היסטוריה של ספריית גזית

מדור הסטורי • 29/5/2018 כניסות

בסימן של עלייה

ברכה בטקס חנוכת המעלית לספריה

(מתוך ברכתה של מיכל קריספין)

9.10.2009

שלום וברוכים הבאים צ'לה ולוץ צווילנברג, אורחינו מהמועצה האזורית, ובראשם אייל בצר, וחברי גזית היקרים.

הכל התחיל לפני כשנה, כשבינה באה בשליחותה של צ'לה, אחותה, כדי להציע תרומה לספריה. לאחר השמחה הראשונה והתחושה של הכרת התודה, התחלנו, חנה ואנוכי, להתלבט בשאלה – מה בעצם נחוץ לנו ואיזו תרומה נבקש. כמובן שלא חסרים פרוייקטים לשיפוץ ולרכישה. אלא שכאן היינו שתינו בדעה אחת, שאם כבר אז כבר, ואם יש משהו שבאמת נחוץ, הרי שזו מעלית.

בימים עברו הייתה הספרייה ממוקמת באחד הצריפים המטים לנפול, בשולי הקיבוץ. כספי השילומים, שהועברו לחברינו, ניצולי השואה, ונמסרו למען רווחת הקיבוץ, שמשו אז מקור מתאים והזדמנות ראויה לבניית משכן-קבע לספרייה, שתכנונה החל לפני כארבעה עשורים. האדריכל הציע אז מבנה צמוד למועדון לחבר, שכבר שכן במבנה הקבע שלו. אלא שהוועדה, שבחר הקיבוץ לצורך העניין, פסקה חד-משמעית שספרייה, שכולה השראה ורוח, חייבת להיבנות קרוב ככל האפשר לשמי מרום. וכך הוסב המבנה המתוכנן למבנה נישא, דמוי פטרייה, המעורר השתאות בשל יופיו.

אלא שאז לא נלקחה בחשבון העובדה המפתיעה , שאנשים עלולים להזדקן, ואף ללקות בגופם, לא עלינו. אפילו חברי קיבוץ, עם כל כמה שקשה להאמין... וכך קורה שלא אחת אנחנו משאילות ספרים בהתכתבות, כי יש יותר ויותר לקוחות, שאינם מסוגלים לטפס במדרגות. וחוץ מזה יש , המנהלים אתנו משא ומתן ספרותי, כשהם למטה ואנחנו למעלה, ורבים אחרים, שמגיעים אלינו מתנשפים ומתלוננים.

על כן, כשהוצעה התרומה - בדחילו ורחימו, בתחושה של חוצפה ישראלית מוגזמת, העלינו את הצעתנו בדבר המעלית, ולהפתעתנו הגדולה – צ'לה ולוץ, לא התרגשו ורק שאלו – כמה נחוץ. וכשהסתבר שנחוץ אף יותר – לא חסכו מכיסם והכפילו את הסכום.

לצורך העניין גייסנו גם את המועצה האזורית, כי ידענו שלא יספיק לכל, ומה טבעי יותר מאשר לפנות לאב הגדול, אייל בצר, המכבד אותנו בנוכחותו כאן, יחד עם שותפיו, למרות שבחול המועד, כידוע לכולם, המועצה בחופשה.

ובמסגרת התודות, אני מבקשת להודות בשם כולנו גם לאנשי גזית, העושים במלאכה. קודם לכל לאלי בראל, שקיבל על עצמו לנהל את הפרוייקט. ולמאורי, שקבע בהבנה מקצועית וברגישות את מיקום המעלית, ובסבלנות ובהקפדה יתרה דאג לפרטים הקטנים – תכנן והציע וטיפל, וסייע. לסיון, רכזת הבניין, לחשמלאים, לגנדי, לאסף, לכל הפועלים ולכל אלה ששמם לא הוזכר מחמת הטעות.