קיבוץ גזית

תאריך לידה: 22/04/1936
תאריך פטירה: 22/03/2005

צבי נולד בגרמניה, משם היגרה משפחתו לאורוגוואי. בשנת 1962 עלה לארץ מאורוגוואי עם המשפחה הצעירה שהקים שם –לילה, אשתו ורחלי הקטנה, במשך השנים נולדו כאן אסתרקה-שי וארי.

לצבי היו תחומי עניין רבים ומגוונים. בגזית עבד במקומות שונים, תמיד מתוך מסירות, אחריות, שירות אדיב ויעילות.

צבי מילא תפקידים בועדות השונות: ו. תרבות, אחראי סרטים, מרכז ו. רכב, מרכז ו. חברים, חבר בוועדת צריכה וועדת מינויים. צבי היה גם סדרן עבודה ומקשר של מתנדבים מחו"ל שהגיעו לקיבוץ. צבי עבד בפרדס, כחצרן בחברת הילדים, הצטרף לפלוגת העבודה ב"גמל" שריד והיה בין החברים הראשונים שעבדו ב"פלזית" עוד כשהיה המפעל במפרץ חיפה. שנים רבות כיהן צבי כרכז קניות (כ-3 קדנציות רצופות, עובדה המעידה ללא מילים על האופן המוצלח והנעים בו מילא תפקיד זה).

בכל מה שעשה צבי ניכרה הייקיות שלו, האדיבות והיעילות.

צבי מאוד אהב כדורגל והיה חי את המשחקים בהתלהבות ובהזדהות. הוא אימן קבוצת ילדים מהכפר הערבי השכן, והם בוודאי זוכרים אותו לטובה.

צבי היה מוכן להיות שותף ולתרום, שואף לאיזה סוג של צדק אבסולוטי, מה שיצר אצלו לא פעם תסכול ואכזבה.

כשמחלתו הגבילה אותו היה מאוד מודאג מהשאלה איפה יעבוד כעת. הוא חיפש מקום מתאים בלי לוותר, כי לא איש אידאליסטי כמוהו יוותר על העבודה, ואכן מצא את מקומו בתיקון קלנועיות, עד שלא עמדו לו כוחותיו.

ידענו על מחלתו אולם האופטימיות העצומה ששידר, לא רמזה על העתיד לקרות. מותו בא לנו במפתיע. הוא הלך לעולמו ללא ייסורים, מוקף במשפחה וחברים, שמאוד אהבו אותו, מוקדם מדי, בטרם עת.

חודש לפני יום הולדתו ה- 69.

מעל לכל היה צבי איש שמח, שאוהב את החיים והנאותיהם, איש משפחה וידיד אמת לחבריו.

מלים לזכרו של אבא:

את שתי המילים הראשונות והיקרות בחיי, למדתי להגיד בשפה אחרת. שתי מילים שלא ויתרתי עליהן כל חיי – "אבא ואמא". ידעתי, מאז שנולדתי, שקוראים לאמא MAMA ולאבא PAPA, ועד היום זה כך.

PAPA, לא אשכח לעולם את החינוך שהענקת לנו בעוצמה כה רבה. לראות, להכיר, לדעת כל אדם כפי שהוא ולא כפי מוצאו, גזעו או דתו. רצית תמיד שאתן כבוד לבני אדם, רבות דיברת איתי על אהבת האדם ועל קבלת השונות אצל אנשים.

אבא,
מתוך אמונה באדם, שכה החשבת, לימדת אותי להיות עצמאית. לא אחת אמרת לי: "קודם תנסי בעצמך ורק אחר כך תבקשי עזרה." האמנת בי אבא, האמנת בכוחות שלי, ואני מודה לך על כך מאוד.

אבא, מרבית שנותיך חיית בקיבוץ שהיה לך לבית. הכרת את החברה הזאת על כל גווניה, על הדבש שבה וגם על העוקץ. מתוך אותה הכרות ואהבה למקום, תמיד ידעת לומר לי שעלי ללכת לפי החוקים, גם אם זה לא תמיד נוח.

ועוד אבא יקר שלי, עוד משהו שלא הפסקת להעריך ולהחשיב זה "העבודה". תמיד אמרת לי שלא משנה מה אני עושה ובמה אני עובדת, שאעשה זאת בצורה הטובה ביותר, הכי טוב שאני יכולה.

PAPA

אני יודעת שאתה תמיד רצית שיהיה לנו טוב, לכל המשפחה. היה לך קשה לראות אותנו סובלים או מרגישים ברע. תמיד דאגת שהכל יהיה בסדר.

אני יודעת שאתה רוצה שאני, בתור הבת הבכורה שלך, אשמור על כולם ובמיוחד על אמא.

אני מבטיחה לך אבא שכך יהיה.

תנוח על משכבך בשלום

אוהבת אותך מאוד
רחל