דו"ח ממלחמת לבנון הראשונה / אליהו להב

מדור הסטורי • 14/4/2018 כניסות

כמעט 30 שנה לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה.

(אין מה לעשות, אבל יום העצמאות מתקשר אצלנו עם מלחמות ישראל)

באותם הימים מזכיר הקיבוץ היה מקיים קשר מכתבים רצוף עם שליחינו בחו"ל.

להלן מכתב שנשלח ע"י אליהו להב לשליחינו דאז: רבקה ועקיבא וילנד (אוסטריה / וינה) ואריאלה וישראל מאש (איטליה / רומא) ימים ספורים לאחר פרוץ הקרבות בלבנון:

גזית, שבת 12.6.82 (10.00 בבוקר)

לשליחינו היקרים

משפחת וילנד, וינה

משפחת מאש, רומא.

שלום וברכה לכולכם!

שבוע חלף מאז החל הגיוס הגדול לקראת המבצע, שהיה למלחמה של ממש, בדרום לבנון. אתמול, בשעה 12.00 נכנסה לתוקף הפסקת האש עם הסורים, ומאז היא נשמרת, פחות או יותר. לעומת זאת, נמשכת האש בכל העוצמה, בין ישראל למחבלים, בפרברי בירות המכותרת ועולה בלהבות.

לא על פרשנות מדינית ועל סקירת הקרבות ברצוני לכתוב לכם. על כל אלה אני מניח שאמצעי התקשורת באירופה ממלאים אתכם דיווחים מחזית הקרבות. פשוט, רציתי להתפנות מהעיסוקים הרבים אשר מטבע הדברים מעסיקים מזכיר בימים טרופים אלה ולהתיישב עם מכונת הכתיבה כדי לספר לכם קצת על גזית של הימים האלה, כשהדאגה והחרדה אוחזות בכל אחד מאתנו ורק תפילה אחת בלב: שזה ייפסק כבר!

הגיוס בקיבוץ היה עצום. יש לנו כיום בצה"ל 50 חברים שגויסו על פי צווי חירום, בנוסף ל- 23 בנים המשרתים בסדיר (להבה, תדהר ואשחר + 2 בקבע: עופר ל. וראובן ו.). נוסף להם כל בני גרעין "קוצן", גרג ואלכס ("שינוי"). ביחד, קרוב ל- 100 איש (!). לשמחתנו, למזלנו ולאושרנו הגדול אין כלל נפגעים, אף לא פצוע אחד! ואנו מתפללים שכך זה יימשך עד להפסקת כל הקרבות ולנסיגת כל הכוחות מאדמת לבנון, בעקבות הסדר מדיני שיש תקווה שיושג, בעוד זמן-מה (כמה??)

בימים קשים אלה, שב הקיבוץ והוכיח את כוחו הגדול. הבית מתפקד בצורה יוצאת מן הכלל. מערכת העבודה, הנמצאת פתאום באילוצים כבדים, מקיימת את הייצור כמעט במלואו. הגופים הזמניים הנמצאים בבית (מתנדבים, בנות "קוצן" וגרעין "אתגר") מגלים אחריות בלתי רגילה ומראים הזדהות מלאה עם המצוקה והקשיים שהם מנת חלקנו בימים אלה. אין פאניקה בבית והבנות, אשר בעליהן גויסו, עומדות בכבוד בפני כל הקשיים המובנים. שגרת החיים נמשכת ואנו מצליחים לקיים פעילות חברתית-תרבותית רצופה, כמו – למשל – "שבוע הבריאות" שתוכנן ע"י ועדת התרבות. אין, בכלל, הסתגרות בחדרים, התבודדות והתרוקנות החצר בשעות הערב. ההפך הוא הנכון: חדר האוכל מלא, המועדון פועל במלוא הקיטור והנוכחות בו, רבה ביותר. שידורי "מבט לחדשות", בערב (והם, לרוב, נמשכים קרוב לשעה שלמה) מרכזית, בחדר הישיבות קבל שבקושי מצליח להכנס ולהצטופף באולם. ביום רביע האחרון, אחרי הרצאה בעניין מחלות פסיכו-סומטיות (במסגרת "שבוע בריאות"), בשעה 23.15 התכנסו קרוב ל- 100 חברים לשמוע אינפורמציה על המצב, על הנעשה בקבה"א ועל ראשית התארגנות בבית. התמונה הזאת של צוותא מוגברת ושל טיפוח מתמיד של "היות ביחד", איננה, לצערנו, תופעה המאפיינת את כל הקיבוצים. בחלק מהם, ההפך הוא הנכון ובהם קיימת התלבטות רצינית מה לעשות כדי לחזק חוליות חלשות ולהגביר את חוסנו של הקבוץ.

היום, שבת, הוכרז כיום עבודה רגיל, הן כביטוי של הזדהות עם חברינו המגויסים, הן כדי להגביר את הייצור ולמנוע פיגור בעבודות הרבות, המאפיינות את העונה. וכך, הבוקר ראינו כ- 20 חברים, חלקם ותיקים, יוצאים לשדות הפלחה לעסוק בעישוב בשטחי הכותנה. המפעל ממשיך להפעיל 3 משמרות, כשהפקוד הכולל עבר, לפי שעה, לידיים של דני שיין (הרברט ואשר נמצאים באירופה, בשליחות "פלזית" חשובה, אריה ל. מחלים בבית, לאחר 3 שבועות של שהות בבית החולים כתוצאה מהתקף לב, עמוס ד. ואביגדור – מגויסים). בצאן נשאר, מבין הבחורים, רק דוד פמפנל, (חבטו, שמעון ק., טיטו א., איציק ס., קיקה – מגוייסים). הבנות, ובני המוסד מצליחים להתגבר על כל העבודות. אפילו יכולנו לשחרר את אליאורה (גרעין "קוצן") לעזור בקבוץ החדש כישור לקיים את עדר העזים שלהם, שנפגע קשה מגיוס כל הבנים שעבדו בו. רוב המגויסים שלנו, מאנשי המילואים, לא השתתפו בקרבות ממש והיו בכוננות גבוהה ברמת הגולן. בכל זאת, לא מעט מהחברים, ובעיקר המצעירים (כולל ניר שלחם במסגרת גדוד 50 בציר המערבי, על כביש החוף) השתתפו בפועל בקרבות על אדמת לבנון. קציר הדמים היה מחריד: מעל ל- 100 הרוגים ומעל ל- 600 פצועים. מהקבה"א נפלו 5 בני קיבוץ, מבית-זרע, העוגן, וירון זמיר, בנם של יהושע ורמה, מעין-דור. בנוסף להם – נהרגו גם 2 נחלאים צעירים, בני 19, מהגרעין שמיועד להקים את חריש, ליד ברקאי. בעין-דור גם נפצע בקרב על מבצר הבופור, משה ספרני (בשתי רגליו).

היום מכינים, אחה"צ, חבילות לכל המגויסים ובים שלישי נשלח 150 חבילות נוספות, כשי לועד למען החייל, לחלוקה בין המשרתים בחזית. וכעת – נקווה לטוב, לתבונת המדינאים (שהיא מאוד מוטלת בספק בימים אלה) ושנעבור את כל זה בשלום וללא נפגעים.

כתבו גם אתם!!!

שלכם בידידות

אליהו להב