תיקון ליל שבועות בגזית

מדור הסטורי • 28/5/2018 כניסות

תיקון ליל שבועות בגזית

לפני כשבוע, ערב לפני ערב שבועות, התכנסנו כ-15 חברים במועדון וקיימנו לראשונה את המנהג היהודי של "תיקון ליל שבועות". היוזמה, ניהול הערב, ההנחייה והכנת דפי הקריאה הייתה של טלי גורן ספיר.

הערב היה מאד מעניין ומוצלח. הנושא היה קריאה במגילת רות (אשר נהוג לקרוא אותה בחג שבועות). הדיון נסוב בעיקר על מוטיב החסד במגילה ובחיינו. ניסינו ליצור הבחנה בין מעשה חסד, שהוא מעשה טוב, אך נעשה מתוך בחירה לבין מעשים טובים אחרים הנעשים מתוך חובה. עסקנו בשאלה האם הערבות ההדדית שמתקיימת בקיבוץ היא מעשה חסד "ממוסד" או שברגע שזה ממוסד זה כבר לא מעשה חסד.

הדיון, שהתבסס על קטעי קריאה ממגילת רות ומדרשי חז"ל, נע כל הזמן מן הקטעים המסורתיים אל חיינו עכשיו וגרם לנו להעמיק חשוב בנושא החסד.

נראה לי כי הנכחת היהדות בגירסה חילונית כמובן חסרה בחיינו בגזית. אמנם מתקיים כל שנה בניצוחו של איציק סרוגו, ערב ויום כיפורים חילוני בקיבוץ, אבל לטעמי זה פחות מידי. בשנים האחרונות התחלנו עם מסורת של קבלות שבת שלטעמי היו מאד מוצלחות, אך הוא הופסקה. כמרכז צוות יהדות בגזית עד לפני שנתיים בערך, יזמתי הרצאות בנושאי יהדות, חוגי יהדות אך גם הם הופסקו, בגלל סיבות שונות, ולבסוף הצוות התפרק.

אני מאד מקווה שועדת תרבות, או חברים בודדים יחדשו את החיים היהודיים בגזית, ולטלי – יישר כוח.

אוסיף משהו שכתבתי לפי לא מעט שנים בגמר סבב פרשות השבוע בתשובה לשאלה מדוע אני סבור שחשוב לעסוק בפרשות השבוע:

פעם הייתה לנו תורה עם ספר: התורה הסוציאליסטית – מרכסיסטית. אבל היום איננו מאמינים בה, וספריה נזנחו. אמנם האידיאלים שהתנועות הסוציליסטיות דגלו בהם בעלי קיום נצחי, אך הצורות הספציפיות שנשאו את אותם אידיאלים נעלמו מהעולם מהעולם.

למה לנו העיסוק הזה ב"פרשות השבוע"? אמר לי פעם ידיד טוב שכבר נפטר, "שכל תנועה זקוקה ל"ספר". פעם היו לנו הספרים של קרל מרכס, כדי להשתית עליהם את דיונינו הרעיוניים. היום נותרנו ללא "ספר", וגם ללא דיונים רעיוניים".

היום נראה לי שאנו צריכים להתחבר למקור רוחני אחר. אין יותר מתאים לדעתי ממקורות היהדות. אין זה אומר שאנו צריכים לקבל מסרים מטקסטים שנכתבו לפני שלושת אלפים שנה, שפעמים רבות הם לאומנים, שובניסטים ואנטי-שוויוניים אבל יש לנו לפחות בסיס לדיון ואיתור בעיות כמעט נצחיות. דבר זה אינו המצאה שלי. בכל הדורות יהודים דרשו את פרשות השבוע, לאור הבעיות של דורם, וניסו למצוא בהן מסרים לדורם. חז"ל לדוגמה לא היססו אף לשנות את סיפורי המקרא, ולרקום עליהם סיפורים שהתאימו לעולמם הרוחני. נדמה לי כי ב"פרשות" שאני כתבתי הצלחתי להוכיח שתמיד אפשר למצוא חיבור בין הפרשה לבעיות שאנו מתלבטים בהן.

ולבסוף, חשוב שניזכור שישנה מלחמה ביננו לציבור הדתי, על היהדות,במישורים של זהות, תרבות ופוליטיקה. אם אנחנו נמשיך להיות "עגלה ריקה", נמשיך לא לדעת כמעט דבר על מקורות התרבות היהודית, ברור שנפסיד באותה מלחמה. ישנה התעוררות בציבור החילוני להתקרב מחדש לתרבות היהודית, וגם בעמק שלנו. לכן, "לא בשמיים היא", ובכוחנו לעשות מפנה.

איתן קליש