קיבוץ גזית

נירה אבידב 14.2.1928 – 11.3.2024

נירה נולדה ב-14 בפברואר 1928, להוריה יצחק ורוזה פרידמן בעיר סנטה-פה שבארגנטינה, אחות צעירה לשתי אחיות, אניטה ופיטה. נירה למדה בבית ספר ציבורי ואחת הבעיות שנירה מספרת עליה הייתה היותה ילדה רזה מאוד עד כדי כך שאמה לקחה אותה לניתוח שיסייע לה להשמין אך זה לא עזר. כשהייתה נירה בתיכון המצב הכלכלי בבית התדרדר עד כדי כך שהיה על הוריה לעזוב את ביתם ולעבור לגור בשכונה באוזר מפוקפק. לאחר מספר שנים המצב הכלכלי בארגנטינה כולה השתפר, אביה מצא עבודה והם עברו לשכונה טובה יותר.

כבר בנעוריה הרגישה נירה שהמקומות הנכונים עבורה הם חוגים ותנועת נוער בהם נפגשה עם יהודים וכך הגיעה לשומר הצעיר ויצאה להכשרה בגולנד, חוות הכשרה קרוב לבואנוס איירס לקראת עלייה ארצה. בהכשרה, מספרת נירה, למדו לעשות כל מה שלא היו רגילים מהחיים בעיר ותוך חצי שנה עלתה עם הפלוגה האחרונה לארץ. נירה עלתה באפריל שנת 1951 להכשרה בקיבוץ גלאון והגיעה לגזית ביולי 51'. כמו כולם היה על נירה להסתגל לתנאים הדלים שהיו כאן, צריף מגורים קטן, שירותים ומקלחת משותפים והיא מעידה שהמעבר מארץ מפותחת כמו ארגנטינה לישראל של אז היה מעבר קשה.

נירה ועמנואל נפגשו בהכשרה בגולנד, שם מספרת נירה התאהב בה עמנואל אבל לא אמר לה מילה. הוא עלה לפניה וחיכה לה עד שיום אחד הוא נעמד מולה ואמר לה: "את תהיי אשתי" וכך היה. הם נישאו בשנת 1953 יצרו משפחה אליה הצטרפו במהלך שנות ה-50 שני ילדיה עמית וחגית.

בשנים הראשונות עבדה נירה במבחר ענפים שהיו אז: צאן, בית החרושת נעמן, סנדלריה, מטע וכמובן מטפלת בפעוטון. למרות שהגישה הרווחת היא שילדי הקיבוץ זכו ליחס מועדף שואלת נירה בעלון משנת 1966 איך יכול להיות שלמרות הפצרותיה להתקין סככת צל בבית הילדים שלה, מצאו לנכון להקים קודם קיר וגגון ליד המועדון והיא מסיימת בשאלה: מדוע פנייתה של מטפלת פחות חשובה מהקמת קיר להנאת החברים?

בשנת 1963 יצאה נירה ללמוד את המקצוע איתו היא מזוהה יותר מכל – קוסמטיקה, תחום בו עבדה יותר מ-30 שנה. התיק האישי של נירה מלא בתעודות השתתפות בקורסים וכנסים והשתלמויות בהם הרחיבה את הידע והמיומנויות שלה מעור הפנים לפדיקור ולארומטרפיה, שמנים אתריים ואפילו בקורס ברפואה סינית מסורתית השתתפה, תמיד דאגה לחדש את הידע שלה, לטובת חברות וחברי הקיבוץ. בתחילה היה מכון הקוסמטיקה ממוקם באחד הצריפים שכדי שאפשר יהיה בכלל לעבוד שם, התקינו ממטרה על הגג לצינון, מאוחר יותר עבר למיקומו הנוכחי באחד מהחדרים של חמשת הבתים.

נירה גם דאגה לכתוב בעלוני הקיבוץ מידע אודות טיפול נכון ויומיומי בעור הפנים מגיל צעיר מאוד. נירה גם כתבה בעלון על איכות הקרמים שהיא מכינה בעצמה והזהירה את הציבור מפני תעתועי הפרסומת כמו שכתבה: של תכשירים לטיפול בעור ללא קשר להצלחתם המעשית.

