תאריך לידה: 5.1.1943
תאריך פטירה: 3.12.2023
.
פרידה מדודו – מיכל קריספין
על החולצה האחרונה שדודו לבש היה כיתוב גרפי - בעברית ובאנגלית – ישראל, ולצד הכיתוב - שיירת גמלים מקפצים. לגמרי במקרה החולצה הזאת משקפת את מי שדודו היה. ישראלי בכל הווייתו ומצד שני – אדם של הומור ושל שמחת חיים, שאבדה לו בשנותיו האחרונות.
את הישראליות שאב מילדות. אביו, סבא שמואל, גדל בבולגריה, וכציוני נלהב החליט ללמוד חקלאות ולהפוך לאגרונום, כדי להדריך את החלוצים - בחקלאות המתחדשת בארץ ישראל. דינה האם, עלתה במקביל מפולין, הותירה אחריה משפחה ענפה, שמאוחר יותר נספתה כמעט כולה בשואה, והגיעה לקיבוץ מרחביה, שם פגשה את האגרונום הנלהב.
הם נישאו וגידלו את מאורי, הבכור, ואת דודו. בתנאים של עוני ומחסור, נדדו בעמק יזרעאל בעקבות האב האגרונום, ומאוחר יותר השתקעה המשפחה באזור פתח תקווה – שמואל מונה מורה לחקלאות בסמינר למורות בגבעת השלושה ודינה הייתה גננת מבוקשת בגן ילדים.
דודו ינק מילדות את אהבת הארץ ולא במקרה ביקש שבלוויה שלו ינוגנו שני שירים מאוד ישראליים.
בעקבות חברו מילדות ועד היום, בנימין, הצטרף לשומר הצעיר ובגיל שבע עשרה וחצי הגיע לגזית במסגרת גרעין ב' של שגיב. הוא שירת חצי שנה בכרם שלום, ולאחר מכן בנחל המוצנח ומשם נשלח לקורס פלסים – יחידת הנדסה קטנה במסגרת הנח"ל המוצנח שאיתם עשה אינסוף ימי מילואים עד למלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה נהרגו רבים מחבריו. עברו הצבאי הכשיר אותו בתחום הביטחון, ובשנות ה-40 לחייו גויס לקורס קצינים ושימש מאז מא"ז של גזית.
דודו בורך בכישרונות רבים. היה תלמיד מצטיין, ללא מאמץ, היה שחקן, היה צייר והיטיב לכתוב ולהתנסח. לאחר השחרור מהצבא התחיל לעבוד בצאן. במשך כעשרים וחמש שנים סחב חבילות חציר וקש, חלב את הכבשים ויצא למרעה, ושנים אחדות גם ריכז את הענף. עבד ללא ליאות ובלילות החורף היה חוצה את השלוליות והבוץ בדרכו לדיר, כדי לוודא שהטלאים שזה עתה הגיחו לעולם – נמצאים עם האם הנכונה ולא עם כבשה שאימצה אותם בעל כורחם.
אחרי שהרגיש שמיצה את עבודתו בדיר, עבר ללול, שם עבד שנים אחדות ומשם למחלקת הדפוס במפעל. את פרק העבודה סיים בנגריה בהכנת משטחים והחליט לפרוש לגמלאות. מעתה – הקדיש את זמנו לתחביב הצילום ולהפיכת שקופיות לדיסקים.
בהיותו בן 21 נישאנו יחד עם עוד שלושה זוגות מהגרעין, במסיבה קיבוצית בטעם נפלא של פעם, והקמנו משפחה. בורכנו בארבעה ילדים, שהבכורה שביניהם כבר סבתא לשניים. שמונת נכדינו עמנו כאן, ותמיד הביאו עימם שמחה וגאווה גדולה.
לצד כישרונותיו הרבים, היה דודו אדם צנוע, אציל, חם, עקשן, סקרן, ובעל חוש הומור ייחודי. הוא אהב את הקיבוץ ותרם מיכולותיו בתחומים רבים ושונים. ריכז את ועדת עבודה, וועדת חגים. הוא המציא את הפירוק המשותף לאחר סיום החגים הגדולים. הוא ערך את עלון הקיבוץ ואף עיטר אותו באיורים שובבים וחמודים להפליא. בחוברת ה-50 לגזית ערך ועיטר את המילון המקומי בהומור ובטוב טעם.
