קיבוץ גזית

ערך השיוויון  אצל חז"ל                                                  

א.     "ערב פסחים סמוך למנחה , לא יאכל אדם עד שתחשך,

אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב.

לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין אפילו מן התמחוי"

(משנה פסחים, פרק י', א')

המשנה שלפנינו עוסקת בליל הסדר, ועניינה הוא שלוש הלכות הבאות בזו אחר זו,

המנסות לקבע בתודעת העם את ערך השיוויון בין העני לעשיר.

ההלכה הראשונה רוצה למנוע מהעשירים לשבת לאכול את סעודת החג כבר בשעות אחר הצהרים בעוד אחיהם העניים עובדים בשדות ובעיר: ""ערב פסחים סמוך למנחה , לא יאכל אדם עד שתחשך (ספראי, הגדת חז"ל).

ההלכה השנייה מפרטת את דרך האכילה בליל הסדר. ההסבה היתה דרכם של העשירים באוכלם שרועים על מיטותיהם. בליל הפסח על כל אדם להידמות לעשירים ולבני חורין. הדגש במשנה הוא , שאף מי שאינו רגיל בסעודותיו לאכול בהסבה, בליל הסדר עליו לאכול כך: " אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב"

ההלכה השלישית במשנה דנה בשתיית ארבע הכוסות בליל הסדר. לא ברור למי היא בדיוק מכוונת. כנראה שהיא מכוונת לנותן האוכל בסדר, שיקפיד לתת לכל סועד (וגם לעניים המוזמנים לסדר) ארבע כוסות. כמו כן יש כאן הוראה לאחראים על הצדקה על "התמחוי" שיקפידו שלכל הנזקקים העניים, יוקצב מספיק יין – כדי ארבע כוסות: "לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין אפילו מן התמחוי".

א.     לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב,

שבהן יוצאות בנות ישראל בכלי לבן שאולין (שאולים),

כדי שלא לבייש את מי שאין לה,

ובהן בנות ישראל יוצאות וחולות (מחוללות) בכרמים,

שנו: מי שאין לו אשה נפנה לשם.

 ומה היו אומרות בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך,

 אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה.

(איכה רבה פתיחתות ד"ה לג רבי זעירא)

לחיי ערך השיוויון!