קיבוץ גזית

בטקס מרגש שנערך בקיבוץ העוגן, קיבל איתן קליש פרס ע"ש אפרא גורן מטעם מכון שיטים, על 2 ספריו שפירסם השנה.

דברים שאמר בטקס חלוקת פרס אפרא גורן ז"ל מטעם "מכון שיטים" (מכון ליהדות חילונית):

"השנה הוצאתי שני ספרים. הראשון – "נקודות קירבה וריחוק בין משנתו של א"ד גורדון למשנתו של טולסטוי" הוא פרי עבודת דוקטוראט שנמשכה שלוש שנים, במחלקה למחשבת ישראל, בבר-אילן. השני, שנמצא בהליכים סופיים של הוצאה לאור, נקרא התמודדות ערכית מנקודת מבט חילונית עם פרשיות השבוע", והוא פרי של כתיבת פרשיות נהשבוע במשך 12 שנה, בתחילה לעלוני הקיבוץ ואחר-כך לפורמים של מורי תנ"ך.

אני אדבר על ספרי האחרון, שנמצא בימים אלו בתהליך של הוצאה לאור, העוסק בהתמודדות חילונית הומניסטית עם פרשיות השבוע בחמשת חומשי-תורה.

המטרה הראשית של ספרי, היא לקרב את הצבור החילוני, בעל ההשקפה ההומניסטית – ליברלית, לתנ"ך ולמקורות היהדות. בציבור שלנו בדרך כלל רווחת התנגדות לעיסוק במקורות היהדות ובספרותה. הסיבות ידועות – הכפייה הדתית, זיהוי היהדות עם הגלותיות, ותדמית היהדות הדתית היום שאינה מזוהה עם ערכים ליברלים ודמוקרטים, אלא עם הערכים ההפוכים.

ואעפ"י כן, לדעתי, ללא חיבור למקורות היהדות, אנו מאבדים את זהותנו כיהודים, את השייכות שלנו לעם היהודי, את ההיכרות שלנו עם התרבות היהודית, ובמאבק עם הציבור הדתי על עיצוב התרבות היהודית בארצנו, ידנו על התחתונה.

ארחיב קצת על הבעייתיות של גישתי לתורה ופרשיותיה, וגם על מטרותי:

מדוע בחרתי בכותרת הפרובוקטיבית לספרי - "התמודדות ערכית –הומניסטית עם פרשיות השבוע" עם דגש על המילה "התמודדות"? מכיוון שאני רואה את המפגש שלנו החילוניים המודרניים עם התורה כהתמודדות לא פשוטה. חמשת חומשי התורה, שנכתבו לפני אלפי שנים, ע"י אנשים כל-כך שונים מאתנו, מכילים לא מעט מסרים בלתי הומניסטים, אי-שוויוניים (כלפי האשה למשל, כלפי בני עמים אחרים) ולפעמים גזעניים. מטרתי בספרי זה, אינה לעסוק באפולוגטיקה, וכאשר אני מוצא תכנים כאלו בפרשיות, אני מבקר אותם ומגנה אותם. מצד שני אני מחפש ומוצא גם תכנים הומניסטים וערכים נעלים בתורה. אותם אני מאמץ ומהם הייתי רוצה שנבנה יהדות חדשה מודרנית.

מבלי להתיימר לגעת בקצה גלימתו של הרמב"ם, נראה לי שאנו עומדים בפני אותה הבעיה שבפניה עמד הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים". הרמב"ם אימץ את הפילוסופיה של אריסטו, את ערכיה והנחותיה המרכזיים, מצוייד בכל אלו הוא בא להתמודד עם המורשת היהודית המתגלמת במקרא ובספרות חז"ל.

אף אנו החילוניים בני זמננו, ההומניסטים, שגדלנו על מורשת אמונותיה וערכיה של "הנאורות" והמהפכה הצרפתית, ואימצנו את ערכי שיוויון ערך האדם, חרויות האדם ואחוות העמים, את ערכי הדמוקרטיה, הרציונליזם והמדע, איננו יכולים שלא לגשת לטקסטים המקראיים, שלא מתוך ערכים אלו. אלו "הכלים" שלנו ופרוש הדבר גישה סלקטיבית וביקורתית כלפי ה"חומרים" במקרא. אנחנו מחפשים בטקסט המקראי, ממש כמו הרמב"ם בזמנו, את הערכים שאנו דוגלים בהם.

מעבר למטרה הראשית שציינתי בפתח דברי - לקרב את התורה לציבור החילוני - מטרתו של ספר זה היא להציג התמודדות חילונית-הומניסטית ומודרנית עם הטקסטים של התורה. מטרה שניה היא, תוך כדי התמודדות עם טקסטים אלו, למצוא בהם את המסרים ההומניסטים החבויים בהם, ולהצביע ואף להתריע על מסרים לא הומניסטיים המצויים ביניהם. מטרה שלישית של ספר זה היא להצביע על התפתחויות הומניסטיות בהבנת המקרא במחשבתם של חז"ל, מפרשי ימי-הביניים ופילוסופים יהודיים בנושאים העולים בפרשיות השבוע. מטרה רביעית היא לשתף את הקוראים בהישגים של המחקר המקראי, ובאור שהם שופכים על המקרא.

בסוף הספר הזה שהוא מעין מסע ב"פרשיות השבוע", כתבתי: "מה לנו החילוניים העיסוק הזה ב"פרשיות השבוע"? אמר לי פעם ידיד חכם, שכל תנועה וחברה זקוקים ל"ספר". פעם היו לנו בתנועתנו (התנועה הקיבוצית) הספרים של קרל מרקס ולנין, כדי להשתית עליהם את דיונינו הרעיוניים. היום נותרנו ללא "ספר", ללא אמונה, וגם כמעט ללא דיונים רעיוניים. לדעתי היום אנו צריכים להתחבר למקור רוחני כלשהו, ואין מקור יותר מתאים ממקורות היהדות. אין זה אומר שאנו צריכים לקבל את כל המסרים של טקסטים שנכתבו לפני שלושת אלפים שנה ואלפיים שנה. פעמים רבות הם לאומניים, שוביניסטיים ואנטי-שוויוניים, אבל בטקסטים אלו נמצא את הבסיס לחיי רוח, לקשר ושייכות ליהדות ולעיסוק בדילמות רלוונטיות לימינו. גם הביקורת וההתנגדות לטקסטים מסויימים היא סוג של קשר עם היהדות. חשוב שלא נהיה בורים המנותקים מתרבות עמנו.

אני מזמין את החברים לעיין בספרי."

איתן קליש, ספטמבר 2018