התחדשות יהודית בקיבוץ - האם אפשרית?
(נכתב לפני 5 שנים, וחודש השנה לזכרו של יריב בן אהרון)
בן אהרון ובניו –הרהורים בעקבות השיחות בטלוויזיה (נכתב לפני 5 שנים), ועתה לזכרו של יריב בן אהרון) השיחות עם יצחק בן אהרון משודרות כבר כמה שבתות, בערוץ 2, ומעוררות הדים רבים בין חברינו וגם בארץ. אני רואה בהם שלושה נביאים, והשאלה היא כיצד מתקשרת נבואתם אל חיינו?
השלושה ממש מזכירים את הנביאים הקלאסיים, של המקרא. כמוהם "שליחותם היא בראש וראשונה שליחות חברתית. הביקורת על נגעי החברה, כמו גם התביעות המוסריות, מבוססות על ראיית החברה כיחידה שבתוכה שוררת אחריות הדדית. התנהגותה הקולקטיבית קובעת את גורלה ההיסטורי, כך שניתן לשנות גורל זה ע"י שינוי ההתנהגות החברתית והמוסרית.
לדעתי, שלושתם נאבקים על אותו אידיאל, בניית חברה שיוויונית ומוסרית, אך לכל אחד מהם ישנה הדרך שלו. איזה שינוי מבקש כל אחד מהם לחולל?
יצחק בן אהרון רואה בקיבוץ השיתופי הישן את החברה האידיאלית. לגבי ההמונים מחוץ לקיבוץ, הוא רוצה חברת רווחה סוציאליסטית. הוא מתנגד לחברה הקפיטליסטית ולכל ערכיה. הטרגדיה שלו היא שרוב העם בקיבוץ ומחוצה לו, לא מאמין בערכים אלו, אלא דווקא בערכים הבורגניים.
יריב, בנו המבוגר של בן אהרון, רוצה אף הוא לחזור לערכים "הישנים" – החברתיים והלאומיים – דרך השיבה למקורות ול"ארון הספרים היהודי". אין לומר, שדרכו היא אוטופית או מופרכת (יש ניצנים לכך בכמה וכמה קיבוצים). אכן יש בתרבות היהודית ערכים חשובים המתחברים עם הערכים הסוציאליסטיים. אבל גם כאן, הטרגדיה שלו היא שרוב רובו של הציבור החילוני והקיבוצי התרחק מהתרבות של עמו, ואימץ את התרבות האוניברסאלית. האם תהליך זה הפיך? התנהגות הציבור הדתי בארץ לא מקלה על כך.
לד"ר ישעיהו בן אהרון, הבן הצעיר, יש משנה איזוטרית לתיקון האדם, ה"אנתרופוסופיה", משנתו של רודולף שטיינר, שבהשראתה הוקם קיבוץ הרדוף, והוקמו בתי ספר וכפרים לטיפול בחוסים, ברחבי הארץ. גם לגבי תנועה זו, עולה השאלה שבן-אהרון, זורק שוב ושוב לבניו: האם תנועה כזו יכולה למשוך המונים?
נחזור לימינו וליריב שהלך לעולמו לפני כמה ימים. את יריב היכרתי היטב מאחר ושנינו היינו חברים באותו קיבוץ. אהבתי את כל פירסומיו, ואת שיחותינו בשבילי הקיבוץ. הייתי קרוב להשקפתו שהחצר הקיבוצית צריכה להתחבר מחדש ליהדות. אבל יריב אינו רק אדם פרטי. יריב מייצג תופעה או תנועה שהייתה אמורה לקום בתנועה הקיבוצית, תנועה של חיבור מחודש ליהדות, תנועה שלא קמה לדאבון ליבי.
יריב, יחד עם קבוצה של חברי קיבוץ הקים את מה שקרוי "חוג שדמות". הייתה זו קבוצה של איטלקטואלים חילונים, שהחלו לעסוק ולכתוב בנושאים הקשורים במסורת היהודית. האם הם ניסו "להכניס" את היהדות לחצר הקיבוצית? ברור שאין זו משימה קלה בתנועה שהייתה אנטי-דתית במשך רוב המאה העשרים. שאלה שנייה היא השאלה – האם הם הצליחו להקים תנועה בכלל, עם דרך ומסר לחברה הישראלית? לדעתי התשובה שלילית.
