יורצייט לאמא

מדור הסטורי • 26/2/2018 כניסות

דפים לזכרה של אמא (לכבוד היורצייט של אימי)

מרים לבל, אמא שלי ושל תמר (שם בדוי), נולדה (1910) בקרלסבאד, עיר קטנה וציורית, של מעיינות מרפא, בצ'כוסלובקיה, בחבל הסודטים, כבת הבכורה למשפחה יהודית בעלת תרבות חילונית, אך לא מתבוללת. הם היו מראשוני הציונים בעיר. ישנה אגדה משפחתית כי המאורע שהפך אותם לציונים היו פרעות קישנייב שברוסיה (1903 ) וסיפורו של פליט שהגיע מקישנייב לביתם, וסיפר על מה שקרה שם מאחד הפליטים. אך יש לזכור כי לקארלסבאד עירם היו באים כל קיץ ראשי הציונות להתרפא שם, וכי התקיימה בעיר פעילות ציונית תוססת, וכי הוקמה בעיר אגודה ציונית מאד פעילה שעליה נמנו הוריה ודודיה. משפחתה מעריצי שפינוזה. הוריה ודודיה נמנו על חוג יהודים שמצד אחד התעניינו בהגותם של גדולי הפילוסופים כשפינוזה, האמינו בתמימות בתוקף אידיאלים כלל אנושיים ובכוחה של החוויה התרבותית והאמנותית לתת תוכן לחייהם. לצד זה התעניינו בהגותם של הוגי הציונות דוגמת מרטין בובר שהייתה לו השפעה רבה על יהדות צ'כוסלובקיה..

אך אימי שכל משפחתה עלתה לארץ בשנות העשרים והשלושים, לא התרשמה ביותר מהרעיונות הציוניים, ואפילו לחמה נגדם במאבק על נפש הנוער. המקור העיקרי להשפעה עליה הייתה האידיאולוגיה הקומוניסטית. מצבם של הפועלים בסודטים עודד אותה לפעול בקרבם.. הייתה זו התקופה הסוערת שבין שתי מלחמות עולם, זמנן של האידיאולוגיות הגדולות – הקומוניזם, הפשיזם -. אמא נסחפה בגל הענקי הזה של האידיאולוגיות והן קבעו את חייה.

אמא חלתה בגיל 9 והמחלה פגעה לה בלב, בשני השסתומים, עובדה שהשפיעה על כל חייה. יחד עם זאת הייתה ילדה יפה ומוכשרת, שכתבה מחזות, וביימה אותם בעזרת אחיה (שתי אחיות ואח). בנוסף היה לה קול סופראן נפלא ותקופה מסויימת היא חשבה להיות זמרת, אך מחלתה מנעה ממנה להתפתח לכיוון הזה..

בגיל 16 (1926) חלה תפנית מכרעת בחייה. היא הפכה לקומוניסטית, הפסיקה את הלימודים, גורשה מהבית, וממש הפכה לפעילה קומוניסטית. כל המשפחה הייתה כבר ציונית, והיא ממש נודתה מהמשפחה, פרט לדודה אחת, (אחותה הרווקה של סבתי), ששמרה איתה על קשר. בתקופה זו התקיימו קשרים רופפים בין סבתא פלורה לאמא, ואחיה של אמא היה נשלח לפעמים עם ארוחה לאמא. יחד עם זאת החרם עליה מצד המשפחה היה כמעט טוטאלי, וכף רגלה לא דרכה בבית הוריה במשך שנים. כדי להבין את עמדתו הקיצונית של אביה (סבא מוריץ), צריך לציין כי המפלגה הקומוניסטית הייתה ארגון בלתי ליגאלי בצ'כיה, וההשתייכות אליה הייתה עבירה על החוק.

הפעילות שלה במפלגה הקומוניסטית, נמשכה כ-12 שנים, עד 1938 עם סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית, כאשר לאימי מלאו 28 שנה, והיא נמלטה לא"י מפחד הנאצים שהשתלטו על הסודטים.

מה הביא למהפך הזה בחייה? איך נערה בגיל 16 הופכת לקומוניסטית? היא נהפכה לקומוניסטית, לפי דבריה, אחרי ביקור במשכנות של פועלי תעשיה, והעוני הנוראי שלהם שזיעזע אותה. לדעתי, וזאת רק השערה, צריך להוסיף לזה את יחסיה הקשים עם האבא שלה, שהיה רגזן נוראי, והיו להם מריבות מאד קשות, שבמהלכן זרקו עליה צלחות, בזמן ויכוחים פוליטיים סביב השולחן. אמי היתה דעתנית ווכחנית, ולא קיבלה את מרות האב הפאטריארכלי. כל האוירה הזו בבית הפכה אותה למרדנית ומהפכנית.

