קיבוץ גזית

                 בעקבות שיחת הקיבוץ בנושא רכישת חלק במפעל פוליגל

ברור כי מדובר בהשקעה הגדולה ביותר בהיסטוריה של התעשייה שלנו. ההסבר שקיבלנו מטיטו אשר, היה הסבר בנוי לתלפיות, כתמיד. אני מניח שזו הייתה גם הרגשת החברים האחרים. אולי הדבר המיוחד הנוסף הראוי לציון בהקשר זה, היא העובדה שטיטו לא התעלם מהסכנות הקיימות במהלך הזה. נכון שזהו דבר טריוויאלי, אלא שלא תמיד הדברים מוצגים בדרך זו. אישית אני מעריך גם את העובדה שטיטו מצא לנכון להוסיף, כי במהלך הזה, שיחק לידנו גם

ה מ ז ל.

אלא כידוע, המזל לא משחק לידי מי שנרתע מסיכון.

בצאתי מהשיחה החזיר אותי הזיכרון לשנות פלזית הראשונות. רבים ודאי זוכרים את הקטע שבנובמבר 1975, נסגר הייצור של מוצרי האריזה מהסוג שלנו במפעל שבפתח-תקווה. זה היה בשבילנו, בעת ההיא יותר ממזל - ממש נס!  אירוע בלתי צפוי זה העלה את  פלזית לצמיחה ולרווחיות. גם אז חשבתי בלבי כמה טוב שהמזל שיחק לידנו. אלא שבמחשבה שנייה הבנתי שללא המאמץ וההתמודדות לקיים את המפעל הלא רווחי, לעת ההיא, הרי שלא היינו זוכים לפגוש את  ה מ ז ל .

והרי זה הוא ההבדל בין המשקיע בלוטו לבין המשקיע בעסקים. הראשון מצפה למזל בלבד. האחר, גם אם העסק לא מצליח, עדיין יש בידו לעשות לשינוי מגמה, להביא בהמשך את ההצלחה.

לנו חברי הקיבוץ מן השורה, נשאר אלא רק לאחל לעושים במלאכה - בה צ ל ח ה.

                                                                                         חיים שורר