כבר בשנת 1973 היה המוסד החינוכי על שולחן הניתוחים, כמו שכתוב בעלון מחודש דצמבר של אז, בו ראיינו מספר הורים ביניהם את נירה. כשנשאלה האם היא חושבת שטוב יעשו בני הקיבוץ אם ייקחו שנת חופש ענתה: זה יהיה חיובי מאוד כיוון שכאשר יחזרו, (אם יחזרו) יהיו שלמים עם עצמם, יחיו בהכרה שהם נמצאים במקום שהם בחרו בו ולא שאחרים קבעו בשבילם.

מהתחביבים של נירה נזכור לטובה את תיאטרון הבובות שהיא ועמנואל יצרו עם בובות שאימא שלה תפרה. הסבים פרידמן, הוריה של נירה עלו ארצה בשנת 1963 וחיו בגזית עד יום מותם. תחביב נוסף שהיה לנירה הוא גידול כלבים. פעמים רבות ראינו אותה הולכת ברחבי הקיבוץ מחזיקה בידה רצועה עם כלב. באחד העלונים היא כתבה: מגיל ילדות אני אוהבת כלבים ובעלי חיים. לגדל כלב הוא דבר טוב אם הכלב מטופל כל הזמן על ידי בעלים מבין ואוהב אותו, מטייל איתו בשעות הפנאי להנאתו ולהנאת כל המשפחה. וביקשה שיהיה אחראי למזון לכלבים כדי לא לראות אנשים מבקשים שאריות מהצלחת או מפחי האשפה.

האהבה לאסתטיקה באה לידי ביטוי גם מהכיוון של עמנואל כשתמיד גינת ביתם פורחת ומטופלת. בשנים האחרונות עבדה נירה בבית היוצר ונהנתה ממשפחתה המתרחבת. נירה זכתה בנכדות, נכד ונינות.

נפטרה מעט אחרי יום הולדתה ה-96

יהיה זכרה ברוך

דברי בתה, חגית קליימן

אמא יקרה

היית חזקה, אישה חזקה מאוד. ניהלת את כולנו באהבה ודאגה ביד רמה. ויתרת על שלך למעננו. למען כולנו כל השושלת כולה. דאגת לנו במסירות ובהקרבה.

מיום שעמדת על דעתך פעלת בכל הכח להגשים, עבור הארץ, הקהילה והמשפחה. עכשיו הזמן לנוח. השתחררת מעולה של אדמה וגשמיות, עלית לעולמות גבוהים לפגוש את אוהבייך ואת אבא יותר מכל. ומעל תשגיחי על כולנו ונעטף בחסדך. תנוח נשמתך עדן

דברי הנכד דניאל קליימן

סבתא הספד
מוזר לדבר עלייך בלשון עבר
היית חלק מרכזי בחיים שלי

כילד, הייתי מגיע בכל שנה לבלות את חופשת הקיץ אצל סבא וסבתא ובקייטנה של גזית.
אהבתי לטייל עם סבתא בקיבוץ, על האופניים ובהמשך על הקלנועית, להכין איתך פנקייקים בשבת ולדבר על החיים.

סבתא הייתה אישה חזקה מאוד
צלולה עד יומה האחרון

לאחרונה ניהלנו שיחות עמוקות על המצב בארץ
את היית מספרת איך עזבת חיים טובים בארגנטינה במטרה ליצור כאן משהו חדש וטוב לעם שלנו.
גם בזמן המלחמה ובתקופה האחרונה אני חושב עלייך הרבה - את נותנת לי כח.

ביום שישי האחרון הגעתי להיפרד
היית עדיין צלולה אבל הגוף כבר היה חלש
אני יודע שזה לא מתאים לך
אבל אחרי 96 שנים
הגיע הזמן שלך לשחרר ולנוח

נוחי בשלום סבתא יקרה
תמסרי דרישת שלום לסבא
אנחנו נתגעגע אליכם מאוד