תולדות שיוך הדירות בתנועה הקיבוצית

איתן קליש • 9/6/2018 כניסות

הקיבוץ המתחדש - שיוך דירות

מתוך הרצאתה של רבקה וילנד בפני החוג לבעיות הקיבוץ (2016)

שיוך דירות הוא מרכיב יסוד של הקיבוץ המתחדש אשר קיבל מעמד בכיר וטיפול רחב משנת 2000 מתחילת דרכו של הקיבוץ המתחדש.

רק בשנות ה 90 של המאה הקודמת החל השיח על שיוך דירות. לפנינו היו המושבים השיתופיים שהתארגנו והעבירו את דירות חבריהם על שמם. אלה היו כ 30 מושבים מכל הזרמים. מתוכם היו גם מושבים שהשתייכו לתק"ם כמו הבונים ויודפת.

נציגי התק"ם השתתפו כמשקיפים בדיונים עם המנהל אך לא הצליחו להצטרף. גם לא הייתה הבנה ומוטיבציה.

חגי מרום אז חבר כנסת ניסח הצעת חוק פרטית לרישום דירות החברים בקיבוצים על שמם. הדבר לא הפך לחוק אך זירז את המנהל לקדם מהלך שיוך דירות וכך נולדה החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל כבר בפברואר 1996.

האווירה ברוב הקיבוצים לא התאימה עדיין אבל היו קיבוצים שהיו בשלים ובעיקר כאלה שהבינו שזה הרכוש היחיד שהם יכולים שיהיה להם ולבני ביתם. בקיבוצים מתחילה לבצבץ ההבנה שיש אפשרות שדור הוותיקים ילכו לעולמם ולא ישאירו כל רכוש לבניהם ובעיקר לאלה שעזבו.

אבל התנועה בשנות ה 90 עסוקה בעיקר בהסדרים המשלימים עם הבנקים וביחד עם גישה שמרנית – נושא השיוך נזנח.

וכך - בסוף שנות ה 90 על כל מושבי העובדים הוחל חוק גל שמבטיח את זכויות המושבניקים על ביתם ומנגנון הגנה מול נושים. כך עשו גם רוב המושבים השיתופיים. הקיבוצים והחלשים ביניהם המשיכו באותה תקופה לשלם לבנקים ולשלם דמי עזיבה גבוהים לאלה שעזבו. בתוך המצוקה שיוך הבית היה רעיון גדול ובמיוחד לחלשים.

בתחילת שנות 2000 מתחיל דיון רציני על השאלה איך נחלצים מהמשבר. לרוב האנשים ברור שהשינוי בתקציב האישי ובהתפרנסות הוא הכרחי אך אינו מנוף מספיק לחלץ את הקיבוצים.

האוכלוסיה בקיבוצים רבים מבוגרת ומוחלשת בגלל עזיבות של חזקים. בהנהגת התנועה ובמעגלים נוספים מבינים שכדי ליצר שיפור ותנאים לקליטה וחיזוק הקיבוץ נדרש שינוי מבני, ארגון מחדש תואם את זמננו.

לדעת המובילים שיוך הדירות ייתן לוותיקים בעלות בדירה - ויווצר סוג של ביטחון כלכלי. לגבי הצעירים היה ברור שהם לא ישקיעו מכספם לבנות או להרחיב בית מבלי שיהיו להם זכויות ממשיות. וכך כבר בשנת 2000 מזכירות התק"צ כותבת דו"ח בנושא שיוך דירות וב 2001 מועצת התנועה מחליטה כי שיוך הדירות הינו חלק מרכזי מבטחונו האישי של החבר וכי על התנועה לקדם אותו, אז הוקם המטה לשיוך דירות ומיד החלה מחלוקת מול המנהל, משרדי הפנים והאוצר, באוגוסט 2002 ניתן פסק דין בפרשת הקשת המזרחית שעסק בזכויות המושבים הדבר יצר עמימות וחוסר ודאות בעניין שיוך דירות לחברי הקיבוצים.

