ספר עלל הקיבוץ המתחדש - נתן שחם

מדור הסטורי • 1/6/2018 כניסות

לוח חלק, נתן שחם, 2010

כדי להגיע לערוץ ההיסטורי (ולשאר הערוצים) בסמארטפון יש ללחוץ על שלושת הקווים בצידו השמאלי העליון של עמוד הבית של האתר. במחשב, יש להיכנס בסרגל העליון ל"מדור ההיסטורי", או ל"ערוצים"

הביטוי "לוח חלק", הוא ביטוי שטבע הפילוסוף האנגלי לוק, אשר טען כי אין לאדם שום הנחות מוקדמות, שום ערכים המוטבעים בו מטבע היותו אדם. האדם נולד לוח חלק ורק השפעות הסביבה מעצבות אותו.

ספרו של נתן שחם, "לוח חלק", מתרחש בקיבוץ של ימינו, על רקע אירועי ההפרטה והשכר הדיפרנציאלי שעובר קיבוצם של הגיבורים, כמו קיבוצים רבים. המחבר, או המספר, לא מסתיר את דעתו שההפרטה היא תהליך שלילי:

" --- הגיעו הדברים , כבדרך הטבע, למצב הדברים הנוכחי, שבו שוב אין הקיבוץ נבחן על פי נאמנותו לעיקרון המכונן – מכל אחד לפי יכולתו של המשק ולכל אחד לפי צרכיו – אלא לפי יכולתו של המשק לשרוד במערכת כלכלית שאין בה חמלה כלפי בטלנים." (שם, עמ' 326).

גיבורי הספר, מתחלקים ל-3 דורות:

הדור המייסד, הותיקים, בני ה- 88 – 87, אשר הולכים ונעלמים מהבמה בדרך הטבע. הם כמובן נגד השינוי, אך חוץ ממחאה פאסיבית וסמלית, כמו התייצבות עיקשת לארוחת הבוקר פן יסגרו גם את הארוחה הזו, אינם יוצאים כנגד השינויים. המייצג הבולט שלהם הוא ארנסט, פרופסור לפילוסופיה, יקה, שעמד תמיד מול הפיתוי לעזוב את הקיבוץ ולעשות קריירה בחוץ, אך עקרונותיו הסוציאליסטים והקיבוציים לא הרשו לו לעשות זאת. כמובן שהוא נגד ההפרטה, ההופכת על פיהם את עקרונות הקיבוץ שהוא בנה.

אנו פוגשים אותו בערוב ימיו, כאשר הוא מאושפז בבי"ח ואח"כ בבית הסיעודי של הקיבוץ, מבולבל, מאבד את זכרונו, בדרך להיות "לוח חלק". נראה לי שלדעת נתן שחם, זהו הפתרון על רקע מכאובי הימים האלו בקיבוץ. עם מותו בני הדור הצעיר מתכוננים לשרוף את הספרים בספרייתו הענקית, מאין להם דורש.

בני הקיבוץ הם כולם משקיסטים צרי אופק בספרו של שחם. יש להם נימוקים מאד משכנעים בכל ענין, אבל כולם מיוסדים על חומרנות, ראציונליזם זול, וחוסר הומניות. למרות שהם מתחשבים עם הוותיקים, ובינתיים מוותרים להם פה ושם, הם מובילים את ההפרטה כתהליך ההולך ומקיף יותר ויותר תחומים, תהליך שבלתי ניתן לעצור אותו.

גיבור הסיפור, חנן, משתייך ולא משתייך לדור הוותיקים. הוא צעיר מהם ב-15 שנה, כלומר הוא בן 73, ואף הוא הגיע לקיבוץ מגרמניה ואחר-כך דרך גרעין ארצישראלי. הוא קרוב ברוחו לדור הוותיקים, הם ידידיו, ואף הוא שולל את הכיוון החדש אליו הולך הקיבוץ, אך גם מבין את ההכרח שבו. חנן הוא הצייר של הקיבוץ. שנים הוא נאבק עם הקיבוץ על הזכות לצייר ציור מופשט אפילו אם זה בלתי מובן לחברים. דוקא עכשיו גוברים עליו הלחצים לצייר ב"ריאליזם סוציאליסטי" כדי שתמונותיו תימכרנה ועיסוקו יהיה כלכלי. כלומר, שחם, שם ללעג את אחד הנימוקים של הקיבוץ המתחדש, שבשיטה החדשה תהיה לחבר חירות יותר גדולה.

אשתו בהירה, בת 64, שנפגעה בתחילת הספר מתאונה, (תאונה שגם היא מהווה סמל די ברור), בה היו מעורבים כמעט כל גיבורי הספר הזקנים, נפגעה בראשה בתאונה, והיא סובלת גם בגופה וגם מאבדן זכרון חלקי. היא גם כן בדרך להיות "לוח חלק". ברובו של הספר היא מאושפזת בבית הסעודי בקיבוץ, וחנן המבקר אותה לפעמים פעמיים שלוש ביום, מנהל מאבק נגד אובדן הזכרון המשתלט עליה. התפיסה המוצגת כאן היא שהזכרון הוא הזהות של האדם, אבל מצד שני ישנו פה היסוס, ואני מקווה שאני קולע לכוונתו של שחם, האם לא מוטב לו לאדם, כאשר המציאות משתנית ללא הכר, להפוך ל"לוח חלק" – לאדם ללא מטענים, ללא היסטוריה ואידיאולוגיה שתכביד עליו?

וכך אנו רואים כי לצד המאמצים שחנן עושה להשיב לאשתו את זכרונה על החיים שהם עברו ביחד, הוא נותן לה לעצב אותם כמיטב דמיונה, העיקר שתחיה בשלום עם עברם. את המתרחש בקיבוץ, את תהליך ההפרטה התופס תנופה, הוא משתדל להסתיר ממנה ככל יכולתו. בהירה הייתה בנעוריה קומוניסטית של ממש, וכל חייה בקיבוץ הייתה נאמנה לעקרונות הקיבוץ בצורה קנאית, והייתה גאה על-כך.

חנן רוצה לחסוך ממנה את הסבל הכרוך בידיעה על הקיבוץ המשתנה, והיא בסדרת תאונות קטנות, שוקעת במצב של חוסר ידיעה ושכחה – "לוח חלק". מצבה של בהירה הולך ומתדרדר, ובמקביל לחוסר הבנת המציאות והסביבה, היא מנסה שוב ושוב לברוח מהבית הסיעודי עד שהיא מוצאת את מותה בבריכות הדגים.

שחם יוצר הקבלה בין גורלה למצבו של הקיבוץ: " בהירה הלכה לעולמה בשבוע שבו נסגר חדר האוכל." (עמ' 361)

נראה לי כי שחם, היה רוצה שהוא וכל דורו יהיו במצב של "לוח חלק", ללא ערכים ואידיאולוגיות, המונעים מהם להסתגל להשתנות הקיצונית של הקיבוץ. זאת הדרך לשרוד את השינויים הענקיים שעבר הקיבוץ בזמננו.

איתן קליש