גוטמן אדק (אברהם)

הנצחה • 16/8/2014 כניסות

תאריך לידה: 14/07/1925
תאריך פטירה: 12/03/2003

אדק נולד בלודג', העיר התעשייתית הגדולה שבפולין. יוסף אביו עבד כחייט ואימו פייגָה לבית וקס, היתה עקרת בית. למשפחה היו ארבעה ילדים: שרה הבכורה, אדק, אחריו הֵניֵיק ודורקָה הבת הצעירה.

ביולי שנת 1944 נכנסו הגרמנים לעיר והמשפחה נאלצה לעבור לגטו.

הראשון שנפטר בגטו היה האב, אחריו חלתה דורקה הצעירה בשחפת. פייגה האם מכרה חלק מלחמה של המשפחה כדי להשיג מעט חלב עיזים, בתקווה להציל אותה אך הדבר לא הועיל והיא נפטרה. פייגה עצמה חלתה באפנדיציטיס אך סירבה ללכת לבית חולים כדי לא לעזוב את ילדיה. כשמצבה החמיר היא הגיעה לביה"ח מאוחר מדי ונפטרה גם היא.

עם חיסול הגטו, גורשו שרה, אדק, הנייק ואחד הדודים ומשפחתו לאושוויץ.

אדק והנייק עמדו צמודים בשורה לסלקציה. כשמנגלה סימן בידו, גזר את דינו של הנייק למוות במשרפות. לאחר מספר ימים נודע לאדק מה עלה בגורלו של הנייק ובמשך כל חייו הרגיש אשמה כבדה, כאילו ביכולתו היה להצילו.

אדק וחנן הכירו בבירקנאו והיו לידידי נפש. התנאים במחנה היו גרועים ביותר.

מצבם השתפר כשהועברו לאושוויץ ולמדו בביה"ס לבנאים, שם התגבשה קבוצת "נערי לודג'" שדאגו אחד לשני לאורך כל הדרך. בינואר 1945, יצאו ל"צעדת המוות". אדק נחלש מאוד וחש שכוחותיו עוזבים אותו. הוא החליט לעלות לרכבת אותה הציעו הגרמנים, למרותשהיה ברור שלא נועדה להצלה. משהבחין חנן בכך, משך את אדק בכוח, תוך סיכון חייו שלו וכך הציל אותו.

הקשר עם חנן ומשפחתו נמשך עד היום הזה.

ב"ולס", המחנה האחרון בו היה אדק, זכה להגיע ליום השחרור. שם פגש חיילים עבריים מהבריגדה, אשר ארגנו את הניצולים לעלייה לא"י. לאיטליה עברו דרך האלפים במשאיות. כעבור חצי שנה, ב-1946 אדק עלה לארץ בעלייה בלתי ליגאלית באונייה וודווג'. כשהתקרבו לנמל חיפה גילו אותם הבריטים. העולים ניסו לגלות התנגדות יחד עם הקפטן והמלחים האיטלקים שהתערבבו ביניהם. לבסוף כולם הובלו למחנה עתלית. כעבור זמן קצר, הודות להסדרים שהיו לתנועות הקיבוציות, הגיעה הקבוצה של אדק לקיבוץ בית זרע, שם עבדו ולמדו עד פרוץ מלחמת השחרור. במלחמה לקחו חלק בשמירה בקיבוץ יחיעם ובסיום המלחמה היתה קבוצה זו בין מקימי קיבוץ גזית.

שרה אחותו עלתה לארץ, הקימה משפחה ובנה יוסי נולד. כשהיה בן 3 נפטרה שרה ויוסי נשאר בקשר הדוק עם המשפחה קיבוץ גזית. אדק עבד שנים רבות ברפת ולעתים אף ריכז את הענף. בין הקדנציות של גזברות, חזר אדק לעבוד ברפת. מאוחר יותר עבד בהנהלת חשבונות, מילא תפקידים מרכזיים כמרכז משק, מזכיר, רכז ו. חברים וו. חברה.

אדק נישא לנחמה ונולד בנם רון, שנהרג במלחמת ההתשה בגולן, טרם מלאו לו 20.

עם לאה הקים אדק משפחה חדשה ונולדו ילדיהם: אלי, מיכה וצופית.

למרות חוויותיו הקשות בשנות המלחמה ובריאותו הלקויה, נשאר אדק אדם אופטימי ופעיל בחיי הקיבוץ. בשנותיו האחרונות עבר אירוע מוחי שגרם למוגבלות קשה, לאה טיפלה בו במסירות אין קץ ובכבוד רב. בן 78 היה במותו.

תפילה
אני נחל אני אבן אני עץ
נשות הכפר מהלכות
ופעמוני סתיו מצלצלים
הלך אבי
עטוף אהבה וכאב כאבן
אני נחל אני אבן אני עץ
אני משק כנפי השחף בשחקים
עייפת כשחף שכבדו כנפיו
וצללת אל נבכי הזמן
השחור הלא נודע
הלכת שמה
ובתי שלא נולדה
לא תרחץ את זיו חיוכך

הלכת להזדכך
כיהלום רב זוויות
שהואר בו משחק
ואני עכשיו מביטה בך
נוגעת לא נוגעת...
צופית

 אדק (אברהם) גוטמן