מגילת אסתר - "נצח הגלות לא ישקר" / איתן קליש
(זהו אחד מספרי התנ"ך הפחות חביבים עלי, וכל-כך למה? משום שהמסר של ספר זה הוא: "נצח הגולה לא ישקר". היהודים תמיד יסתדרו ויתגברו על שונאיהם בארצות הגולה. הכי חשוב זה לשמור על קשר טוב עם השליט, לעשות לו קומבינות (ובזה היהודים טובים), ואין כל צורך בעזרת האל, בתורה ובשמירה על ערכים.
שימו לב כמה שונים המסרים של חג זה מהמסרים של חג הפסח. המסר של סיפור יציאת מצרים הוא בדיוק הפוך: יכול להיות שליהודים יהיה טוב בתקופה מסויימת בארצות הגלות, ויכול להיות שהם יהיו קרובים לשליט, אך בסופו של דבר הכל יתהפך לשנאה ורדיפה כלפיהם. בסופו של דבר הפתרון עבורם הוא יציאה מארצות הגולה ועלייה לארץ ישראל.את המהפך הזה הם יכולים לעשות רק בעזרת האל. לעומת זאת במגילת אסתר האל לא נזכר כלל. לא צריכים אותו. הקומבינה היהודית מספיקה.
לשם יציאה מהשעבוד וחיי חרות כעם העומד ברשות עצמו, בני ישראל זקוקים לתורה, למצוות ולערכים. על אילו ערכים שומרים מרדכי ואסתר? הם לוקחים לעצמם שמות של אלים בבליים, אסתר מתחתנת עם מלך גוי בעידוד דודה – מרדכי – בניגוד גמור למצוות התורה וההלכה. מרדכי כביכול נלחם מאבק ערכי עם המן כאשר הוא אינו משתחווה לו. למעשה, אין שום מצווה בתורה או בהלכה שמצווה עליו לעשות כך. נהפוך הוא בהלכה כתוב : "דינא דמלכותא דינה", כלומר, החוק של המדינה הוא החוק שהיהודי צריך לכבד. מרדכי למעשה הימר על חיי העם היהודי, במאבקו עם המן על מקומו בהיררכיה הפרסית. מרדכי מוכן לעשות הכל בתחרות האישית שלו עם המן. למשל למסור את אחייניתו למלך הטיפש והמסואב הזה, אחשוורוש.
שני היהודים "הגאים" האלו טורחים היטב להסתיר את זהותם היהודית: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה, כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד" (אסתר, ב, י). למה מרדכי הורה לה לעשות כך? אולי אם אחשוורוש היה יודע שאשתו האהובה שייכת לעם היהודי הוא לא היה מסכים מלכתחילה למזימתו של המן? אבל מרדכי ידע לקבל את הבונוס שלו מהקשר החדש עם בית המלך, ככתוב במגילה.
שוב, עולה לעיני התנהגותו האצילית של משה. הרי הוא היה יכול בנקל להשתלב בבית פרעה כנסיך מצרי. אבל הוא בחר לצאת אל אחיו, ולהשתלב במאבק כנגד השעבוד המצרי.
העובדה שהאל אינו נזכר במגילה ונזכר כל-כך הרבה ביציאת מצרים אינה מקרית. האל, בתפיסה של חילוני כמוני, הוא מכלול של ערכים ואידיאלים גבוהים. הציונות לא היתה יכולה להצליח אם לא הייתה מציבה לפני העם אידיאלים נשגבים כמו חידוש חייו העצמאיים של העם, חידוש תרבותו, התחדשות החברה היהודית כחברת צדק סוציאלי, והתחדשות האדם היהודי. למעשה, כל הערכים האלו מצויים בתורה הניתנת לעם ביציאת מצריים. במגילת אסתר, אין כל ערך אנושי או לאומי חיובי, מלבד שנאת גויים ורצון עיקש לחיות בתוכם.
