סיפור מהחיים

שונות • 1/12/2017 כניסות

סיפור מהחיים

היום אני פנסיונר של משרד החינוך, חיי שקטים, ללא התרגשויות, ומדי פעם אני נזכר במקרים מסעירים שטיפלתי בהם, בעבר הרחוק, כאשר הייתי מפקח ונציב הקובלנות של המורים.
יום אחד קיבלתי במשרדי מכתב ממורה שהרגיש כי נעשה לו עוול בבית ספר שבו לימד בעבר, והוא ביקש ממני שאשיב לו את כבודו האבוד, בלשונו. אביא את מכתבו כלשונו:
למר אפשטיין שלום,
אני מורה די ותיק, עם 20 שנות ניסיון בהוראה בתיכון. התחלתי לעבוד בבית ספר "גבים" לפני שנתיים וחצי, כמורה לתנ"ך בחצי משרה (אני מלמד גם היסטוריה ואזרחות בבית ספר אחר). ידעתי שקיבלו אותי לעבודה במקום מורה שיצאה לחופשה בת שנתיים, אבל השתלבתי היטב בבית הספר וחשבתי שאקבל שם קביעות.
יום אחד פנתה אלי אחראית תחום המחשבים בביה"ס והציעה לי הצעה מעניינת: להיות אחראי על פיתוח תוכניות לימוד באמצעות המחשב, תפקיד חדש לגמרי בביה"ס. היא הסבירה לי שבית הספר קיבל תוכנה ממט"ח (מרכז לטכנולוגיות חינוכיות) שבעזרתה אפשר ליצור תוכניות לימוד מקוונות, והם גם יתנו לי הדרכה כיצד ליצור את התוכניות הללו. היא הבטיחה שתיתן לי את כל העזרה הנחוצה. די התפלאתי על ההצעה כיוון שאינני איש מחשבים, ולא קיבלתי מעולם הכשרה בתחום הזה, אך היות ואני קצת הרפתקן מטבעי וראיתי בזה אתגר, והחלטתי לקבל את ההצעה.
יצרתי כמה מערכי שיעור בתחום התנ"ך, בניתי אתר באינטרנט, והתחלתי לקיים פעם בחודש שיעור מקוון בכיתת המחשבים. השיעורים האלו היו מאד פופלאריים בקרב תלמידי. המדריכים של מט"ח מאד הללו את האתר ואת מערכי השיעור שלי. במשך הזמן מרכזת הביולוגיה גם החלה אף היא לבנות מערכי שיעור בהנחייתי, וקיימתי שיעורי הדרכה לקבוצת מורים. כל אותו זמן מרכזת המחשבים לא נכנסה לראות מה אני עושה, המנהל לא עקב אחרי הפרוייקט, לא יידע את צוות המורים ביוזמה החדשה, ואפילו צוות התנ"ך לא התעניין בתוכנית.

לאחר מספר חודשים הגיעה אלי הזמנה ממט"ח להציג את האתר עם מערכי השיעורים שלי בפני מורי מחשבים , בכנס שמארגנת מט"ח לקידום ההוראה המקוונת. מאד התרגשתי, כי זה היה אישור עבורי, שמעריכים את עבודתי, בגוף מכובד ומקצועי כמט"ח.
כשהגיע היום המיועד, נסעתי לבדי לכנס , וכשנכנסתי ראיתי שהאולם מלא מפה לפה במורים . חלק הכרתי מבתי ספר קודמים שבהם לימדתי בעבר, והם אמרו לי שזאת מחמאה גדולה שמט"ח מזמינים אותי לבמה. כשהגיע תורי עליתי לבמה והצגתי את תוכניות הלימוד שלי במשך כרבע שעה. לאחר מכן באו השאלות מצד המנחה. היא רצתה לדעת עד כמה מורים אחרים השתמשו בתוכנה הזאת. נאלצתי להודות שחוץ ממורה אחת נוספת אף אחת לא ביקשה להשתמש בתוכנה. בסוף היו מחיאות כפיים ואני הרגשתי בעננים.

