קיבוץ גזית

תאריך לידה: 1.5.1947

תאריך פטירה: 6.3.2026

אריאלה נולדה בשם גרסיאלה פלורה אברבנאל, בבואנוס איירס שבארגנטינה באחד במאי 1947, להוריה ישראל ולורה אברבאנל, בת בכורה להוריה, לאחיה דויד וסילביה.

בית בורגני, ספרדי מסורתי, שהמשפחות הגיעו מיוון וטורקיה, למדה בבית ספר ארגנטינאי, ומגיל 12 היא למדה גם שפות נוספות כאנגלית וצרפתית. כמו משפחות רבות מהשכונה היו נפגשים בבית הכנסת שם הכירה רבים מהחברים שבהמשך גם הגיעו לגזית.

ב-1967 הצטרפה לתנועת "בדרך" בעקבות אברהם סדרינס ידידה. בתנועה הכירה את ישראל והתחיל סיפור האהבה שלהם, לאחר כשלוש שנים, כשכבר עלה הרעיון לעלות לארץ, אביה התנה את העלייה בכך שתתחתן לפני...כך יצא שבשנת 1970, ביחד עם חבריה לגרעין בדרך עלתה לישראל נשואה וכבר בהריון...ולירית היא הצברית הראשונה שנולדה לגרעין בדרך, אחריה נולדו לאריאלה וישראל אורי ודפנה.

ב-15 השנים הראשונות בגזית הייתה אריאלה בעיקר מטפלת של קבוצות בני ובנות הקיבוץ ולאחר מכן מספר שנים עבדה במכבסת הקיבוץ.

בשנת 1981 יצאה המשפחה לשליחות של שנתיים ברומא. השליחות ברומא תפסה את המשפחה במלחמת לבנון הראשונה ובראיון שנתנו לעלון אמרו: אנחנו ברומא וליבנו במזרח. מספר חודשים לאחר שובם ארצה אומרת אריאלה באלון: הביטחון בדרך הקיבוצית הצטבר דווקא כשהייתי מרוחקת ובעיקר בהשוואה למה שהיה לי קודם. ווידאתי שזו הדרך שאכן אני רוצה בה עבורי ועבור משפחתי... ברומא הרגשנו שיש לנו גב, שיש לנו בית חם ודואג. הגענו חזרה, אנשים שואלים ומתעניינים בלי סוף.

בשנת 1985 יצאה אריאלה ללימודים באורנים ועשתה תואר בספרות אנגלית והוראת אנגלית. אריאלה לימדה בבית הספר היסודי בגזית ובמוסד תבור, ובשנת 1996 יצאה לשליחות נוספת והפעם לשלוש שנים בארץ המוצא שלה, ארגנטינה, ובפעם זו לא בתור אשת שליח אלא כשליחה בזכות עצמה, וזה לא היה ההבדל היחיד מהפעם הקודמת, הפעם היא גם התבקשה להיות שליחה מטעם התנועה הרפורמית. "אבל יש לי בעיה עם האמונה באלוהים", אמרה אריאלה, "אמנם נולדתי במשפחה מסורתית אבל רחוקה מלהיות דתית", ואז התברר שהרפורמים הם דתיים פתוחים מאוד וכך השתכנעה אריאלה לקחת את האתגר ולהדריך את נצ"ר – תנועת הנוער של הרפורמים, מה עוד שהייתה להם שפה משותפת –אנגלית. כשנשאלה אריאלה בוועדת השליחות מה הקשר לשומר הצעיר ולתנועה הרפורמית ענתה אריאלה ש: "אין שום סתירה בין העקרונות הרחבים של הרפורמים ולשלנו, המבוססים על פתיחות וכיבוד דעתו ועמדתו של הפרט."

לאורך השנים למדה אריאלה גיטרה ושירה באולפנה בשריד ותרמה את קולה כמעט בכל חג ואירוע. ובשנת 2001 גם ריכזה את ועדת תרבות. במקביל לעבודה מצאה אריאלה כישרון נוסף – ציור והייתה חלק מקבוצת נשים שלמדו בסטודיו אצל אברהם סדרינס והשיא היה בתערוכה קבוצתית בשם "גוונים", שהתקיימה בשנת 2010 בהיכל "אשכול פיס" שבקריית-חיים, תערוכה של חברות גזית הלומדות ציור אצל אברהם סדרינס. בתערוכה הציגה אריאלה יצירות שמייצגות תקופות שונות בפעילותה.

מקום העבודה האחרון בו עבדה אריאלה עד יציאתה לפנסיה היה במשרד הייצוא של פלזית, בהכנת ניירת למשלוחים, כמי שיודעת על בוריה גם אנגלית, גם ספרדית וגם איטלקית.

עם יציאתה לפנסיה הייתה אריאלה פעילה במסגרות השונות, בחוגים למיניהם ובמפגשים משפחתיים להם זכתה לאורך שנים רבות.

בשנה האחרונה בריאותה התרופפה ולמרות כל מה שהרפואה המתקדמת אפשרה, ליבה הטוב והמיטיב של אריאלה לא עמד יותר וביום שישי 6.3 פסק לפעום.

