חיי סבי (חלק ב')

מדור הסטורי • 30/12/2017 כניסות

חיי סבי בארץ ישראל

סבי הסב את שמו מזיגפריד לזבולון. הוא והילדה הגיעו לארץ והתיישבו ברמת – גן בדירה צנועה. חייהם לא היו קלים, ללא מקצוע מתאים לתנאי הארץ, ללא שפה. לא ברור לי ממה הם התקיימו בזמן הראשון. הם היו ממש עקורים. נחמה פורתא היה האיחוד המחודש עם בניהם – אבי ודודי שלמה – שהיו בארץ כבר כ-6 שנים.

רותי בת דודתי מוסיפה:" סבא ידע להסתדר. אבא שלי, שלמה, אמר שסבא ידע להסתדר בכל מצב. העת ההיא היתה תקופת צנע  (תחילת שנות החמישים). לא היה אוכל מספיק לכל התושבים והעולים החדשים. האוכל חולק לפי כרטיסי מזון שבהם היו תלושים  שאותם גזרו ומסרו תמורת אוכל. ככה עשו כולם. סבא פתח מטבח אוסטרי-הונגרי ובישל אוכל שהיה מתאים ואהוב על בני ארצו. כתמורה הוא קיבל כסף וגם קצת מהתלושים שלהם. הוא בישל בין השאר גולש מטובל בהמון פפריקה, שניצל וינאי, שטרודל, קניידלך ועוד מאכלים שאני מאד אהבתי. תמיד היה בבית זאור קראוט (כרוב כבוש) וכן מאכלים וינאים ואוסטרים- הונגריים אחרים. תמיד היו אנשים בבית וכולם דיברו ביניהם גרמנית. סבתא לא אהבה את החיים האלה כפי שנראה לי. אך מחוסר ברירה השלימה עם זאת.

כשאבא ואמא שלי התחתנו הם היו עוזבי קיבוץ ולכן לא היה להם מקום מגורים. באותה תקופה היתה גם מצוקת דיור גדולה. לפיכך אבא ואמא עברו לגור עם סבא וסבתא ואני נולדתי וביליתי את חמש שנות חיי הראשונות עם הורי ועם סבא וסבתא. מסבתא יש לי מעט זכרונות אם בכלל, שכן היא מתה כשהייתי אולי בת 4 בערך."

יגאל בן דודי: רחל, אמא שלי, מספרת שזיגפריד – זבולון התעשת מיד כשהגיע לארץ. בגילו המבוגר. פתח בביתו מסעדה ופרנס את עצמו ואת אשתו. למרות שהיה "עולה חדש", ולא ידע את השפה הוא הצליח. למזלו הוא היה אדם מאד בריא – באופן יחסי, וכך בעצם עזר להצלחת כל הסובבים אותו.

הוא היה מושא להערכה רבה גם לה וגם לשלמה. ולמעשה היה משענת שאבדה לאבי לאחר שנפטר. הוא היה סמכות טבעית, באופן טבעי קבלו את דעתו, הוא לא היה צריך לעמוד על כך, להרים את הקול, בינתו, הידע הרחב שלו, היושר והחמימות האנושית שלו גרמו לו להיות האב של כולם.

רותי: כשסבתא נפטרה הוחלט לקבור אותה בקיבוץ גבעת-חיים. הורי המשיכו לגור אצל זיגפריד עד 1950 שבה מלאו לי חמש שנים. באותה שנה הגיעו עולים רבים ששוכנו במעברות. הממשלה השקיעה בשיכונים לזוגות צעירים. בקריית בורכוב הוקם שיכון ותיקי ההסתדרות שבו הוקמו ש-2000 יחידות דיור שחולקו על פי הגרלה. הורי עברו לגור לדירתם החדשה בקריית- בורכוב. סבא עבר לקיבוץ גבעת-חיים. אני שמחתי מאד לעבור לביתו החדש, לסדר את הגינה שלו. היו לי המון חברים וחברות בשכונה שלנו, אך סבא היה חסר לי מאד.

יגאל: מפעם לפעם,  היה סבא מופיע אצלנו לביקור מגבעת חיים. הוא היה בא עם הכלב ועם המזוודה. אבא ואני הלכנו לצרכניה, לתחנת האוטובוס, כדי להביא את סבא. אבא סחב את המזוודה וכך צעדנו בשיירה הביתה עם אפי הכלב. סבא המשיך לבוא עוד שנים. באיזה שהוא שלב הוא התחיל להופיע עם מקל, מכיוון שהתקשה בהליכה ואחר כך הלך יותר ויותר לאט. גם הכלב שלו נעלם.

איתן: בתחילת שנות החמישים סבא  עבר לגור אצלנו בגבעת –חיים. הוא השתלב יפה בגבעת-חיים  מבחינה חברתית. הוא נטל על עצמו את תפקיד מחלק העיתונים, וכל בוקר היה יושב בחדר-האוכל והחברים היו לוקחים את העתונים משולחנו. דרך עבודה זו הוא הכיר את כל חברי הקיבוץ. הוא היה מופיע כל פורים בתחפושת מרשימה. היו לו כמה חברים יוצאי וינה או אוסטריה, והוא נהג לארח אותי ואת אבי כל יום לארוחת ארבע (מין פייפאוקלוק טיי, שהיה מקובל מאד בקיבוצים של אז). באותה תקופה לא הייתה בקיבוץ הקצבה לקפה וסוכר, ואנחנו נהנינו מהקפה והסוכר שבתו של סבי שחיה באנגליה, הייתה שולחת לו.

לאבי, שהיה גרוש טרי באותה תקופה סבא זבולון היה משענת של ממש. הוא אפילו מימן לו נסיעה לאירופה. בצוואתו ביקש סבי שישמיעו אחרי הלוויה שלו את "הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט" (הוא אהב מאד לשמוע מוזיקה מתחום התרבות האוסטרית גרמנית). זכור לי אותו ערב קיץ לאחר הלוויה, כשהדשא מלא כסאות וחברים, המוזיקה של שוברט קולחת ואבי יושב וממרר בבכי לידי.

סיכום פילוסופי של דמותו של זבולון (זיגפריד)

אם נסתכל על חייו של זבולון מהסוף להתחלה, נשאל איפה הווינאי הזה, האוסטרו- הונגרי הזה היה יותר מאושר?

חייו של זבולון "נקרעו" מכל הבחינות. הוא נקרע ממשפחתו כבר בגיל צעיר, כאשר כיתום הוא נשלח לוינה. בוינה משפחת אשתו לא קיבלה אותו. ילדיו עזבו אותו, את דרכו, ואת ארצו. הוא איבד את מולדתו, את חבריו, את חברתו, והפך לגולה בפלסטינה.

אבל כאן בזכות תושייתו, יכולתו להסתדר בכל מצב,  האהבה שהוא נתן לילדיו כל חייו, הוא הפך שוב לאישיות מרכזית במשפחה. הן אבי והן שלמה אחיו היו זקוקים לדמותו החזקה והאוהבת, החכמה והאופטימית, כמשען בחייהם. וכך הוא מת מוקף באהבה והערכה, תוך שהוא מחזיר לעצמו את משפחתו לאחר ניתוק של שנים רבות.

 

summday_4762918275