החלטת המנהל הראשונה שאפשרה שיוך דירות לחברי הקיבוץ היתה 751 שהיתה מלכודת דבש במידה מסויימת – הטבות לוותיקים ועלות מלאה לחדשים שיצר קבלה מסיבית של הבנים ואי ודאות לגבי קליטה עתידית. 979 שהחליפה אותה היתה מאוזנת יותר אך הבעיה שהטרידה רבים היא חשש לחוסר יכולת של הקיבוץ לשלוט בזהות המצטרפים כשתתחיל סחרות. לכן הומצא השיוך החוזי או הפנימי שמיתר את הקשר עם המנהל. במשך מספר שנים קודמו שיוכים מסוג זה ואז ב 2012 מפרסם המנהל החלטה 3262 שקובעת שההסדרים הנ"ל מהווים שיוך קנייני לכל דבר. ועוד החליט שעל הקיבוץ להשלים את הסכם השיוך מול המנהל ולשלם את דמי ההיוון על כל יחידות הדיור ועד אז הקפיא את היתרי הבניה. צרה גדולה נפלה על קיבוצים אלה והמאבקים מול המנהל נמשכו.

כיום קיימים השיוך הקנייני המלא או חלופת האגודה בה בחר קיבוץ גזית, לפיה הקיבוץ רוכש את זכויות הקרקע למגורים באופן מרוכז. הקיבוץ הוא החוכר הראשי והחברים הם חוכרי משנה. בכך מתאפשרת לקיבוץ שליטה טובה יותר בזהות המצטרפים החדשים.

שיוך דירות הוגדר כנועד להשיג 3 מטרות:

1. ביטחון אישי לחבר בחייו ונכס להורשה. בעת צרה הנכס יכול להיות עוגן כלכלי משמעותי בדרך של משכנתא הפוכה למשל, לחילופין או בנוסף מיצרים במהלך אחד רכוש משמעותי להורשה שאיננו תלוי בביצועים הכלכליים של הקיבוץ.

2. צמיחה דמוגרפית וקליטת חברים כמהלך הכרחי להמשך קיום הקיבוץ. ההרחבות הקהילתיות התגלו כמחוללי קשיים ומקור לסכסוכים ובנוסף בפרשת הקשת המזרחית אסר בג"צ לתת הנחות על הקרקע ונאסר על הקיבוצים לגבות דמי כניסה והדבר הפך להיות פחות אטרקטיבי.

3. חזר דיון חשוב על תכנון מחדש של שטח המחנה, הבחנה בין הפרטי והציבורי, הסדרת חניות ציבוריות שכונתיות . הסדרת והבטחת מגורי צעירים, הורי חברים, סטודנטים גם בעתיד.

כיום כ 16 שנה אחרי הגדרת הנושא כמרכזי למעלה מ 200 קיבוצים אימצו את שיוך הדירות ונמצאים על רצף ארוך של תהליך זה. כ 50 קיבוצים סיימו שיוך קנייני עוד קבוצה גדולה החליטה על חלופת האגודה ונמצאת על המסלול התקדמות. האחרים - בעיקר במרכז ובאזורים יקרים עדיין מקווים להסדר מאפשר.

לסיכום: השינויים באורחות החיים ובתוכם שיוך הדירות הביאו להקטנת התלות של החברים בקיבוץ ולתחושה גוברת של ביטחון אישי כלכלי. עם תחילת מהלכי שיוך הדירות פסקו כמעט לחלוטין העזיבות והחל תהליך של חזרת בנים. מ 2004 מתחיל תהליך של גידול באוכלוסיית חברי הקיבוץ. נושא קליטת הבנים היה ונשאר גורם דומיננטי בשיוך הדירות. היה ברור לכל שרוב הקיבוצים אינם יכולים להמשיך בבניה ומצד שני היה ברור שבנים ואוכלוסייה חזקה לא יבואו לקיבוץ ויבנו את ביתם מכספם מבלי שהבית יהיה רכושם. כיום דיי ברור שהמהלך הוא הצלחה שמביא לגידול והצערת הקיבוצים.