בת 78...(כמעט 79) הייתה אריאלה, השאירה אחריה את ישראל, ילדיה ונכדיה ומשפחה קיבוצית שלמה שתחסר אותה לעד.

יהי זכרה ברוך

ישראל

גרסי קרידה

איך נפרדים מחצי הנשמה... מחצי הגוף!... אני לא יודע אבל אני מבקש להודות לך על החיים השלמים שחיינו ביחד, כמעט 60 שנה.

בנינו משפחה לתפארת שאת היית "המלכה האם" בתוכו כי בלעדיך שום דבר לא היה מתקיים...החצי נשמה שלי איננה עוד והחודשים אחרונים היו קשים מאוד עבור כולנו.

עד יומך האחרון היית בשליטה מלאה ולמרות הכאבים לא נשברת ועמד מול המוות גאה כתמיד עם השקט הנפשי שליווה אותך כל החיים,

ואני... אני לא יכולתי להושיע, אני מאז עם עצב עמוק בלב שלא נותן לי מנוח ולא יודע איך ממשיכים בלעדיך.

הכרנו בתנועה שני צעירים, כמעט ילדים. שונים לחלוטין... את עדינה, יפה, שקטה, אבל דעתנית ואני בדיוק ההפך אבל למרות השוני האהבה פרחה והתחלנו לרקום חלומות של חיים משותפים וכל הקשיים שהיו בדרך התמודדנו ביחד ויכולנו להם.

בנינו משפחה לתפארת שאת הבסיס האיתן, אבן הראשה של כל הבניין!

פעם אחת בשליחות באיטליה, ישבתי בבית קפה עם חבר טוב ודיברנו על הקשיים שיש למשפחה לחיות מחוץ למסגרת המוכרת והוא אמר לי "עם אישה כמו שיש לך אפשר להתמודד עם כל דבר ולהצליח" כך היית שותפה אידיאלית לחיים ולהגשמת החלומות.

גם את ההתמודדות מול בעיות הבריאות בתקופה אחרונה עשית ללא מורה ועם הראש מורם בשקט שתמיד ליווה כל מעשיך.

נפש של אומנית הייתה לך שירה, ציור, אסתטיקה... בכלל כל דבר שיכול לבטא את הטוב והיפה שבעולם, כי לא הכרת רוע ותמיד חיפשת את הטוב באדם והיפה בעולם.

אני נפרד ממך אהובתי בלי לדעת איך להמשיך בעולם, בלי מצפן ובלי כל הטוב והיפה שלך.

אני מודה לך על כל השנים האלה על האושר, על האהבה האין סופית, על המשפחה שאת משאירה

על התמיכה ללא פשרות, על זה שהיית לי לחברה הכי טובה שיכולתי לבקש.

יהיה שלום אהובתי, תנוחי בשלום בידיעה שרק טוב עשית בחיים..

אוהב תמיד, צ'יצ'ה שלך

הבת - לירית

מִמִּטָּה, בִּקַּשְׁתְּ לְוָיָה שְׂמֵחָה וְשֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ שְׂמֵחִים, אָז אֲנִי אֲנַסֶּה:
‎גְּרַצְיָאלָה פְלוֹרָה מַאשׁ אַבַּרְבַּנְאֵל, רַק בְּבֵית חוֹלִים נוֹדַע לִי שֶׁכָּכָה קוֹרְאִים לָךְ, וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לְצַעֲרִי בִּלִּינוּ שָׁם הַרְבֵּה.
‎תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁקּוֹרְאִים לָךְ אֲרִיאֵלָה, גַּרְסִיאָלָה, אֲבָל גְּרַצְיָאלָה פְלוֹרָה? מַצְחִיקָה.

‎פַּעַם אַחַת נַהַג הָאַמְבּוּלַנְס שֶׁהָיָה אָמוּר לְהַחֲזִיר אוֹתָךְ לְגָזִית חִפֵּשׂ אוֹתָךְ בְּכָל הַמַּחְלָקוֹת בְּבֵּלִינְסוֹן כִּי אָמְרוּ לוֹ שֶׁאֵין מְטֻפֶּלֶת בְּשֵׁם אֲרִיאֵלָה…

‎אִמָּא אֲצִילִית שֶׁלִּי, גִּבּוֹרָה וּמְלֵאַת הוּמוֹר.
‎כְּשֶׁהָרוֹפְאִים וְהָאַחָיוֹת שָׁאֲלוּ אוֹתָךְ אֵיךְ אַתְּ רוֹצָה שֶׁיִּקְרְאוּ לָךְ, אָמַרְתְּ:
‎אֵיךְ שֶׁנּוֹחַ לָכֶם — גְּרַצְיָאלָה, פְלוֹרָה, לֹא מְשַׁנֶּה.

‎אִשָּׁה יָפָה, הֲכִי יָפָה.
‎גַּם בִּשְׁעוֹתַיִךְ הָאַחֲרוֹנוֹת הָיִית יָפָה — חִיּוּךְ רָחָב וּשְׁתֵּי גֻּמּוֹת.
‎יָפָה וַעֲדִינָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ.

