתה אנושי.

למדתי מהי מסירות.

הדרך בה טיפלת באמא בשנים הארוכות בהן ניטלו ממנה יכולות התפקוד העצמאי תישאר בליבי תמיד דוגמא ומופת למסירות ואהבה ללא גבולות.

למדתי מהי אהבה.

זה התחיל באהבה ללא גבולות לאמא, המשיך בילדיך ועבר לנכדיך. לא הייתה בקשה שהיא מוגזמת, לא היה מאמץ שלא היית מוכן לעשות כדי לאפשר לנו להגיע ליעד אליו כיוונו.

למדתי מהי צניעות.

רכוש, כבוד, סמלי מעמד, אותות ותארים מעולם לא משכו אותך, נס קפה עלית וטוסט עם גבינה היו ארוחת מלכים בשבילך.

ועכשיו, עם כל העצב והצער על לכתך, צריך גם לראות את המכלול הרחב והמואר. חיית חיים מלאי עניין, השגת הישגים רבים, גידלת משפחה לתפארת ושמרת עד הרגע האחרון על צלילות מלאה, מעורבות בחיי כולנו עד הפרט האחרון ושמרת את עצמך פעיל ומתפקד עד הרגע האחרון.

אם יש דבר שנקרא מנוחה נכונה, הרי שהגעת אליה, אחרי חיים ארוכים, מלאי פעילות והישגים. ראית עולם, ראית אותו משתנה, כמה פעמים, לכמה כיוונים, השתתפת בהקמת מדינה, ישובים ומפעלים חובקי עולם, הקמת משפחה לתפארת והיית עמוד האש לפני המחנה שלנו.

אוהב אותך תמיד.

הספד של סיון

אבא יקר שלי,

התמונות חולפות מול עיני כמו מצגות השקופיות שהיית מקרין בילדותי בכל פעם שחזרת מעוד שליחות בארץ רחוקה: הנה אתה שוכב על הדשא שמול הבית הישן שלנו, אני מונפת אל-על על כפות רגליך היחפות, ידי פרושות לצדדים ואתה עושה לי "אווירון", והנה אתה מטייל איתי על כתפיך, מסביר לי על כל דבר בעולם, או לוקח אותנו בג'יפ של השלחין לפתוח את השיברים של ההשקיה ועושה לנו "ריקודים" בנסיעה קופצנית על התלמים בשדה.

תמיד היית חוקר אותי איך היה היום שלי ומה מחכה לי מחר והמשכת לשאול את אותן שאלות במשך עשרות שנים מידי יום, ובעצם ממש עד לפני כמה ימים. רק לאחרונה הבנתי שזו לא הייתה רק הדרך שלך לתקשר איתנו, אלא גם חינוך לכלים והרגלים, איך לעצור, לסכם ולתכנן מראש.

היית מקור לגאווה גדולה עבורי. אנציקלופדיה מהלכת בכל תחום אפשרי, אוטודידקט שאת שנות בית הספר העביר בהישרדות במלחמת העולם השנייה, אך פיצה על כך באינטליגנציה, סקרנות והעמקה שמעולם לא ידעו שובע. שום אתגר לא היה גדול מידי עבורך, שום מדינה לא רחוקה מדי ושום תחום לא שיעמם אותך אף פעם. תמיד כשמיכאל שלי היה שואל אותי שאלה שלא ידעתי את התשובה עליה, הייתי אומרת לו "תתקשר לסבא, הוא יודע" וכך היה.

בכל רגע נתון ידעת במדויק מה עושה כל אחד מילדיך ומנכדיך, נושאי לימודים, יעדי טיולים, תחומי עניין – שום פרט לא חמק מתשומת הלב שלך.

אמא ואתה הייתם מודל משמעותי במיוחד לזוגיות ואהבה. אהבה עמוקה, שמושתתת על הערכה, כבוד, חיבה, הכלה והתחשבות אין סופית בצרכים, ברצונות ובשאיפות של כל אחד מכם. כשאמא חלתה, טיפלת בה במסירות ללא גבול. אני זוכרת את הרופא שניגש אלינו בקפיטריה ברמב"ם והפליג בשבחי מסירותך ואת תגובתך: "מה זאת אומרת? היא אהובתי". וכשאמא הלכה מאיתנו נצמדת בערגה לזיכרונותיכם המשותפים ולתמונותיה שניבטו בך מהקירות ומצג הטלפון והמשכת להביט בהן גם כשהראייה שלך היטשטשה עד מאד.