לאחרונה מצאתי הסבר נוסף לנהייתה אחרי הקומוניזם. מעיון בזכרונות של דודה אוסבלד, שהיה הדוד האהוב והנערץ עליה, למדתי שגם הוא יצא בהזדמנויות שונות לעזרת העשוקים. בזכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, בה הגיע לדרגת רב-סרן, הוא יצא פעמיים כנגד הפיקוד במאבק למען זכויות החיילים הפשוטים. הוא היה עורך דין בהכשרתו והוא ניצל את כישוריו כדי להגן על החיילים הפשוטים, למרות שהוזהר שאם ימשיך בדרך זו, הוא יועמד לדין. כלומר, לדעתי, המאבק למען החלשים, היה חלק מהאתוס של משפחתה, ואותו דוד, שהיה ממקימי חפציבה היה נערץ עליה.

אימי אהבה להתרפק על זכרונותיה מתקופת הפעילות במפלגה הקומוניסטית היא נהגהלספר לי על הפגנות שהשתתפה בהן והלכה בהן בשורה הראשונה , על מעצרים בבית סוהר לקראת האחד במאי, על טיפוס בשלגים לכפרים נידחים כאשר המשטרה חסמה את הדרכים. היא סיפרה גם על האהבה שזכתה בה מצד הגויים, שגם אם היו אנטישמים, תמיד אמרו "שיש יהודים ויש מרים לבל". זאת הייתה התקופה המשמעותית בחייה, תקופה שבה היא נתנה ביטוי לכל הכוחות הגנוזים בה,  טיפסה במהירות בהירארכיה המפלגתית והייתה נערצת ואהובה על חברי המפלגה.

מסיפוריה עולה כי הגיעה למקום גבוה בצמרת המפלגה. כאשר היו "משפטי סלאנסקי" , (אלו היו משפטים של צמרת המפלגה הקומוניסטית הצ'כית, ב-1951, שנאשמו ע"י סוכניו של סטאלין בבגידה). היא הכירה אישית את כל הנאשמים, מנהיגי המפלגה מהתקופה לפני המלחמה, וידעה שלא יכול להיות שהם בוגדים, ואז החל הכירסום באמונתה בקומוניזם.

למרות זאת אמי אף פעם לא הפסיקה לגמרי בקומוניזם כשיטה הצודקת בעולם. בשנות השישים, שנים לאחר "ועידת העשרים" שבה חרושצ'וב גילה לעולם את פשעי משטרו של סטלין, היא עדיין ראתה במשטר הקומוניסטי משטר נכון יותר מהמשטר הקפיטליסטי. היא אמרה לי בשיחה מעיינת שהיתה לנו: "חשוב שלאדם תהיה אמונה במשהו", (וזה בעיני עד היום משפט מאד נכון ועמוק) ולכן "היא לא יכולה להיפרד לגמרי מהאמונה בקומוניזם". אך הייתה לה ביקורת על המשטר בבריה"מ, והיא נהגה להגיד, שבתקופת סטאלין  "האמצעים לא קידשו את המטרה, אלא הרסו את המטרה.

ב-1934 היא התחתנה עם קומוניסט גרמני מהסודטים בשם פרנץ (אשר חוסל יותר מאוחר ע"י הנאצים). מנישואים אלו נולדה תמר אחותי היחידה, אבל אמא שלי התגרשה ממנו כעבור 4 שנים.

ב-1938 הנאצים המקומיים מהסודטים שלחו לה מכתב איום, גלויה, שעליה מצויר עמוד תלייה והיא ובתה תלויות עליו. כאשר היה ברור כי הגרמנים הולכים לספח את חבל הסודטים, בעקבות "הסכם מינכן" המפורסם, המפלגה הציעה לה לעבור למוסקבה, ולהיכנס שם לבית ספר למנהיגות קומוניסטית. הבטיחו לה ששם יקחו את תמר למעונות מיוחדים של ילדי פעילים. אך דוקא זה הפחיד אותה. היא לא הייתה מוכנה  להיפרד מהתינוקת שלה, והרגישה שרוסיה מסוכנת עבורה ועבור תמר. היא קיבלה החלטה מפתיעה, לעלות לא"י. ההחלטה לא הייתה לגמרי מפתיעה כי כמה חודשים לפני כן הגיעה לקרלסבד אמה, שהייתה אשה משכילה וראתה את המצב באירופה, והפצירה בה לעלות לא"י ולחבור למשפחה. יחד עם זאת לא הייתה זו החלטה קלה. בא"י חיכתה לה המשפחה שנידתה אותה, הרבה חברים שהפכו לציונים, וזכרו לה איך היא ניסתה להעביר אותם למפלגה הקומוניסטית ולחמה כנגד הציונות. בקיצור זו הייתה "שיבת הבן האובד", והודאה, כביכול, שכל דרכה הייתה מוטעית. היא תמיד אמרה לי שהיא עשתה את זה בשביל תמר. בשלב הזה של חייה היא החליטה שהיא קודם כל אם, גם אם זה אומר לעזוב לגמרי את פעילותה הקומוניסטית.

איתן


בלי וירוסים. www.avast.com