קיבוץ גזית

תאריך לידה: 06/05/1957
תאריך פטירה: 24/11/2006

עמי נולד להוריו יהודית וחיים ביום העצמאות, ה' באייר 1957, "ילד סנדביץ'" בין אחיו הבכור יואב ואחותו הצעירה איריס.

עמי גדל והתחנך בקיבוץ יחד עם בני קבוצתו, קבוצת "גפן". למד בבית הספר היסודי בקיבוץ ובהמשך עבר למוסד החינוכי "תבור" בעין דור. כיוון שסיים את חוק לימודיו בגיל 17, התנדב ל"שנת שירות" כמדריך חבורות רחוב בתל אביב למשך שנה וחצי.

עמי התגייס תחילה לקורס טיס עד לטיסת הסולו, אז עזב מסלול זה לטובת "סיירת גולני". יצא לקורס קצינים וסיים אותו בהצטיינות, ובסופו חזר לסיירת. במילואים שירת עמי בדרגת סגן-אלוף.

אחרי השחרור מהצבא חזר עמי לשנת עבודה בקיבוץ, לאחריה החל לעבוד כקצין ביטחון ב"אל-על" ומאוחר יותר כקצין ביטחון בשגרירויות ישראל בעולם.

ב- 2 במאי 1985 התחתן עמי עם ענת והזוג עבר להתגורר בשכונת כרמליה בחיפה, שם למד עמי תואר ראשון בכלכלה, ובהמשך אף לימד באותו החוג באוניברסיטה.

עם סיום לימודיו, החל לעבוד בחברת הביטוח "הראל", שם יצר שיטות עבודה מודרניות והפך תוך זמן קצר למנהל אגף.

עמי סיים לימודי תואר שני בכלכלה ויחסים בינלאומיים, הפך למומחה בתחומו ומרצה בתחום זה.

לפני 12 שנה הקימו עמי וענת את ביתם ביישוב הקהילתי צורית שבגוש משגב.

עמי מצא את מותו במהלך רכיבה על אופניים בבוקר יום שישי ה 24 בנובמבר. נפטר כתוצאה מאירוע לב פתאומי במהלך טיול ביער אחיהוד, בשעה שרכב עם חברו עמר.

הותיר אחריו את אשתו ענת וארבעת ילדיהם – יונתן, גיא, גלעד ונגה.

עמי – בני היקר

הנה, אני עומד מול קברך הפתוח ותוהה!
איך זה שאני מספיד אותך ולא להיפך? איך יתכן שגבר, בשיא פריחתו, הולך פתאום ואיננו? האם העולם התהפך עד כדי כך? האם זה הצדק שיורד עלינו משמיא? "אלוהים", איך אתה לוקח אליך את הצעיר, המוכשר והאהוב הזה – כל אוהביו זועקים לשמים: רחמים! רחמים! רחמים!!!
קראנו לך עמיחי, כדי לשרש אותך עמוק עמוק באדמת ארץ ישראל, ואתה גדלת לתפארת וגבהת אל-על, כאילו אתה רוצה להגיע עד כמה שאפשר יותר גבוה. כדי שארץ ושמים, שהם הגבולות, יהיה בהם קשר דרכך.
קראנו לך עמיחי, כי נולדת ביום העצמאות של המדינה הזאת, אותה שירתת בנאמנות אין קץ ושנים רבות. אתה, עמי יקירי, מלח הארץ הזאת, עולה למזבח עם חייליך הצעירים, אותם גידלת וטיפחת במשך שנים. לא, לא יתכן שנקטפים חיים צעירים בהינף יד. איך יתכן שאני, שבע סבל ושבע שנים, בוכה על אדם צעיר, יפה ומוכשר, שלא הספיק לעשות מה שתיכנן, שלא גמר לגדל את ילדיו, שלא יראה אותם מתחתנים ומולידים נכדים.
אלוהים – גזלת ממני את אושרי וגאוותי, את שמחת החיים וצלילות הדעת, ואני לא אויב! מדוע הענשת תמימים, האם כי רשע וטוב לו? לגדוע חיים בהיסח הדעת, האם זאת תשובה לנעשה בעולם?
עמי יקירי, גידלת משפחה לתפארת והשארת לנו ללוות את יקיריך בהמשך הדרך. על קברך נשבענו – כך נעשה. נוח בשלום עמי- עמיחי יקר מכל – הייה שלום והשגח עלינו מלמעלה.
אבא