בחמש השנים האחרונות מצבו הבריאותי של דודו הלך והידרדר. הוא לא התלונן, לא קבל על מר גורלו, תמיד אמר תודה ועשה כמיטב יכולתו כדי שלא להכביד על מי שטפלו בו. רני הפיזיותרפיסט, שקשר אתו קשרי חיבה וואפא משיבלי, שטיפלה בו מידי בוקר באהבה גדולה במשך למעלה משנתיים ושאר גורמי הרפואה. בשנה האחרונה לא נותרה ברירה אלא להעביר אותו לבית הסיעודי, בו זכינו לטיפול חם, מקצועי ומסור ואנחנו, בני המשפחה מודים מקרב לב לאֶלָה ולכל הצוות שאיתה. למרות כל המגבלות והקשיים – איפשרתם לדודו לסיים את חייו בכבוד ובאהבה.
ומילים אחרונות בנימה אישית. דודו ואני חיינו יחד 60 שנה. גידלנו יחד את ילדינו, תמיד באהבה ובדאגה הדדית. טיילנו יחד באזור, בארץ ובארצות קרובות ורחוקות, תמיד בהובלתו המדויקת והמצוינת. הוא העניק לי המון תמיכה ואהבה בלתי מסויגת ואני אהבתי אותו בכל ליבי. הוא יחסר לנו מאוד וכבר אני מתגעגעת.
יהא זכרו ברוך.
.
אבא דודו – אמיר קריספין
איש ישר דרך ואציל נפש.
לפני 80 שנה בא לאוויר העולם, לזוג הורים חלוצים וקשיי יו ם-שמואל ודינה קריספין.
הלך וגדל משנה לשנה והפך לעלם חמודות יפה-תואר, שמח ומאושר, חכם להפליא וידען מופלג.
בגיל 30 היה כבר אבא לשלושה, צוייניק מדופלם, איש חברה ועשייה, אהוב על כולם.
לפני 50 שנה נכנס בין לילה וללא כל אזהרה מוקדמת לתופת של מלחמת יום כיפור; לחווה הסינית, לחציית התעלה ולקרבות ברמת הגולן. שם הבין שעולם המבוגרים הוא עולם רע ואכזר ומאותו רגע לא מצא עוד עניין בלנסות ולגדול. משם רק חיפש לחזור לימי האושר של נעוריו התמימים, השקטים והקצרים.
ברח לאמא-טבע כל אימת שיכול היה. אהב ילדים והאמין רק בהם. ובאמא. צייר ציורים, חיבר מערכונים וסיפורים ונשאר צעיר לנצח. נרדם לו לתמיד עם כניסת שבת קודש כשתוכו כברו; קרקפת מלאה בשיער שחור, פרצוף חלק בלי קמט אחד ונפש טהורה וזכה כמו של ילד.
רוצה להגיד תודה:
- קודם כל תודה לאבא שלי, שלימד אותי שחינוך טוב איננו מצריך אף מילה. רק דוגמא אישית;
האיש שבתור סדרן העבודה של הקיבוץ הלך וסתם בעצמו כל חור שיצר עובד שחסר. האיש שכשהיה רבש"צ, כל פעם שהיה חסר שומר בשער עלה לשמור שם בעצמו. האיש שבכל גיוס של עישוב בכותנה או בקטיף אשכוליות בפרדס-היה שם. האיש שתמיד ידע להעניק ולתת ואף -פעם לא מצא צורך לדרוש ולקחת.
- שנית המון תודה לאמא שלי, שבזכותה אבא ידע תמיד שהוא אהוב ועטוף. גם כשעצם את עיניו בפעם האחרונה הייתה נסוכה על-פניו הבעה של שלווה ושל רוגע ושל ידיעה שלמה ומלאה שהיא תמיד תהיה שם איתו, עד לרגע האחרון.
- לחברות וחברי גזית- רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם על החלק העצום שהיה לכם בכך שלאבא היו חיים טובים. על האהבה, על האכפתיות ועל כל מה שעשיתם איתו ולמענו. הוא ידע וכולנו הסכמנו, שהבחירה לגור במקום המיוחד הזה-הייתה הנכונה ביותר שיכול היה לקבל.
- ותודה אחרונה לאלה ולכל עובדות ועובדי הבית הסיעודי - השנה האחרונה שכפה הגורל על אבא הפחידה את כולנו ובמיוחד אותו ואת אמא. המסירות שלכם, העדינות, ההתחשבות, נועם ההליכות והאכפתיות אין-קץ שהפגנתם כלפי אבא היו לכולנו אור גדול באפלה שנפלה עלינו. תבורכו.
נוח על משכבך בשלום אבא יקר ומצא שלווה ומרגוע לנפשך לעולמי- עד. אהבתיך
.
