קיבוץ גזית

הסליק של גזית

הידעתם, במרכז קיבוץ גזית, אי-שם מתחת לפני האדמה טמון נשק בסליק סודי שהוקם ב-1950. מספר חברים בודדים שהיו מעורבים בהקמת הסליק, נשבעו לא לגלות את מיקומו, והם עדיין עומדים בשבועתם, ולכן לעולם לא נדע היכן הסליק. אבל על השאלה מדוע הוקם הסליק, כנגד מי כוון הנשק, מי נתן את ההוראה, יש תשובות של היסטוריון מכובד כיגאל צחור.

בשנת 1950 החל מעבר הקיבוץ למיקומו הנוכחי, כשני קילומטר דרומית לטירה. את מתיישבי קיבוץ גזית הקדימה בכפר טירה התיישבות קבוצה שנשאה את השם "ארגון בורכוב". הם הגיעו למקום בשנת 1943 ועזבו בשנת 1947, בגלל תנאי המקום הקשים הוחלט לצרף אותם למושב רמת צבי.

באותה שנה הוטמן בחצר הקיבוץ מצבור של נשק. הדבר נעשה ביוזמת מחלקת הביטחון של "הקיבוץ הארצי". איש הפלמ"ח, חבר קיבוץ בית אלפא ריכז לצורך ביצוע המשימה כחמישה חברי קיבוץ שנשבעו לו לשמור סוד. מוסדות הקיבוץ היו ממודרים והדבר לא עלה לשיחת קיבוץ.

לימים, בראשית שנות האלפיים התפרסם הדבר באמצעי התקשורת השונים. השר רפאל איתן, בכיר המוסד לשעבר, נדרש לעניין ושיגר מכתב לקיבוץ בו הוא מעיד כי לחברי הקיבוץ ומוסדותיו לא הייתה נגיעה לנושא והוא מעולם לא הובא לידיעתם או אישורם.

(מתוך אתר גזית בויקיפדיה)

משך התעלומה הוא התעלומה

"לאחר מלחמת השחרור, ניתנה הוראה על ידי מחלקת הביטחון של הקיבוץ הארצי לאסוף תחמושת ונשק ולהטמינם לשעת חירום", העיד בשנת 1979 אברהם עריף, חבר קיבוץ מסילות, "הבונקר הוטמן באדמה בשנת 1952". לעדותו של עריף מצטרף דיווח בעלון מסילות מציאת הסליק בו נכתב כי הנשק הוטמן "אחרי מלחמת השחרור". מועד הסלקת הנשקים מעלה את סוגיית האמון שרכשו חברי קיבוצים בכלל, וחברי הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר בפרט - במוסדות המדינה, ארבע שנים לאחר שסייעו בזיעתם, דמם ומותם להקימה.

ככל הנראה, היה יותר מאויב אחד שהביא את תנועת הקיבוץ הארצי לקיים מעיין הוראה בלתי רשמית להסליק כלי נשק לכל עתיד שלא יבוא. פרופ' צחור, שכתב את הביוגרפיה על יעקב חזן – אחד מהמנהיגים הקנוניים של הקיבוץ הארצי, מחלק את הסליקים לשלושה סוגים: סליק א' - הוא למעשה מחסן הנשק הרשמי של הקיבוץ, בו כל כלי הנשק רשומים ובפיקוח צה"ל; סליק ב' – מצבור נשק שנועד לשמש להגנת הקיבוץ מפני פורעים ערבים, עליו ידעו כמה חברים בקיבוץ ושסודיותו לא היתה מוחלטת; וסליק ג' – מחסן נשק סודי ביותר, הידוע ליודעי ח"ן בלבד, שנועד לשתי מטרות – מלחמה ב"ימין הפשיסטי" שעלול למרוד בממלכה, או סיוע לכוחות ברית המועצות כשתגיע מלחמת המעמדות לשערנו, שלשיטתם אין ספק שהשעה תגיע.

בקיבוץ הארצי גם לא שבעו נחת מהשלטון המרכזי בראשות דוד בן גוריון שפירק להם את הפלמ"ח בשנת 1948 וסילק רבים מבניו מצה"ל ומערכת הביטחון בעקבות השתתפותם בכינוס ארצי של יוצאי הפלמ"ח בעודם נושאים בתפקיד רשמי מטעם המדינה – דבר שנתפס על ידי "הזקן" כמחאה פוליטית "גרועה מאלטלנה" – אותה ספינת נשק של האצ"ל שהטביעה ההגנה מול חופי תל אביב. ואם זה לא מספיק, מגיעים עכשיו נציגי הצבא ומבקשים לרשום ולקחת חלק מכלי הנשק שהקיבוצים רכשו בכספם.

בגבעת חביבה לא התכוונו להמתין בשקט שבן גוריון יעשה ככל העולה על רוחו והחלו להתכונן לכל רעה שלא תפרוץ. "ב-1950 פעלו תאים חשאיים של מפ"ם (המפלגה הפוליטית של הקיבוץ הארצי. ד.מ.) בשירות הביטחון, בממשל הצבאי, במשרד הביטחון ובצבא", כותב פרופ' צחור בספרו על חזן שהיה אמון על הנושאים הביטחוניים במפלגה לצד שותפו מאיר יערי. "היו עדויות של חברי קיבוצים שהתבקשו להכין מחסן נשק מקביל למחסן הרשמי, המוכר והרשום על ידי השלטונות. לדבריהם, לפחות ב-50 קיבוצים הוכן מחסן נשק חשאי. לעתים, היה מאגר הנשק הסודי גדול בכמותו ובאיכות הציוד שבו מהמחסן שנועד להגנה מרחבית בפיקוח צה"ל".

(כל המידע הזה נלקח מאתרים באינטרנט וראה עוד על הסליק בסרט המצורף:

איתן קליש