כבר שנים שכל בוקר וכל ערב אנחנו מדברים בטלפון, בשיחות קבועות, כמו טקס שעל כלליו אנחנו מקפידים בדקדקנות. בבוקר אני מתקשרת אליך בתשע, אחרי הטיול שלך עם רג'י בחוץ, וכשאתה מתקשר אלי בערב, אפשר לכוון את כל שעוני העולם וכל חברי כבר יודעים שעכשיו רבע לתשע, כי אבא שלי התקשר לברר איך היה היום שלי, מה תכניותיי למחר, מה שלום מיכאל ואיך מתקדם העסק שלי.

אבא, שנינו יודעים שכבר מזמן אתה מחכה לרגע בו תוכל סוף סוף להיות שוב עם אמא, ורק בשבילנו משכת עוד קצת ועוד קצת, כמעט בחוסר חשק. האהבה שלך אלינו ולא פחות מזה – תחושת האחריות שלך החזיקה אותך כעוגן, כמו שמש שסביבה סבבנו כולנו. ועכשיו תש כוחך.

באהבה גדולה וכאב גדול לא פחות אני משחררת אותך לדרכך ומקווה שבאיזשהו אופן אתה מחובק עכשיו עם שריתי שלך, שליו, שלם ומאושר.

תחסר לי מאד אבא.

הספד של שירה

אבא

כל ילדה וילד בטוחים שאבא שלהם הוא הכי חכם, מוכשר ומוצלח. הרבה פעמים כשגדלים מגלים מציאות מעט שונה, לא במקרה שלי. ככל שגדלתי ובגרתי, גיליתי אבא חכם, מוכשר ומוצלח יותר מכפי שחשבתי כילדה. הרעפת על כולנו המון אהבה ולמרות הלינה המשותפת ועיסוקיך הרבים, תמיד היית פנוי עבורי.

אני זוכרת, בזמן שהיית בשליחות מטעם האום לאחת ממדינות אפריקה, אני למדתי כאן לרכוב על אופניים. כשחזרת, הופעת בלילה בבית הילדים והערת אותי כדי שאראה לך איך אני רוכבת על האופניים.

הבית שלנו היה תמיד מלא בחיות המחמד שלי, ואתה שלא התחברת לבעלי חיים, קבלת אותם באהבה רק בשבילי.

גם אחרי הצבא, כשנסעתי לבקר בפריז, אתה הגעת לשם כדי לפגוש אותי. עשית לי טיול פרטי והכרת לי את כל המקומות המעניינים והמיוחדים בעיר.

למסעדות הצרפתיות סרבת ללכת איתי, אמרת לי שלצמחונים אין מה לחפש במסעדה צרפתית טובה...

כשנולדה בתי הראשונה, מאיה, הראיה שלך כבר החלה להחלש, ולא הרבת לנהוג, אבל התייצבת מיד במחלקת היולדות כדי לבקר אותי ולפגוש את הנכדה הצעירה שלך.

חלפה חצי שנה מאז שחזרתי לגור לידך בקיבוץ, יחד עם עופר והילדים. הרווחנו חצי שנה נהדרת בקרבתך. מאיה ונעם התאהבו מהר מאוד באפשרות לצאת לבד וללכת אליך כדי לבלות איתך ולשוחח. הקפדת להתפעל מכל יצירה שהכינו ובאו להראות לך, גם שכשבר לא ממש הצלחת לראות במה מדובר.

לפני חודש, הגעת לגן חרוב וחגגת יחד עם נעם ואיתנו את יום ההולדת שלו. לאמא ולך היתה אהבה ענקית, שלא דעכה. אהבתם והערכתם זה את זו והייתם עבורי מודל לזוגיות. כשאמא חלתה טיפלת בה עשר שנים באהבה ובמסירות אין קץ ואחר כך כשנפטרה לא הפסקת להתגעגע.

אבא, אתה כל כך נוכח בחיי ואני יודעת שאשא איתי תמיד את האהבה שלך.

אני מאוד מתגעגעת אליך.

אתה ואמא מלווים אותי ונשארים בליבי תמיד.

מקווה שכאן, יחד עם אמא שחסרה לך כל כך, מול הנוף היפה שאתם אוהבים, תמצא מנוחה.

אוהבת ומתגעגעת, שירה.

קישורים לאתרי אינטרנט שהקימו הילדים לזכר שרה ואלי אנגלנדר.

https://www.facebook.com/eliesaraenglander/videos/631221937062888/

https://www.facebook.com/eliesaraenglander/posts/754507228067691

https://www.facebook.com/eliesaraenglander/

eli englender 2