‎אַרְגֶּנְטִינָאִית, יִשְׂרְאֵלִית, קִבּוּצְנִיקִית.
‎שׁוֹחֶרֶת שָׁלוֹם וְנִמְנַעַת מֵעִמּוּתִים.
‎מְמוּשְׁמַעַת, טוֹבַת לֵב וּמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.

‎אַתְּ לִמַּדְתְּ אוֹתִי לֶאֱהֹב, אִמָּא — אַהֲבָה לְלֹא תְּנָאִים, לְלֹא גְּבוּלוֹת.

‎לִמַּדְתְּ אוֹתִי עַל אָמָּנוּת, עַל צִיּוּר וְעַל מוּסִיקָה.
‎הַמּוּסִיקָה שֶׁלִּוְּתָה אֶת חַיַּיִךְ — הַבִּיטְלְס, מֶרְסֶדֶס סוֹסָה, חַוָּה אַלְבֶּרְשְׁטֵיין, מַתִּי כַּסְפִּי.

‎לִמַּדְתְּ אוֹתִי עַל שִׁירָה — תָּמִיד שָׁרְתְּ, תָּמִיד.

‎לִמַּדְתְּ אוֹתִי עַל סִפְרוּת וְסִפּוּרִים, עַל מָחוֹל.
‎הַבַּלֶּט הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאִיתִי בַּחַיִּים שֶׁלִּי הָיָה אִתָּךְ, בְּרוֹמָא — אַגַּם הַבַּרְבּוּרִים.
‎זְמַן אֵיכוּת, רַק אַתְּ וַאֲנִי.

‎לִמַּדְתְּ אוֹתִי עַל קוֹלְנוֹעַ, עַל רוֹבֶּרְט רֶדְפוֹרְד וּפוֹל נְיוּמַן.

‎וּבְיוֹם הָאִשָּׁה הַבֵּין־לְאֻמִּי, שֶׁזֶּה הַיּוֹם — כַּמָּה סִמְלִי — הֵבֵאתְ לִי זֵר שֶׁל שִׁיטָה בְּרוֹמָא וְאָמַרְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לַחְגֹּג אֶת הַנְּשִׁיּוּת שֶׁלָּנוּ.

‎לִמַּדְתְּ אוֹתִי צְנִיעוּת וְהַקְשָׁבָה.
‎לִמַּדְתְּ עַל חַיִּים מְלֵאִים בַּטֶּבַע, בָּאָמָּנוּת, בַּיֹּפִי וּבָאֶסְתֵּטִיקָה.

‎וְעַל כָּךְ אֲנִי אַסִּירַת תּוֹדָה לָךְ.

‎אַתְּ הָיִית לִי אִמָּא נֶהְדֶּרֶת, וְלִילָדַי סַבְתָּא נִפְלָאָה.
‎בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ יוֹתֵר מִזֶּה, כִּי אַתְּ הָיִית אִשָּׁה טוֹבָה, חֲכָמָה וְחַמָּה — וּבְעִקָּר אֲהוּבָה.

‎נוּחִי עַל מִשְׁכָּבֵךְ בְּשָׁלוֹם, אִמָּא.
‎וְסוֹף־סוֹף תִּנְשְׁמִי — בְּשֶׁקֶט, בְּרוֹגַע, בְּלִי מַאֲמָץ.

‎זֶהוּ. הַכֹּל עָבַר.
‎כְּבָר לֹא כּוֹאֵב לָךְ.

‎וְשֶׁיִּהְיֶה לָךְ בְּהַצְלָחָה, אִמָּא גִּבּוֹרָה, אֲצִילִית וַאֲהוּבָה שֶׁלָּנוּ, בְּהֶמְשֵׁךְ הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ אֶל הָאוֹר.

‎אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ תָּמִיד.

הבת - דפנה

מאמה (mama) שלי... אי אפשר להאמין, אי אפשר לקלוט בכלל שאת לא איתנו יותר...
ממו, את היית האחת! שלי. החברה הכי טובה, האמא הכי טובה, המטפלת, המורה, התומכת, האוזן קשבת,המייעצת והמבקרת, פשוט ה כ ל !!
כמו שתמיד סיפרו וגם רואים בתמונות, היינו בלתי נפרדות. את היית אומרת שיש ביננו סימביוזה אפילו. את היית הסלע שלי ממוצ'. ולפני שנה כשנפלת הסלע שלי נסדק ואז גם נשבר ואני הייתי צריכה למצוא מקום חדש לשאוב ממנו את הכוחות כי לא רציתי להקשות עליך ולהטריד אותך. ניסיתי להיות בשבילך כמה שיכולתי ממוש ואפילו אז, ברגעים לפני הניתוח הראשון את הרגעת אותי ואמרת לי "די דפי, תנשמי"...
מאמה שלי, בזכותך אני מי שאני. הטמעת בי את המוזיקה והשירה את הטוב לב ואהבת האדם. תמיד הייתי גאה להיות הבת שלך. את נתת לי את חיי ממוצ' ועכשיו צריכה ללמוד איך לחיות בלעדייך...
אוהבת עד אין קץ
דפי שלך