למחרת באה ההתפכחות הכואבת. בזמן שהעברתי שיעור מנהל בית הספר קרא לי לחדרו במערכת הכריזה. נאלצתי לקטוע את השיעור באמצע. עליתי לחדר המנהל, והוא הושיב אותי מולו כשפניו חמורות ואמר לי: "איך זה שאתה כנציג בית הספר שלנו, לא הזכרת את כל העזרה שקיבלת מבית-הספר בפיתוח הפרוייקט, ואיך זה שלא הודית למרכזת המחשבים שאחראית עליך? ואיך זה שאמרת שאתה לא מצליח לרתום לפרוייקט עוד מורים? אתה יודע איך זה הציג אותנו כבית ספר? ומה עוד שמיד אחריך עלתה האחראית להוראה מקוונת מבית הספר השכן, שמתחרה איתנו כל הזמן, והיא הודתה לכל מי שמסייע לה בבית הספר שלהם.
אמרתי לו: "חיים, אתה יודע שאני דיברתי רק אמת. הפרוייקט שלי התנהל בשולי בית הספר, ואף אחד כולל האחראית על המיחשוב לא התעניין בו. לא השמצתי את ביה"ס, עניתי רק על שאלה רלוונטית על השתלבות ההוראה המקוונת בבית הספר. מה רצית, שאשקר?"
המנהל שהיה קצין בכיר בצבא לפני כניסתו לניהול בית הספר, לא היה רגיל לוויכוחים, ואמר לי: "שים לב, אתה גמרת עם הפרוייקט, אני לוקח לך את המפתחות של חדר המחשבים. בסוף השנה אתה עוזב את בית הספר. עליך לבקש סליחה מאחראית המחשבים אחרת אני אהרוס לך את השם כמורה."

יצאתי מחדרו בהרגשה שאני חי בעולם קפקאי, מסרתי את המפתחות, ניסיתי להתנצל בפני האחראית אבל היא לא קיבלה את התנצלותי. למזלי השנה עמדה להיגמר, והתחלתי לחפש בית-ספר אחר.

מר אפשטיין, היום אני עובד בבית ספר אחר, אבל אני מרגיש שנעשה לי עוול ועברתי השפלה. אני מבקש ממך לא לעבור על-כך לסדר היום.

בברכה זאב

המכתב נגע לליבי והחלטתי לעשות בירור עם אותו המנהל. קבעתי אתו פגישה למורת רוחו, ויצאתי לדרך. התייצבתי במשרדו של המנהל. כששמע שוב מה מביא אותי אליו הוא הביט בי במבט מזלזל. אך למרות זה הוא האזין בסבלנות כשהקראתי לו את מכתבו של זאב.
הסתיימה הקראת המכתב, ואני הסתכלתי בעיניו של המנהל והוא הסתכל בעיני, כשחיוך קטן מבליח בפינת פיו. הוא אמר לי כך: "מר אפשטיין, אתה יודע שבית הספר הוא רק תחנה קצרה בחיי. אני הייתי עד לפני שנים מעטות בתפקיד בכיר בצבא, ואני מקווה להיבחר לראשות העיר כבר בבחירות הקרובות. כך שאני יותר פוליטיקאי מאיש חינוך, והתפקיד שאני ממלא היום הוא רק קרש קפיצה לתפקיד הבא". הוא הביט שוב בעיני והוסיף:
"לכן כלל לא מעניין אותי אם זאב הוא בחור מוכשר, אם הוא התחיל כאן פרוייקט ייחודי, ואם הוא נעלב ממני. הצורה שבה הוא הציג את הפרוייקט שלו, כאילו הוא היה "זאב בודד" עם הפרוייקט הזה בבית הספר, גרמה נזק לשם של בית-הספר, לשם שלי ולשם של אחראית המחשבים. אחריו עלתה האחראית על הוראה מקוונת מביה"ס התיכון השני בעיר, המתחרה בנו בעירנו והיא הציגה תמונה של תמיכה מלאה שהיא מקבלת מביה"ס. אני לא טוען שזאב לא אמר אמת, אבל הוא היה צריך לחשוב איך הוא מציג את בית- הספר שלו."

הוא חשב רגע ואז אמר: "ממילא הייתי חייב לפטר אותו בסוף השנה כי המורה שהוא החליף אותה עמדה לחזור לבית-הספר, והוא כמורה חדש לא נחשב בעיני. מה שלי היה חשוב זאת הרגשתה של אחראית המחשבים הוותיקה, שמאד נפגעה."
ניסיתי לדבר על ליבו שאולי יש מקום למכתב הסבר, למכתב המלצה עבור זאב, אבל הוא חזר על-כך שזאב לא ממש חשוב בעיניו, ולקראת סיום הפגישה הוא ביקש שאמסור ד"ש לחברו הוותיק דוד הממונה עלי מטעם משרד החינוך.

אתה רוצה לדעת מה היה ההמשך?
לא המשכתי לטפל בעניין. ראיתי שאין סיכוי להפוך את גישת המנהל לאנושית יותר, בייחוד כאשר יש לו חבר כל-כך חזק במשרד שלנו. החלטתי שלא כדאי לי להסתכסך עם דוד, ולגבי המורה זאב, באופן מעשי התערבותי כבר לא תשנה דבר...

icon-envelope-tick-round-orange-animated-no-repeat-v1.gif בלי וירוסים. www.avast.com