ועידת המאה של התנועה הקיבוצית

מדור הסטורי • 1/4/2018 כניסות

ועידת ה-100 רשמים אישיים /   טלי גורן-ספיר

 

כשהצביעו עלי להיות נציגה של גזית בועידת ה-100 של התנועה הקיבוצית בשיחת הקיבוץ, רציתי לומר שלמעשה אינני יודעת מה עומד מאחורי הכותרת "נציגה של קיבוץ גזית", כי אני לא יודעת מה ואת מי אני בדיוק מייצגת. ביקשתי להיות שם כי אני אוהבת את הרעיון הקיבוצי, כי אני חשה הרבה כבוד לדור של ההורים שלי ולפועלם, כי אני חיה כאן, מגדלת את ילדיי שהבוגרים שבהם ממשיכים דרך בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר.

 

הגענו לקיבוץ כנרת ביום המיועד 4.10 ואחרי הרשמה מאורגנת וממוחשבת התפזרנו לסייר במקומות משמעותיים ורלוונטיים באזור. אני בחרתי דווקא להישאר בקיבוץ עצמו וזכיתי להדרכה ייחודית מזקן בניה של קבוצת כנרת – ארוניק ישראלי בנם הצעיר של בנציון וחיה ישראלי מייסדי כנרת. הגבר הזה בן 89, בן לקבוצה השלישית בקיבוץ. הקיר שהשאיר בי את הרושם הבהיר ביותר על מה שקרה כאן במהלך המאה האחרונה הוא קיר עליו תלויות שלוש תמונות גדולות, אחת מראה את עמק הירדן בראשית המאה, חוף כנרת והרבה אדמה שחורה סביב.

 

השניה מאמצע המאה העשרים, כשמספר ישובים הוקמו שטחי אדמה עובדו והשלישית מסוף המאה, תמונה צבעונית ומרשימה של העמק כמו שהוא מוכר לנו כיום. בלי מלים נפרשת התפתחות כבירה. כשחזרו הצירים מהסיורים התכנסנו לארוחת צהריים בחדר האוכל. האוכל היה טוב אבל בעיקר נהניתי מהחברה. הסבנו יחד אבו וילן, איתן ברושי, מוקי צור, גברי ברגיל, יזהר בן-נחום ואנוכי. אך, לו יכולתי לאכול בחברה הזאת מדי פעם... ברושי שיתף אותנו כשאמר שלעומת הדורות הקודמים, בשנים האחרונות מנהיגים פשוט לא מסוגלים לקבל הכרעות, הוא הוסיף ואמר שמבחינה מדינית הגענו למבוי סתום אבל כששאלתי אותו אם לדעתו לא נזכה לראות את השלום בדור שלנו אמר שאסור להתייאש.

 

מארוחת הצהריים עברנו לבית העם ע"ש בנציון ישראלי, התכנסות טכסית בה הוחלט מראש מי ידבר ועל מה. לנשיאות הועידה נבחרו זקני השבט, אהרון ידלין ועליזה עמיר-זהר. התפאורה על הבמה היתה מיוחדת, על המספר 100 שעוצב מספרות גדולות, הוקרנו תמונות מרהיבות של טבע ואנשים מארכיוני התנועה. התמונות נחלקו ונראו רק על שטחי הספרות וכך נוצרו תמונות של חללים בתוך היופי. אחד הדוברים שייזכרו לימים היה פסח האופטר, מזכ"ל הנוער העובד שדיבר דקות ארוכות מאוד, מתוכן כמה דברי תוכחה רציניים על השתלבותה של התנועה הקיבוצית בכל חוליי החברה הישראלית, מבלי לעצור ולנסות לשנות באמת שום דבר.

 

גם מוקי צור היה אחד הדוברים, הוא ציין שדבריו של פסח היו כמו שבירת כוס בחתונה וטוב שנאמרו. יחד עם זאת פספס פסח באורך הבלתי מידתי של דבריו ובמקום שיקשיבו להם נוצר כעס. על תכנים אלו של מקומם של הקיבוצים מול החברה הישראלית החולה, חזרו גם נציגת תנועת הבוגרים של השומר הצעיר וגם ג'ומס, שפנה אל מזכיר התנועה ואמר לו: שיח של אינטרסים יש לנו מספיק. מה שחסר לנו הוא שיח של חזון.  נקוה שקולם לא ידהה או יתעה במדבר.

את דבריו סיים מוקי צור בציטוט של אחת מחברות דגניה שאמרה כי דגניה פורחת אבל איננה מעזה להגיש פרח לחבריה...

 

הבטיחו שעל הנושאים המשמעותיים האלו נדבר במושב השני של הועידה. הלוואי ובאמת משהו של ממש יזוז אצלנו וישוב לימי המשימה שהיא מעבר לאני הפרטי, אמן.

 

יצאנו מאולם המליאה בדרכנו לשיחזור הצריף באום-ג'וני. מקוה שלחברי וילדי דגניה היה אירוע מרגש, על ידי הוא עבר בלי להשאיר עקבות. הגענו אל הדשא הגדול בדגניה שם נערך המופע. בימת ענק הוצבה שם, צמודה למגדל התבואה ולסילו של הקיבוץ, כששני האלמנטים האלו מהווים חלק מהתפאורה. על מקומה של התנועה כיום ניתן אולי ללמוד משני פריטים שקיבלו את פני הבאים. האחד היה דוכן ענק של בנק הפועלים המציע משכנתאות לנרשמים במקום, אם זה לא היה מציאותי קשה היה להאמין. האחר הוא הכרזה על זוכה בפתרון החידה שזכה במכונית וטיול סביב העולם – חיכיתי שיגיע הרגע בו הרוח תנשוב.

 

והוא הגיע ובגדול. עוד קצת נאומים והתחיל המופע. שילוב של תוכן, פירוטכניקה, מחשבה, רגש, כישרון ועוצמה שלא ראיתי כבר מזמן. לפתע הציפו את הבמה עשרות בני נוער שהתנועעו בכוריאוגרפיה נפלאה, על מסכי הרקע, כולל מגדלי התבואה, תמונות עם שלטי שמות הקיבוצים ומאחורי כל אלה עולים זיקוקים בצורות ותזמון שמוציאים ממך וואו. כך במשך כשעה שרו, רקדו וזעו על הבמה ועל המסכים תכנים ממאה שנות במופע שקבע רף גבוה במיוחד.