תאריך לידה: 27/05/1920
תאריך פטירה: 19/04/2008
דוד אלטמן נולד בגליציה ב – 1920. בהיותו בן 9 הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה פעיל מאוד בחיי התנועה.
ב-1939 הגיעו לעירו הרוסים שביקשו לקחת איתם לרוסיה מספר בחורים. דוד ועוד 5 מחבריו התנדבו ונסעו לרוסיה. שם עבדו במפעל פחות משנה, כשלפתע הואשמו כמי שפועלים נגד המשטר הרוסי. לאחר חצי שנה של לחצים נפשיים ופיזיים – הם הודו, ללא רצונם וקיבלו 5 שנות מאסר בסיביר, תחת שלטונו של סטלין.
בשנת 1946, כאשר השתחרר דוד מסיביר – נסע חזרה לפולין אך לא מצא זכר לביתו ומשפחתו. משם נסע לגרמניה והתחבר לקבוצת צעירים שהיתה שייכת לקיבוץ. הם נסעו יחד לצרפת וניסו לעלות לישראל.
דוד עלה על האוניה "אקסודוס" ועבר עם כל ניצולי השואה שהיו עליה, את התלאות והגירוש מחופי הארץ. לאחר שהאוניה חזרה לאירופה, שהה שנה בגרמניה ובשנת 1948 עלה דוד ארצה ועבר את מלחמת השחרור בקיבוץ מענית.
משם עבר לקיבוץ גלאון, בו הכיר את חברי גזית מארגנטינה, איתם עבר דוד לגזית. את חיה אשתו הכיר כשהיה בפלוגת עבודה שנשלחה לקיבוץ רמת השופט.
בשנת 1954 התחתן דוד עם חיה ונולדו להם שלושת הבנים – צביקה, תמיר ורונן.
דוד הקים את הנגריה בגזית ועבד בה באהבה ומסירות עד גיל 85.
דוד היה אספן בולים כתחביב, שאין רבים כמוהו בארץ. הוא אסף בולים בהתעניינות וקפדנות במשך כל חיו והשאיר אחריו אוסף גדול ומפואר.
אנחנו נפרדים מדוד אלטמן, שהיה כל שנותיו בקיבוץ אדם מסור וראה בעבודה ערך עליון.
בן 88 היה במותו.
בשם המשפחה: אני מבקשת לומר כמה מלים בשם המשפחה על אבא-סבא דוד שלנו. איש קטן עם נשמה גדולה, אדם עם ערכים ואידאולוגיה שבזכותו כולנו מאוד גאים להשתייך לשבט אלטמן המצומצם.
אבא-סבא דוד, למרות ועל אף שעבר תלאות והצליח לשרוד, היחיד מבין משפחתו הענפה, מעולם לא נטר טינה – לא לרוסים, לא לגרמנים, לא לפולנים ולא לאיש, ההיפך! דוד דגל באהבת האדם ובחר מתוך מודעות שלמה שהנקמה שלו בחיים, שהתאכזרו אליו כנער או כבחור צעיר, הנקמה תהיה הקמת משפחה והישרדות גאה! להיות שותף בהקמת קבוץ, הקמת מדינה ובעיקר בניית משפחה.
למעשה דוד לא היה איש של מלים גבוהות אלא איש של מעשים. החריצות, ההתמדה, העזרה לזולת, אלה הם חלק מהערכים המובהקים שהעביר לכולנו כמורשת גנטית.
עבורנו דוד היה האבא-סבא הכי משכיל ועם הידע הכללי הרחב ביותר שניתן לדמיין. מעולם לא פענחנו את התעלומה הכיצד לבוגר 7 שנות לימוד יש היכולת לדבר 5 שפות ולהתמצא במה שנעשה בעולם מחד-גיסא, ומאידך בכדורגל המקומי. ומי שלא שמע את דוד מדבר על הבול הפשוט ביותר כעל ספר שמכיל בתוכו עומק וחשיבה, לא מדמיין מה זה אספן בולים עם נשמה כמו דוד.
אני מתנצלת בשם כולנו, אבא-סבא דוד, שלא הצלחנו להדבק באהבה הגדולה שלך לענין.
סבא דוד בשביל הנכדים זה גם חווית התספורת בחצר הבית, גם ביקורים בנגריה והנאה מבית בובות ורהיטים ומה לא, שבנה עבורנו לשימוש.
סבא דוד זה כבוד למורשת העם והקפדה על ביקור בפולין, כתלמידים, בהרגשת שליחות.
סבא דוד זה יותר מהכל צניעות ועדינות ושלוה.
יהי זכרו ברוך
סמדר אלטמן
