לרגל "יום האישה הבינלאומי" החל השבוע, ביקשנו ללמוד משהו על תפיסת מעמד האישה של דור הוותיקים. בחרנו לראיין את גולדינה, מאחר וידענו שהיא עבדה במגוון עבודות גדול, מעבודה בחקלאות, דרך עבודה בחינוך ועד עבודה במפעל .
ש. האם את בנות הדור שלך העסיקה שאלת "מעמד האשה" בקיבוץ?
ת. לא עסקנו בזה במודע בפעולות של התנועה. אבל לרובנו היתה שאיפה לעסוק בחקלאות, ורבות מאתנו הגשימו אותו עם העלייה לארץ. רוקה, ודבורה עבדו בפלחה. גליה ויהודית שדמון עבדו ברפת. בתיה רותם, ברכה קדרון ושושנה ו' עבדו בלול. אני עליתי ארצה עם חלום לעבוד במטעים. רציתי קשר עם האדמה, והרגשתי שזאת הציונות האמיתית.
ש. תארי לי את "הקריירה" המקצועית שלך לאורך השנים.
ת. התחלתי לעבוד במטעים עוד בהכשרה שלנו בגלאון. אח"כ עשיתי הכשרה של עשרה חודשים במטעי משמר העמק, ושם קיבלתי הדרכה מאבא של דליה ברק וממדריך מפורסם בשם דוד חרשי. השתתפתי בנטיעת המטעים הראשונים של גזית, ועבדתי בענף המטעים 8 שנים רצופות.
ב- 1960 הקיבוץ שלח אותי ללמוד ב"אורנים", כי היתה לי תעודת הוראה מחו"ל. זה לא היה קשור להיותי אשה. גם את שאול חפר הוציאו מהמסגריה ושלחו ללמוד הוראה.
התמדתי 7 שנים בהוראת כיתות יסוד. זה לא היה קל, כי היינו עם הילדים מבוקר עד ערב. ההכנות לשיעורים גזלו את זמני הפנוי. במידה מסויימת זה היה על חשבון הילדים שלי. פרשתי כי הייתי יותר מדי פרפקציוניסטית גם בתחום ההוראה וגם בתחום החינוך, ופשוט הותשתי.
אחרי שבע השנים האלו הלכתי לאקונומיה, אח"כ למחסן בגדים, אח"כ הייתי מטפלת בגיל הרך, מטפלת חברת נוער ומזכירת המוסד החינוכי שלוש שנים.
ב-1987 התחלתי לעבוד במפעל ושם עבדתי רצוף עד 2000 (עד גיל 70). עבדתי ליד מכונה רוב הזמן, לפעמים החלפתי במשרד. בשנים האחרונות אני נותנת יום עבודה בשבוע במשרד המפעל.
ש. האם את לא מתוסכלת מבחינה מקצועית?
ת. לא. לי היה חשוב לתרום תרומה משמעותית לקיבוץ בעבודתי, ואת זה השגתי. הרגשתי הערכה כלפי בכל מקומות העבודה שעבדתי.
ש. ומה את עושה היום?
ת. היום רוב העבודה שלי היא כסבתא. יש לי את המשפחות של שתי בנותי ובני, וכולם צריכים עזרה. את העבודה במפעל אני מתאמת לפי צורכיהן של בנותי. אני מחזיקה את הדירה בעצמי, ואת הגינה שלנו, וגם זה לוקח הרבה זמן. אני לא מוותרת על חוגי הפלדנקרייז וההתעמלות השבועיים ופגישות הוותיקים. יש לי מצפון נקי, שבגיל 75 אני נענית לבקשות עזרה בחדר-אוכל, בחלוקת עיתונים וכו'.
ש. האם לפי דעתך יש בעיה אמיתית לנשים בקיבוץ מבחינה מקצועית ומבחינת מימוש עצמי?
ת. בעבר היתה לבנות הקיבוץ בעיה אמיתית. לא היתה מספיק עבודה לבנות, וניסיונות לעבוד במקצועות גבריים נחשבו ל"הכבדה" על המערכת. כיום מצבן יותר טוב, בגלל האפשרות לעבוד מחוץ לקיבוץ. יחד עם, זאת הייתי מייעצת לצעירות ללמוד מקצועות נחוצים, בקיבוץ ומחוצה לו, ולא לימודים שאחר-כך אין מה לעשות עם זה.
ש. האם קיימת בקיבוץ תופעת "תקרת הזכוכית"?
ת. אם נסתכל על המפעל נראה שיש לא מעט בנות בדרגי ניהול שונים, ובכל זאת להנהלה הראשית ולקבוצת המנהלים של המפעלים, הן לא מגיעות (במועצת המנהלים יש אשה אחת). לא יודעת למה זה כך. אולי, כי הן צריכות להיות ב-16.00 בבית, כי אין מי שיקח את הילדים.
ש. האם הקיבוץ המופרט ישרת את מגמת "שוויון האשה" או להיפך?
ת. זה תלוי בכל משפחה. נשים בחוץ יוצאות לעבודה ומוצאות כל מיני פתרונות. חלקם עולים כסף (שמר-טף, למשל), אבל יהיה לאנשים יותר כסף....
רשם: איתן קליש
עלון הקיבוץ, 2010
