הלינה המשותפת והויכוח עליה

דעות • 17/11/2017 כניסות

תגובה ל"ספין הלינה המשותפת" (מעוז קורן, 04.09.09)

מעוז קורן אינו הקיבוצניק היחיד שחגג את הנתון של 69% חניכי הלינה המשותפת, שאמרו שהם רואים בה "חוויה חיובית", פרי מחקרם של אנשי המכון לחקר הקיבוץ.

לי אישית כבן קיבוץ היה טוב, לכאורה, בלינה המשותפת, או הבה נדייק ונאמר, זה מה שזכור לי. כי גם אצלי כמו אצל רבים מחניכי הלינה המשותפת פועל מנגנון הדחקה – שעוזר לשכוח לילות של חלומות זוועה כשאין למי לפנות, שומר לילה אלים, בנות כיתה שהוטרדו מינית ע"י אב שישן איתנו בלילה, הילד שקיבל מכות מהבנים ערב ערב כי הוא היה חריג, המכות שקיבלתי מבני הגן הבוגרים, ועוד. אצלי, הזכרונות החיוביים הם היותר דומיננטים. למשל, הרעות שנוצרה בין בני הכיתה, ההשתוללויות לתוך הלילה, שיחות לפני השנה עם בני החדר המשותף ועוד.

ידוע לי, כאב בלינה המשותפת, שבני כשהיה בן שנתיים ברח כמה פעמים באמצע הלילה לחדר ההורים, אבל השומר הזריז תפס אותו בדרכו והחזיר אותו לבית הילדים. בני אינו זוכר את זה וזו דוגמה טובה למנגנון ההדחקה. לכן אינני מאמין כל-כך לנתון הזה של 69%. הרי האנשים שהופיעו במדגם הזה מעידים על חוויה שחוו לפני שנים ארוכות.

בנוסף לכך האם לא היה צריך לעשות מחקר מקביל בין ההורים של ילדי הלינה המשותפת, שיבדוק כמה מאושרים הם היו בשיטה הזו? ואם היה כל-כך טוב בשיטה זו, מדוע היה לחץ כזה חזק מצד האמהות והאבות של שנות השבעים והשמונים לעבור ללינה משפחתית? והאם בין 69% המאושרים יש רבים שממליצים לחזור ללינה המשותפת?

גם אם הנתון של 69% נכון, אינני מבין מה יש להתלהב ממנו. הרי פירושו הוא ש-31% מהילדים חוו את הלינה המשותפת כחוויה שלילית. כלומר אחד מכל שלושה ילדים סבל בלינה המשותפת. ואני שואל אותך מעוז, האם המחקר הזה מוחק את אמינותם של כל הספרים והסרטים האוטוביוגרפים שהתפרסמו בשנים האחרונות בנושא(למשל ספרה רבקה לבקוביץ, "שני בתים לחלום"; הסרט התיעודי "ילדי השמש" ורבים אחרים), כפי שאתה מרמז בדוגמאותיך על סרטים וספרים שנכתבו ע" בני קיבוץ.

אני רוצה לומר לך מעוז: צדקנות והתחסדות לא חסרו לנו בתנועה הקיבוצית, במשך עשרות שנים. כל אלה שכתבו, המחיזו, הסריטו על נושא זה, לא בדו זאת מליבם. הם כתבו זאת בדם ליבם, כמו שאומרים. הם כתבו על דברים שעשרות שנים היו מושתקים. הם כתבו את האמת.

לכן אני מבקש ממך: אל תסיג אותנו לאחור אל הזמנים שכל אדם שכתב ביקורת על הקיבוץ, זכה לגינוי סוחף מכל אגפי התנועה הקיבוצית, במיוחד אם הוא היה חבר קיבוץ (והמקרה של דוד מלץ מעין-חרוד, הוא דוגמה טובה).

 איתן קליש

גזית