אבא היקר – אלון קריספין
בתחילת אוקטובר, לפני 50 שנה (1973), הספקת לקחת אותי מבית החולים, תינוק בן יומיים ועטוף בחיתולים, להביא אותי הביתה ולרוץ לאותה המלחמה שבגללה לא התראינו הרבה זמן.
בתחילת אוקטובר השנה (2023), הספקתי לבקר אותך בנווה גזית ואתה בן 80 עטוף בחיתולים, לרגע חטוף אחד, שאחריו רצתי אני למלחמה הנוכחית. חשתי שלא נתראה יותר וכך היה. כי אלה חוקי הפורמט בפינה הזו של הגלובוס.
אבל בין לבין היו צחוקים ושיגועים, להיקרע אחד מהשטויות של השני גם כשהכי לא מתאים. ללכת נגד המוסכמות ועם מה שאנחנו מאמינים בו. לאהוב את הטבע ואת הבריות באשר הן. לחלום, לצייר ולברוא עולמות אחרים וארצות רחוקות ולהשתולל עם הדמיון.
בערוב ימיך המציאות והדמיון התערבבו זה בזה כבמעין יצירה אימפרסיוניסטית שקשה לרדת לפשרה או לזהות מהו מה. והנה עכשיו, כשמציאות אותה אנחנו חווים הפכה גם היא לאבסטרקט שבו כמעט והתערבבו שמים וארץ, אנחנו חוזרים היום ונפגשים כאן מול הנופים שאהבנו לשתות יחד והטבע המתפרץ שאי אפשר לעצור כדי לחזור את האדמה ולהחזיר אותך אליה.
יהיה זכרך ברוך
.
מלים של סבא דודו - הספד של הנכדה משי
שוב –
במפגשים עם סבא, שוב הייתה מילה מנחה. גם באופן מילולי כשבדבריו היה שוזר אותה לעתים קרובות לפני משפט שרצה להדגיש, למרות שהדברים נשמעו בפעם הראשונה. וכך נתן את התחושה שזה הרי ברור, היה מישיר מבט, מוסיף תנועת יד אופיינית בארבע אצבעות ומשחיל – שוב.
וגם בהתנהגותו היה בהחלט אדם עקבי ששב על סדריו: שוב לבש את החולצה ההיא, שוב שתה את המיץ ההוא, שוב לא הסכים לדבר מה ושוב כן הסכים לדבר אחר. שוב ושוב נוכחותו, היה בה שקט, יציבות וודאות. גם בלכתו, שוב העניק לנו את היציבות הזו חסרת הפשרות וההפתעות שזה יקרה בדרכו, לפי כוונתו, שוב.
המילה השניה צאצא –
בגדול על ספקטרום יציבות-גמישות, סבא היה תמיד בצד היציב. אך במקום 1 בגוף היה גמיש במיוחד בפנים, בשרירי ההבעה, במימיקה. אלו היו מופעלים בהקשר צאצאים (ילדים). היה כאן אפקט מיוחד כאשר עיניו היו מצטלבות עם צאצא/צאצאית או יתרה מכך עולל/עוללית, היו פניו בין רגע הופכות חמאה רכה וגמישה, כמו ישות גמד מן האגדות התעוררה בו וכל כולו היה מכוון אל הצאצא במלוא קשב, מתקשר עימו בהבנה עמוקה כמו מבין את עולמו הפנימי וטווה במהרה תגובה ייחודית, תואמת ומשעשעת. לרגע קצר או ארוך לפי המזדמן, לא הייתה בו נוקשות ועקשנות כלל, רק תום ורוך.
סבא מיוחד ואהוב – נוח על משכבך בשלום
סבתא – צאצאייך מחבקים אותך ביום זה, אוהבים אותך וממשיכים איתך לעוד פרק חדש. כמה הקדשת עצמך לסבא בשנים האחרונות. סומכת עליך שתמצאי את הגמישות והרכות להמשך.
.
ההספד של עידו הנכד - בנם הבכור של אמיר ונעמה
היה היה בארץ-לעולם-לא, סניף גזית, ילד שסירב להתבגר. ילד חייכן, שובב ומסביר פנים, ילד עם לב חם שתמיד חם לו, הולך לכל מקום יחף ובבגדים קצרים. הרי מי שקם בחמש בבוקר לצאן או למפעל כבר ישן בערב כשמכריזים על תחזית מזג האוויר למחר.
