היחס לערבים

מדור הסטורי • 1/5/2018 כניסות

אבא שלי אהב ערבים

לכמה מאתנו יש חבר ערבי? כמה מאתנו מקיימים קשרים חברתיים עם ערבים. אבל לאבא שלי היו חברים ערבים, גם מעבר לקו- הירוק. ויחד עם זה אבא שלי היה איש ארץ ישראל השלמה, הוא היה אומר לי: גם הקיבוץ שלנו יושב על אדמות של ערבים. מי שאומר א' צריך גם להגיד ת'. כן, הוא היה איש של שחור ולבן.
הוא באמת התעניין בערבים וגם כיבד אותם. זכור לי טיול שהוא עשה איתי לכפרים באקה אל גרבייה וג'ת בתחילת שנות החמישים, הנמצאים באיזור עמק חפר בו גדלתי. הייתי ילד בכיתה ד'-ה' גיל שבו הרשמים מאד חזקים. 
נכנסנו לבית הספר התיכון של באקה-אל-גרביה. המנהל הגיש לנו קפה בחדרו ונתן לנו הסברים מפורטים על בית הספר. לאחר שיצאנו אבי העיר לי על נימוסי: "בני, כל מהלך השיחה נשענת על מרפקך שאותו הצגת ממש באמצע השולחן. לא יושבים כך לפני אדם מכובד." 
אח"כ הלכנו ברגל לכפר ג'ת הכפר השכן. שם הוזמנו לבית של משפחה ערבית. האירוח  היה מאד יפה השיחה קלחה והגישו לנו כיבוד. פתאום מישהו מהמארחים הציע לאבי סיגריה, ואבי חניך תנועת הנוער "הבלאו וויס" פלג של "השומר הצעיר" שלא עישן מימיו סיגריה והוקיע תמיד את המנהג הזה, לקח את הסיגריה ועישן אותה. כשיצאנו מבית-המארחים, שאלתי את אבי מדוע הוא עישן את הסיגריה? הוא אמר לי, שזה היה מתוך כבוד למארחים.

 במהלך השיחה עם המארחים עלתה השאלה מדוע אנחנו הילדים היהודים לא לומדים ערבית. בקיבוצנו הייתה קבוצת עבודה של צעירים ערבים, ומדי פעם הם נכנסו ללמד בכיתות היסוד את השפה הערבית. אני שידעתי כבר כמה מילים בערבית, ניסיתי להראות למארחים את כוחי בערבית. כשיצאנו, אבי אמר לי: "מה אתה חושב שהם טפשים – הם הרגישו שכל לימוד הערבית בקיבוץ זה לא רציני".
מהטיול הזה נשארו לי המון חוויות. כתבתי עליו בעלון בית הספר, ועשיתי כמה ציורים בצבע של רחובות בקה אל גרביה והשוק שלה.
בשנים שלאחר כיבוש השטחים, אבי רכש לו חברים פלסטניאים ברחבי הגדה. היה לו חבר בבית לחם, אותו הוא ביקר בשיא האינתיפאדה הראשונה. נהג המונית הוריד אותו ליד ביתו של חברו ונמלט מן המקום. 
עתה, ממרחק השנים, כשהוא כבר איננו איתנו, אני שואל את עצמי מאיפה הוא לקח את היחס הזה לערבים, את הפתיחות הזו? נראה לי שהתשובה היא, אולי זה החינוך הוינאי שלו, כידוע וינה הייתה מרכז של אימפריה רבת לאומים. נראה לי גם שהוא האמין באמת בשוויון הערך של כל אדם, באחוות עמים, והייתה בו סקרנות גדולה כלפי אנשים. ולי אין אף חבר ערבי...

איתן קליש 31.04.17