קיבוץ גזית

תאריך לידה: 27/12/1953
תאריך פטירה: 25/09/1975

נולד להוריו מריו ומלכה באורוגוואי, ולו אח, מוריס, המבוגר ממנו ב-8 שנים. כבן למשפחה שומרת-מסורת למד אלי את לימודיו היסודיים בבת-ספר יהודי באורוגוואי, ולאחר-מכן למד שנה אחת בבית ספר טכני. עקב עליית אחיו ארצה, במסגרת 'עלית-הנוער', הפסיק אלי את לימודיו ועלה עם הוריו בשנת 1968 בהיותו בן 14. מעבר זה היה קשה מאוד עבורו - הצורך להתנתק מכל שאהב והכיר. בארץ המשיך את לימודיו בבית-ספר מקצועי במגדיאל, במגמת אלקטרוניקה, במסגרת "עליית הנוער".

מתום לימודיו ועד גיוסו לצה"ל, עבר אלי לגור בגזית בעקבות אחיו מוריס. אלי עבד בענף הצאן ויצר קשרים חמים עם העובדים ועם חברי הקיבוץ בכלל.

לאלי היו נטיות אמנותיות בתחומים שונים: גרפיקה, שירטוט, ציור, מוזיקה קלאסית ופילוסופיה. כמו כן, השתלם בציור קריקטורות, שהתחיל לצייר עוד בהיותו באורוגוואי. אלי תכנן לצאת לטייל בחו"ל ולהתמחות בתחום זה.

אלי התגייס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב בחטיבת גולני. לאחר שסיים את הטירונות והוסמך כלוחם מן המניין הוצב ביחידת-סיור מובחרת. ביחידה עבר קורס חובשים-קרביים, אותו סיים בהצטיינות, והשתתף כחובש בקרבות שניטשו בחזית-סיני ובחזית הצפון במלחמת יום-הכיפורים. לקראת שחרורו, מתוך תחושת מחויבות ורצון להחזיר במשהו את שקיבל, החליט לחיות קודם כל שנה בגזית. ואולם שבוע לפני תאריך השחרור, בהתנגשות קטלנית בין הזחל"ם בו חזר מפעילות בגבול הצפון, לבין רכבת - נהרג אלי.

אלי אחי היחיד. הפרש הגילים הגדול בינינו ועלייתי לארץ, כמעט שלא אפשרו לנו ליהנות מקשרים של אחים בוגרים.

עם עלייתו לארץ, עוד לפני שמלאו לו 15, למד אלי במוסד של עליית הנוער במגדיאל ובתקופה זו הקשרים בינינו התהדקו. בהגיעו לגיל 18 התגייס לצבא ושירת שרות ארוך ומפרך בגולני. בחופשות הקצרות מהצבא, גילינו כמה טוב להיות משפחה.

עד שהכל נקטע בפתאומיות, שבועיים לפני השחרור. טעות של נהג וחיים שלא הספיקו לפרוח, תמו. תקוות וחלומות נמוגו.

שנים אחרי, הכאב גדל ונעשה חודרני יותר, המבט לאחור בחיפוש אחרי כל פרט קטן, עוד משהו שמזכיר לנו אותו, נעשה תכוף יותר. הצורך הפנימי להזכיר אותו שוב ושוב, מתגבר עם הזמן.

המחשבות על מה שיכול היה להיות, מעלות בי לסירוגין רגשות של כעס והשלמה, כשבקרע נמצאת השאלה האם עשיתי מספיק?

ואם יש אלוהים בשמים או גורל כלשהו המתעתע בנו, יוצר חיים וקוטע אותם בשיאם – אז למה?

שנה לאחר שנהרגת אלי – נולד בננו הצעיר שנקרא על שמך – אלי. השנים חולפות ובשביל הילה, הגר ואלי אתה תמיד תהיה הדוד שמדברים עליו ושכמעט לא הספיקו להכירו.

בשביל החתנים והכלות שלנו אתה הדוד שאף פעם לא הכירו.

בשביל הכדים שלנו אתה האח של סבא.

אבל בשבילנו אלי – אתה הנער הנבון, המבריק והרגיש שהכרנו ואהבנו.

תמיד שמורה לך פינה חמה בליבנו

אהבנו, אוהבים ונאהב תמיד

מורים ושושנה סבח