החוברת הראשונה בשם "שדמות" יצאה ב-1960, ואחריה לאט לאט התגבש החוג שנקרא "חוג שדמות". אין ספק כי בחוג זה התרכזו אנשים ומורים כריזמטיים, ובמידה רבה ניתן לומר שאנשים אלו יצרו איזה חיבור ליהדות של התנועה הקיבוצית. אלא שחוג זה התאפיין ומתאפיין עד היום, בפלורליזם קיצוני, (מצב של "אין שני נביאים מתנבאים בשפה אחת") בחוסר הגדרה עצמית, בחוסר כיוון אידיאולוגי, ובחוסר רצון להשפעה ממשית על התנועה הקיבוצית. ולכן החוג לא היה מסוגל ליצור תנועה של ממש.
השאלה באיזו מידה החוג הזה אמור היה ליהפך לזרם חדש (כמו התנועה קונסרבטיבית או הריפורמית) העסיקה את החוג בשנים עברו. היו בחוג שדמות אנשים שחשבו על "סוג של יהדות קיבוצית" על "זרם קיבוצי" (בארי צימרמן, הדף הירוק, 15.07.10). רעיונות אלו נמוגו במשך הזמן. לסיכום, הדגש עבר ליצירת מאמרים וטקסים יהודיים (שגם הם מצטיינים בחוסר קו רעיוני) מאמרים פובליציסטים, שבהם לכל הוגה מהם יש את האמירה שלו, וההתרחקות מכל אמירה ערכית, רוחנית פוליטית ברורה נמשכת.
אם תשאל: "מה המסרים הרעיוניים של חוג שדמות"? ספק אם ראשיו יוכלו להגיד לך. אין להכחיש כי החוג הזה עשה רבות, והקים מפעל כמו "המדרשה" באורנים ועוד. אבל לכלל משנה, לשיטה ביהדות, משהו שייתן כיוון לתנועת התחדשות יהודית חילונית, לכל אלו הוא לא הגיע.
חוג שדמות לא יצר תוכניות לבתי ספר קיבוציים, (ואותם בתי ספר קיבוציים, המעוניינים ביהדות, מלמדים לפי תוכנית של הקונסרבטיבים – "תל"י"...). לחוג שדמות אין מזה שנים רבות כתב-עת. החוג לא יצר כל שנות קיומו מקראות לבני הנוער, ולא יזם מפעל כינוס כמו "ספר האגדה של ביאליק" או משהו דומה לזה. לחוג שדמות אין אמירה ברורה בנושאים שונים שעומדים על סדר יומה של יהדות זמננו ושל המדינה בימינו, וכך גם בנושאים פוליטיים, כמו כפייה דתית, השטחים, וכדומה.
חוג שדמות גם לא עשה הרבה מאמצים להשפיע בתוך החצר הקיבוצית. החוג התכנס לפעילות ב"מדרש" של מכללת אורנים, המכוונת למעטים (כמה קורסים, כמה חוגים), ואל מרחבי התנועה הקיבוצית אינו מגיע כמעט. הנסיונות להקים קהילות יהודיות בקיבוצים, הנעשים ע"י כמה "משוגעים" לדבר, נעשים ע"י אירגונים אחרים, ואינם זוכים לתמיכה והדרכה מ"המדרשה" משמעותיות, (מעניין שהתנועה הריפורמית כן עושה את זה). אין להם מערך של מרצים (בניגוד למכון "שיטים" שבבית השיטה), בקיצור הם יצרו מעגל אליטיסטי סגור, שאין לו כל השפעה על התנועה הקיבוצית.
יריב, לכשעצמו הגיע להישגים אישיים גדולים, בחיבור המסורת היהודית לערכים הסוציאליסטיים והאנושיים ואפילו הקיבוציים. הוא פרסם סידרה של חוברות וספרים בנושאים אלו. לדאבוני הן נותרו כמעט כאבן שאין לה הופכין.
לדעתי, הכיוון הזה שלו, של חיבור תכנים יהודיים לחצרו של הקבוץ לא קורה כמעט, והמצב בגזית מעיד על-כך.
איתן קליש (מרכז צוות יהדות, לשעבר, בגזית)