מעל מיטתו בובות טרולים ודגי אבו נפחא תלויים, את קערות המיקי מאוס שמעל הכיור לא הסכים להחליף בשום פנים. מבקש תפריט ילדים בכל מסעדה אותה הוא פוקד, בעדיפות למלצר שמסכים להביא את הקינוח לפני המנה המרכזית.
לילד היו ילדים משלו, נכדים ואפילו נינות, אל כולם דיבר בשפתם הילדית המשותפת ובגובה העיניים, תמיד באהבה רבה ובסבלנות אין קץ. מספר סיפורים מצחיקים, עושה פרצופים, מצייר ציורים משותפים על דלפק היצירה המפורסם. הילד אף פעם לא וויתר לצאצאיו במשחקי קופסא ותמיד ניצח. הרי מדובר בילד, מה ציפיתם, שיסכים להפסיד בכוונה?
אמנם קראו לילד דוד אבל הוא היה יותר שלמה - מלך החיות. "נשיונל ג׳יאוגרפיק" הניחו בשלב מסוים שמישהו נרדם על השלט ולא הבינו שפשוט יש להם לקוח שבוי, אל הצאן תמיד הלך ברצון, פילים שמשחקים כדורגל כיכבו על חולצות הטריקו שכה אהב. כזה סוס מנצח הרי לא מחליפים. נהג לפקוד את מדינות סקנדינביה כמו ציפור נודדת, כשנעשה פה חם מדי לטעמו. את תמימותו ואהבתו הרבה לחיות תרגם גם ליצירות קסומות, אנו הנכדים זכינו בשרפרפים ושולחנות עבודת יד עם ציור של חיה לבקשתנו, עבדכם הנאמן דרש גמל וקיבל גם קיבל.
הילד כל כך אהב את הפשטות. תמיד ללא טלפון נייד, עושה קסמים מפילם ושקופיות. לא שאני יודע מה זה אומר אבל זה נשמע לי די חשוב.
הילד הזה הוא סבא שלי. סבא דודו. פלאח שהוא גם אמן בנפשו, לוחם אמיץ שחור שיער, מענטש אמתי. הכול בנה בעשר אצבעות, טוב, תשע. תמיד הצחיק את סבתא מיכל עד דמעות והיא הייתה שם בשבילו במסירות אין קץ עד הרגע האחרון. אהב אנשים, לצלם, לצייר, לנסר וליצור. ולהצחיק את סובביו כמובן. תמיד מוקף בפרצופים מחייכים.
סבא דודו, ממש לפני החג שהכי אהבת אנחנו נפרדים ממך לשלום, משחררים אותך לשנת צהריים ארוכה כמו שאתה אוהב. תודה על רגעים רבים של אושר ונוח על משכבך בשלום.
.
דודו, רעי - ההספד של בנימין כהן
קיבלתי בהלם את הידיעה על מותך. דרך ארוכה עברנו יחד.
מכיתה ד' עד היום, לא נפרדו דרכינו. גם לתנועת השומר הצעיר הלכנו יחד דרך פרדסים ותנים מייללים.
בתום יום הלימודים היינו הולכים, או לביתי, או לביתך, ומשחקים ריכוז (מונופול). וגם נשארנו לישון אחד אצל השני.
בתנועה, יצאנו לטיולים ומחנות משותפים.
לאחר ביה"ס היסודי והתיכון, עם הגרעין שיועד לגזית, אתה שנמנית עם הצעירים, יצאתם לכרם שלום, וגרעין א' התארגן בגזית לשל"ת מוקדם וליציאה לצבא.לאחר סיום פרק הצבא והתאקלמות בקיבוץ בעבודות שונות.
בתחילת אוקטובר 1963 נערכה חתונה ברוב הדר של כאלף מוזמנים של ארבעה זוגות ואנחנו ואתם ביניהם. מאז ועד היום, אנו גרים בשכנות צמודה, וגם ילדינו בגילאים מקבילים. במשך שנים עבדת בענף הצאן, ועשית בו חייל. גם לולן היית, וגם במחלקת הדפוס בפלזית נתת ידך.
ריכזת את וועדת העלון. עיטורי העלון המיוחדים זכורים לי עד היום. במשך שנים היית שותף בוועדת התרבות בהפקת אירועים. וגם בצילום שלחת ידך, ועד היום צילומיך מפארים את חדר הישיבות.
בשנים האחרונות הידרדרה בריאותך ואני המשכתי לבוא לביקורים גם בביתך, וגם בהיותך בבית הסיעודי עד היום המר, שבו נודע לי בצער רב על מותך .
ניחומיי הכנים למיכל זוגתך ולכל משפחתך הענפה, יהי זכרך ברוך.
